ניסיון האיזון לקרן נויבך נעשה בגסות סרת-טעם, אך זה לא פוסל את נחיצותו
אחרי קילומטראז' בתקשורת, מבינים איך ולמה מתפרסמות כל מיני ידיעות
חבריי החרדים מסרבים לקחת חלק בשידורים שיציגו באור נכון את החרדים
די, מיצינו, בואו ניגמל מכמה ידיעות שחוזרות על עצמן כמה פעמים בשנה
יושב האזרח בביתו ומתרגל להסך את רגליו אגב קריאת טורו הפוליטי של עיתונאי פלוני
מאייטם שולי לשרשרת, עם לוגו בתוספת המילה "תופעה". בלעדי. מיוחד. פרסום ראשון
במבט ראשון נדמה שיש בשורה ב"ז'ורנל" של "מעריב", ואז מגלים שהוא סתם עוד "הארץ"
היינו צריכים לגחך לנוכח עודף הפומפוזיות של המשטרה שטענה כי מרגול "מסוכנות לחברה"
התקשורת לא רק מחבקת את המחאה - היא גם מנווטת אותה ודואגת שלא תדעך. למה?
טור "פירמה": סידר הוא גאון בקנה-מידה בינלאומי. חבל שבארץ לא העריכו את ההישג
כל התשובות לשאלוני "בנעלי הבית" שקראתם בעיתונים ולאלה שלא תקראו לעולם
התקשורת מתעלמת מחזקת החפות והופכת כל תחקיר לסיסמה קליטה שנכנסת ללקסיקון לתמיד
למה עדיין מתקיימים ראיונות הזויים, שבהם המרואיין מפטפט והמראיין מורט שערות?
ז'אנר ה"התבטאויות" הוא הז'אנר הנחות ביותר שיש בעיתונות, ובעצם - זו לא עיתונות
פעמיים בשנה נקבל את יגאל עמיר, פעמיים את גלעד שליט ו-4 פעמים את דו"ח העוני
קווים לדמותו של הענף היומרני שבין מוטת כתפיו של אילן שילוח לאחרונת התקציבאיות
צפו בערוץ האוכל, הוסיפו שעות בהייה בערוץ הכנסת וערבבו עם קורט אקטואליה קשה
העיתונים מתנהגים כמו משתמשי פייסבוק: במקום לדווח הם משנים סטטוסים ומעלים תמונות
האף המעוקל והומור הנרדפים עברו גלגולים, אך הוא קיבל מכה קשה כשהוקמה בשבילו מדינה
אם "ארץ נהדרת" היא לא סאטירה מושחזת, אז קובי אריאלי לא יודע מה היא סאטירה
איך קשורה ההתמכרות של עורכי העיתונים לבר רפאלי, לידע העלוב שלהם על חגי ישראל? וגם: כך השתלט יוטיוב על הליין אפ החדשותי