"מבטחים" היא אחת מקרנות הפנסיה ההסתדרותיות המרכזיות, אשר הולאמו בשנת 2003, בעקבות הגרעון האקטוארי הכבד, אליו הן נקלעו. בחודש אוקטובר של אותה השנה נכנס לתוקף התקנון האחיד של קרנות הפנסיה הוותיקות. בחישוב השכר הקובע, בגין כל תקופת חברות, שקדמה לשנת 2003, העניק תקנון זה משקל לשכר, שבוטח בפועל בשנת 2003 ואילך.
העובדים המבוטחים ב"מבטחים" חיים תמיד תחת הרושם, שזכויות הפנסיה שלהם מובטחות, וכי בעת יציאתם לגמלאות, תשלם להם "מבטחים" את כל המגיע להם על-פי הדין.
פסק דין חדש,שיצא עתה תחת ידיו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מגלה כי הרושם האמור אינו מוצדק בהכרח. גם כשמדובר ב"מבטחים" ודומותיה, על העובד לגלות ערנות ולוודא שזכויותיו נשמרות בקפידה.
פסק הדין ניתן בתביעתם של 57 גמלאים של התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (תעש), אשר הגיעו לגיל הפרישה משנת 2003, ואשר יצאו לפרישה מוקדמת במימונה של תעש. בתקופת הפרישה המוקדמת שילמה תעש לגמלאים אלה תשלום חודשי של פנסיה מוקדמת, ובמקביל הפרישה ל"מבטחים" דמי גמולים, תוך ניכוי חלק העובד מתשלומי הפנסיה המוקדמת.
אקטיביות ביטוחית
גם רכיב דמי ההבראה הוא רכיב פנסיוני בתעש, וגם ממנו מנוכים ומועברים דמי גמולים ל"מבטחים". עד לתום שנת 2002 שילמה תעש לעובדיה ולגמלאיה דמי הבראה, שהיו מבוססים על 480 שקל ליום, שעה שבסקטור הציבורי היה נהוג תעריף נמוך יותר (351 שקל). בהסכם קיבוצי חדש, שנחתם אז, נקבע כי תעריף דמי ההבראה, שתשלם תעש, יופחת, לתקופה מוגבלת, ויעמוד על שיעורם של אלה המקובלים בסקטור הציבורי. לצד זאת, נקבע באותו הסכם קיבוצי, כי דמי הגמולים שיופרשו, יחושבו בהתאם לתעריף דמי ההבראה הקודם, הגבוה, שהיה מקובל בתעש.
בדיעבד התברר, כי שלא כקבוע בהסכם הקיבוצי, תעש לא הסתפקה בתשלומם לעובדיה ולגמלאיה של דמי הבראה מופחתים, אלא אף העבירה ל"מבטחים" דמי גמולים, שחושבו בהתאם לתעריף הנמוך דווקא. עובדה זו השפיעה, כמובן, על שיעורה של קצבת הזקנה, לה היו אלה זכאים לקבל מ"מבטחים" בהגיע מועד זכאותם.
כאשר התגלתה הטעות, תיקנה אותה תעש ביחס לעובדיה, והפרישה עבורם, רטרואקטיבית, דמי גמולים לפי התעריף הגבוה של דמי ההבראה. תעש ניסתה לפעול באותה הדרך גם בנוגע למי שפרשו לפנסיה מוקדמת, אך "מבטחים" סירבה לכך בטענה, שלפיה הדבר אינו אפשרי על-פי תקנות מס הכנסה.
פרקליטיהם של 57 התובעים - עובדים שפרשו לפנסיה מוקדמת, ושלכן לא זכו לתיקון האמור - עו"ד מרטין אנגל וריקי זלצמן, טענו בתביעה, שהגישו בשמם, כי תעש ו"מבטחים" הפרו הן הסכמים, שנכרתו ביניהן לבין התובעים, והן חובות, שהוטלו עליהן מכוח החוק ומכוח מעמדן הציבורי הנכבד.
שופט בית הדין לעבודה, אייל אברהמי, ראה עמם את הדברים עין בעין. פסק דינו משגר מסר ברור ונחרץ, המטיל על "מבטחים" חובות מוגברות, והמחייב אותה לגלות "אקטיביות ביטוחית" בווידוא השמירה על זכויות מבוטחיה.
תחילה, דחה אברהמי את טענתה של תעש (שיוצגה בידי עו"ד רועי פוליאק ואיל בריק), שלפיה בגין גמלאיה - בהבדל מעובדיה - ההסכם הקיבוצי כלל לא חייב אותה להפריש דמי גמולים לפי תעריף דמי ההבראה הגבוה. "הוראה בהסכם קיבוצי יש לפרש ככל הניתן בהתאם ללשונה, להקשרה ולתכליתה, בהתאם לאומד דעתם של הצדדים כפי שהוא עולה מהחוזה ומהנסיבות", אזכר אברהמי את הלכת אפרופים הידועה. מן ההסכם עצמו הוא הסיק, כי "מטרתם של הצדדים להסכם הקיבוצי הייתה שעל אף ההפחתה בדמי ההבראה, תשמרנה זכויות עובדי תעש לענין דמי הגמולים בהתאם לתעריף הגבוה".
הוא הצביע על כך שהאבחנה שניסתה תעש לשכנעו לבצע, בין העובדים לבין הגמלאים, מנוגדת להיגיון הכלכלי.
אברהמי לא הסתפק בכך. הוא הסב את תשומת הלב לכך, שהתנהגותה של תעש-עצמה, בזמן אמיתי, מצביעה על כך, שאף היא גרסה שהמדובר בטעות, אותה היא אף ניסתה לתקן. הוא לא הסתיר את מורת-רוחו מכך שתעש העלתה את טענותיה בנוגע לכך, וקבע כי אלה "נולדו מאוחר יותר ולצורך ההליך המשפטי, ואינן משקפות את שסברה תעש בזמן אמת". הוא הוסיף וקבע, כי "נראה כי יש בכך משום חוסר תום-לב מצדה של תעש".
לאחר שקבע, כי גם 57 התובעים היו זכאים להפרשות לפי תעריף דמי ההבראה הגבוה, פנה אברהמי לבחון על מי חלה האחריות לפצות אותם עקב העברת דמי הגמולים המופחתים, וכיצד יש לחשב פיצוי זה.
"חובתה של מבטחים כלפי מבוטחיה, מכוח ההסכם שלה עימם, הינה לשלם להם את הפנסיה בשיעור הנכון, אשר צריך להשתלם עבורם לפי חוזה העבודה שלהם וההסכמים הקיבוציים החלים עליהם", קבע אברהמי. "במקביל מחויבת מבטחים לפעול מול המעביד במקרה שאינו מעביר לה את דמי הגמולים אשר עליו להפריש לעובדיו לפי הדין, זאת ללא תלות בחובתה כלפי מבוטחיה", הוסיף.
את חובותיה אלה של "מבטחים" הוא תלה הן בהסכם שבינה בין המבוטח, והן בהוראות החוק. "חובת מבטחים לשלם לעובד את זכויותיו איננה תלויה בקיום חובת המעביד כלפיה, כאשר מדובר בעובד שהמעביד דיווח עליו ומסר פרטיו למבטחים", הבהיר. כך, מפאת רצונו של המחוקק להגן על העובד והגמלאי, לבל ייפגע ממצב, בו מעבידו אינו עומד בהתחייבויותיו כלפי קופת הפנסיה.
על-פי החוק, רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים, תוסר מקרן הפנסיה האחריות לכך, שהמעביד לא הפריש אליה את דמי הגמולים הנכונים: הראשון, חלפה שנה תמימה מאז שהמעביד חדל לשלם את חובו לה; השני, בחלוף 6 חודשים מאז שהמעביד נמנע מלהעביר אליה את דמי הגמולים, היא שיגרה אל העובד הודעה על כך; השלישי, בית הדין לעבודה קבע, בפסק דין, כי הפיגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות של הקופה או שקיימות נסיבות אחרות, המצדיקות את שחרורה מהתחייבויותיה כלפי העובד.
אברהמי קבע כי תנאים אלה, שקובע החוק, חלים גם במקרה של 57 התובעים, וכי גם אלמלא כך, הם היו חלים מכוח חובת הגילוי הרחבה, שיש ל"מבטחים" כלפי מבוטחיה, מכוח חובת תום-הלב.
לדידו, לאחר שנים רבות, בו התקבלו אצל "מבטחים" הפרשות, עבור רכיב דמי ההבראה, לפי התעריף הגבוה, היא הייתה צריכה לשים לב לכך שהיקף ההפרשות בגינו הופחת, ולבדוק מול תעש מה הסיבה לשינוי. במיוחד נכונים הדברים שעה שמדובר בעובדים רבים עד מאוד, אשר לגבי כולם חלה ההפחתה. "לו הייתה מבטחים פונה לתעש בענין הנדון, סביר להניח שהייתה מקבלת העתק של ההסכם הקיבוצי הרלוונטי... משלא עשתה כן, לא מילאה מבטחים את החובה המוטלת עליה... מצופה ממבטחים כי תפעל בדרך של חקירה ודרישה לשם מימוש זכויות התובעים", חרץ.
אברהמי דחה את טענת פרקליטה של "מבטחים", עו"ד אורן מילדוורט, שלפיה תקנות מס הכנסה אינן מאפשרות תיקון הדבר, כפי שביקשה תעש לעשות. לדידו, הוראות החוק, המסדירות את זכויות העובדים בנוגע לכך, גוברות על תקנות אלה. את טענת "מבטחים" בנוגע לכך, הוא ראה כ"הסתתרות", שאינה במקומה, מאחורי אותה התקנה.
פיצויי הלנת קצבה
מש"מבטחים" הפרה את חובתה כלפי מבוטחיה, לפי החוזה ולפי החוק, קמה להם זכות כי יישמרו זכויותיהם וכן זכות לפיצוי הפרת חוזה ובגין הפרת חובה חקוקה. "לפיכך מחויבת מבטחים לשלם לתובעים את הפנסיה כולל דמי ההבראה לפי התעריף הגבוה, ללא תלות בחובה של תעש למבטחים", קבע אברהמי. הוא חייב אותה לשלם לתובעים הן את הגמלאות בסכומים הנכונים, אף לגבי העבר, והן פיצוי ביחס לתקופה, שבה גמלה זו לא שולמה להם במלואה.
אברהמי הוסיף וחייב את תעש לשלם ל"מבטחים" פיצוי שווה ערך לסכום הפרשי דמי הגמולים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן פיצויי הלנת קצבה, עד למועד שבו היא ביקשה מ"מבטחים" לתקן את הטעות וזו סירבה לכך. הוא קבע, כי אין לחייב את תעש לשפות את "מבטחים" בגין כל תשלום שזו תחויב לשלם לתובעים. כך, לאור זאת שחיובה של "מבטחים" בפיצוי התובעים נבע מהפרת חובותיה-שלה כלפיהם ומסכומים שהיא הייתה אמורה לשלם להם ממילא.
משהדיון פוצל לשאלת האחריות ולשאלת ה"נזק", יהיה עתה על אברהמי לכמת את הסכומים, שעל "מבטחים" לשלם לכל אחד מן התובעים. בהתחשב בכך, שעל-פי חוות-דעתו של המומחה דן שפרינצק, שכבר הוגשה לו, הסכומים להם זכאים התובעים נעים בין 20 ל-30 אלף שקל לכל אחד, צפויה "מבטחים" להיות מחויבת בתשלום העומד על כ-1.4 מיליון שקל. (תע"א 1413/07).