"המדינה לא יכולה להכתיב למתיישבים בנחלות החקלאיות באילו דרכים לפרנס את עצמם בניהול המשק הכפרי" - כך קבע בית משפט השלום בתל-אביב, שדחה את תביעת מינהל מקרקעי ישראל לסילוק חבר מושב כפר אז"ר וגיסו מקרקע המשמשת בין היתר למשתלה ול"חוות ליטוף" בעלי חיים, שאת מבניהם ביקש המינהל להרוס.
המינהל הגיש תביעה נגד חבר הכפר וגיסו בטענה כי הפרו את הוראות חוזה השכירות, הן בהעברת זכות השימוש והחזקה בקרקע ובעיקר בטענה כי השימוש בה אינו בגדר שימוש חקלאי.
הקרקע שבמחלוקת הוקצתה בעבר לאביו של חבר המושב, שהעביר לבנו את זכויותיו בקרקע כבן ממשיך. הבן העביר הזכות לניהול החלקה לגיסו, שגם הוא חבר כפר אז"ר ובעל משק עזר.
בחוזה השכירות נכתב כי ניצול השטח העליון של הקרקע הוא לצורכי חקלאות בלבד, וכי הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם יהיו למטרה חקלאית בלבד.
מפקח המינהל מצא כי בחלקה של חבר המושב מתנהלים מספר עסקים: משתלה, חוות ליטוף בעלי חיים, עסק לשזירת פרחים ומחסן לציוד אירועים. המינהל טען כי שימושים אלה אינם חקלאיים, ואולם בית המשפט פסל טענה זו.
בנוסף טען בית המשפט כי המינהל נכשל בניסיונו להחריג את עסק ליטוף החיות מכל בית גידול חקלאי אחר לחיות בית. בית המשפט פסק כי המינהל אינו זכאי להכתיב למתיישבים את דרך הפרנסה מעצם גידול חיות הבית, בשעה שהגידול עצמו איננו חורג מתחום "חקלאות".
חבר המושב וגיסו יוצגו בידי משרד עורכי הדין אלקוצר, עזריה, תמיר.