את מה שמתרחש במפלגת העבודה מאז פרש השר אהוד ברק להקמת הליכוד ג', אפשר לתאר במילה אחת, המוכרת לרובנו: מהפך. עמרם מצנע ועמיר פרץ חזרו כדי להתמודד על ההנהגה, יצחק (בוז'י) הרצוג, חשף תוכנית מדינית הקוראת לאימוץ החלטות האו"ם בספטמבר הקרוב - זאת בתנאי שהחמאס יכיר בדרישות הביטחון של ישראל.
שלי יחימוביץ' העמידה את עצמה למבחן הבוחר בפעם הראשונה, ואראל מרגלית הקים את "עבודה עכשיו", קפץ למים הקרים והלא מוכרים של הפוליטיקה אחרי הפגנת הצלחה חסרת תקדים בעולם העסקי - והוכיח שיש בחוץ אנשים שמוכנים לקחת את הסיכון ולהתמודד על מה שחשוב להם.
כולם מציגים אג'נדות מרשימות, חברתיות וציוניות, המתחברות יחד למצע סוציאל-דמוקרטי מרשים ומשכנע, אמיץ ומדויק, ומעמידים בעבודה נבחרת הולכת וגדלה של אלטרנטיבה ראויה לממשלת נתניהו-ברק.
העבודה הולכת ומתבררת כדבר הנכון בסביבה, בניגוד להספדים שנאמרו עליה רק לפני ארבעה חודשים. להבדיל מקדימה, מנהיגי העבודה מדברים באותה שפה אידיאולוגית ודבריהם מתחברים למשנה סדורה. במנותק מהשאלה מי מהם ייבחר להוביל את העבודה בבחירות בספטמבר, אין ויכוח כי ראשיה מהווים כיום נבחרת משכנעת, מסורה, חברתית, מתונה מבחינה מדינית, לא מושחתת, שלא מסדרת לעצמה הרצאות בעשרות אלפי דולרים במלונות 16 כוכבים בשווייצריה.
גם מתנגדיהם לא יוכלו שלא להסכים, כי פרץ, הרצוג, מצנע, יחימוביץ' ומרגלית הם אנשים מסוג אחר. עתיד ישראל נמצא בראש מעיניהם וכל אחד בדרכו מוכיח זאת. אתם יודעים זאת , והציבור הישראלי ידע זאת במערכת הבחירות הבאה. נגמרו התירוצים והצורך בהתניות. כעת יש כבר מועמדים ויש גם נבחרת. אפשר להתפקד!
העבודה צריכה עכשיו להציג לתומכיה הבטחות ברורות, קונקרטיות שיעצבו את דמותה ויחדדו את ההבדלים בינה ובין הממשלה וקדימה. מצע פשוט וחד שיבהיר למה "העבודה" מול כל השאר, ושיאחד את ראשיה תחת דגל אחד של עשייה.
דיבורים אמפיריים לא יספיקו כאן, כי הממשלה הנוכחית שכללה את הפרקטיקה הזו לכדי אמנות. עם ראש ממשלה שמדבר על "מדינה פלסטינית" אך מאשר התנחלויות ומאחזים, עם שר ביטחון שמדבר על "צונאמי מדיני" אך ממשיך לצלול במעמקי הים, וקדימה שהפכה לליכוד ב', מאז הודח אהוד אולמרט מתפקידו; וראשה היא קול בודד, בעוד עשרות חברי-הכנסת שלה שאמורים לשמש כאופוזיציה לוחמת ולהציג אלטרנטיבה אמיתית, כנראה "הלכו לים".
מתוך חוגי הבית והמפגשים שאני מקיים כדי לגייס תומכים למפלגת העבודה ולדרכה, עולות 5 דרישות, שהרוצים להנהיג את המפלגה צריכים לתת עליהן את הדעת; התחייבויות שרק העבודה יכולה לאמץ ולקיים. ההבטחות מייצגות את רוח המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האמיתית ואת ניקיון הכפיים האידיאולוגי שלה, שיחזיר אליה את בוחריה. ואלו הן:
1. חינוך חובה לאזרחות טובה ומאבק בהסתה נגד מיעוטים, החל מכיתה א' על-ידי חקיקת "חוק אזרחות טובה".
2. הגנה על הדמוקרטיה ומלחמה בשחיתות והבטחת שקיפות ע"י העברת "חוק ניקיון כפיים", שימנע אנשים שהורשעו בפלילים מכהונה במשרות ציבוריות.
3. חקיקת "חוק המשפחה הצעירה" שיבטיח הקלות בדיור, בבריאות ובחינוך למשפחות צעירות - של חרדים וחילונים - עם הורים עד גיל 35.
4. סיום הכיבוש בשטחים תוך 18 חודשים מהקמת ממשלת מרכז-שמאל בהסדר או באופן חד-צדדי, תוך שמירה על ביטחון ישראל. תקציבי העתק שיהפכו לזמינים - מעל ל-9 מיליארד דולר בשנה (!), על-פי מחקרים אקדמיים - יושקעו בקליטת המתנחלים באופן הוגן בתוך גבולות ברורים שהוגדרו כבר באלפי השעות של המשא-ומתן עם הפלסטינים ומקובלים גם עליהם, גם אם לא יגידו כך בפומבי כל עוד הכול לא גמור.
5. והכי חשוב למצביעי העבודה - לשמוע והפעם ברצינות ובאמירה ברורה של כל המועמדים: הקמת ממשלת מרכז-שמאל או הליכה לאופוזיציה. בלי פשרות.
כל הנקודות ישימות וכולן מייצגות בעיות ישראליות דחופות שללא פתרונן - עתיד ישראל עומד בסכנה. אני קורא למנהיגי העבודה - לאמצן עכשיו טרם הסתיים המפקד. הדבר יסייע לנו לחזק את המפלגה ולהוכיח שיש מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית במדינה, שיודעת מי היא עד כדי כך שהיא מוכנה להתחייב בפני בוחריה בקול רם וברור מה תעשה כשתהיה בשלטון. והיה תהיה.
הכותב הוא יו"ר גאון אחזקות, התפקד לאחרונה למפלגת העבודה ופעיל בה