ישראל מציעה ליזמים בתחום הנפט והגז תנאים סבירים גם אחרי המיסוי החדש שהוטל בעקבות המלצות ועדת ששינסקי - כך אומר לילנד טייט, מנכ"ל ATP, חברת הקידוחים האמריקנית שנכנסה באחרונה לשוק חיפושי הגז והנפט הישראלי. בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי, מכריז טייט כי החברה שבניהולו מעוניינת בכמה שיותר רישיונות לחיפושי נפט וגז ומסביר מדוע אין צורך להקצות שטחי חוף יקרים להקמת מתקנים יבשתיים לטיפול בגז הטבעי שיופק מ"תמר" ומ"לוויתן".
במשך שנים מדברים בישראל על הצורך להביא לכאן חברת קידוחים רצינית נוספת, שתוכל לערער את ההגמוניה של נובל אנרג'י. נובל, שהגיעה לכאן ב-1999, מחזיקה כיום - עם שותפתה קבוצת דלק - בכל מאגרי הגז המוכחים של ישראל. רבים בממשלה סבורים כי התלות במפיקת גז אחת, ידידותית ומקצועית ככל שתהיה, איננה בריאה מבחינה אסטרטגית.
על רקע הדברים האלה, נחשבת כניסתה של ATP הישג מבחינת ישראל. מדובר בחברה לא גדולה אמנם (היא נסחרת בנסדא"ק לפי שווי שוק של 830 מיליון דולר בסך הכול), אבל בעלת מוניטין מקצועי מצוין, בעיקר בתחום קידוחי המים העמוקים, האזור שבו נמצאים רוב מאגרי הגז הגדולים של ישראל. היא מדורגת רביעית מבחינת היקף פעילותה במים עמוקים במפרץ מקסיקו, אחרי חברות ענק כמו רויאל-דאץ'-של, BP ואננדרקו.
"רוצים 12 רישיונות"
- מר טייט, מדוע לדעתך חברות הענק אינן רוצות לבוא לכאן, למרות תגליות הגז הגדולות תמר ולוויתן?
"מה שמטריד את חברות הענק הוא כיצד תשפיע כניסתן לשוק הישראלי על האינטרסים שלהן בשווקים אחרים. אנחנו פועלים בים הצפוני ובמפרץ מקסיקו ואין לנו שום כוונה להיכנס לשווקים במדינות שיש להן קונפליקט עם ישראל. חוץ מזה, אני מקווה שנצליח כאן כל כך, שלא נצטרך בכלל לחפש שווקים נוספים".
- מה שכנע אתכם לבוא לכאן?
"בתוך פחות משלוש שנים התגלו כאן כמויות גז בהיקף 25 טריליון רגל מעוקבת (tcf) - זהו נתון חסר תקדים שמעיד על גודל הפוטנציאל שיש לשוק הישראלי. לפי הערכות שאנחנו מכירים, יש כאן פוטנציאל ל-100 tcf. אני מאמין שתגליות כאלה יהפכו את ישראל למתמודדת רצינית על אספקת הגז לשוק האירופי וכמובן יספקו את צורכי האנרגיה של ישראל לשנים רבות".
- עיכבתם את כניסתכם עד לסיום עבודתה של ועדת ששינסקי אבל לא שיניתם את החלטתכם בעקבות מסקנותיה.
"התחלנו במגעים לקראת כניסה לשוק הישראלי באוקטובר, כשעבודת ועדת ששינסקי הייתה בעיצומה. אנחנו חושבים שגם כיום התנאים הכלכליים כאן טובים, במיוחד למאגרי גז קטנים. המס החדש אמור לחול על המאגרים רק בשלבים מאוחרים יחסית של חייהם ובחלק מהמאגרים, במיוחד הקטנים, הוא לא ייכנס לתוקף בכלל. מה שנשאר ליזם לשלם למדינה זה תמלוגים בשיעור נמוך יחסית של 12.5% ומס חברות שצפוי לרדת ל-18%. זו מערכת מיסוי שבהחלט אפשר לומר שהיא סבירה".
- העובדה שישראל שינתה את כללי המשחק באמצע המשחק, כטענת חלק מהיזמים, לא הרתיעה אתכם?
"אתם שוק חדש יחסית והרגולציה כאן עדיין מתפתחת. מבחינתנו, עיתוי הגעתנו לכאן היה מצוין כי יכולנו להביט מהצד בהתגבשות הכללים ולחשב מראש את השפעתם עלינו. כמובן, חשוב לנו שתהיה ודאות ויציבות ושלא יהיו שינויים מהותיים נוספים ברגולציה".
- בכמה רישיונות חיפושים אתם מעוניינים?
"נכנסנו כשותפים לשלושה רישיונות חיפושים (שמשון ושני רישיונות דניאל עם ישראמקו - ע"ב), ואנחנו ממתינים לאישור לשניים נוספים (קרן ואביה עם קבוצת דלק). אנחנו בשיחות לרישיונות נוספים. היינו רוצים להיות שותפים בכל רישיון פנוי. אם נוכל להשיג 12 רישיונות, נהיה מרוצים מאוד".
"חשוב לנו לשמור על השליטה"
בינתיים, כבר לקחה ATP מומחים מיחידת הנפט במשרד התשתיות לביקור באסדת הקידוח הענקית טיטאן. מדובר באסדה בגובה של כ-80 מטר, המסוגלת לא רק להפיק גז אלא גם לעבדו ולהזרימו ישירות למערכת ההולכה.
ATP החלה להתעניין בשוק הישראלי לפני כשנתיים, בעקבות תגלית תמר. ההתעניינות הפכה למעשית בעקבות אסון דליפת הנפט מבאר מקונדו שבמפרץ מקסיקו. נשיא ארה"ב ברק אובמה הכריז אחרי האסון על מורטוריום - הפסקת פעילות הקידוחים הימיים באזור המפרץ למשך חצי שנה. ATP, שפעילותה מתמקדת באזור זה, נפגעה מההוראה כמו חברות אחרות שפעלו במפרץ, אף שלרובן לא היה כל חלק באסון הדליפה.
"עבדנו במפרץ במשך שנים ומעולם לא הייתה לנו תקלה, אבל כשקרה מה שקרה והקידוחים הופסקו, ספגנו אותו עונש שספגו האחראים לדליפה", אומר טייט ומזהיר: "הדבר הכי גרוע שיכול לקרות כאן זה תקלה נוסח מפרץ מקסיקו. משום כך חשוב כל כך שלא תהיה שום התפשרות על הרמה המקצועית של החברות שינהלו כאן את הקידוחים".
- מה דעתך על נובל אנרג'י?
"נובל היא חברה מצוינת ואנחנו נשמח להיכנס אחריה".
ATP צפויה להשקיע בין 25 ל-30 מיליון דולר בקידוח הראשון שתבצע ברישיון שמשון, שבו היא מחזיקה 40% מהזכויות. הקידוח מתוכנן לאפריל 2012 ואם הוא יסתיים בהצלחה, אמורה הפקת הגז להתחיל לקראת סוף 2014. "שיעור האחזקה הממוצע שלנו ברישיונות שבהם אנו שותפים עומד על 85%", אומר טייט. "אני מניח שבישראל לא נרד מ-35%. חשוב לנו מאוד לשמור על השליטה והניהול המקצועי של הקידוח, בין היתר זה מאפשר לנו לנהל את לוחות הזמנים של העבודות".
- מה דעתך על הקריאות בישראל לשמור את הגז לצורכי המדינה ולא לייצא אותו?
"אני מבין את הצורך הזה, אבל אם אתם רוצים שיזמים ישקיעו 175 מיליון דולר בקידוח מים עמוקים, צריך לתת להם את האפשרות לייצא לפחות חלק מהגז שימצאו".
- ATP נחשבת אולי חברה מקצועית מאוד, אבל במונחי שווי שוק, אתם לא חברה גדולה.
"שווי המניה שלנו, 16-17 דולר, מתמחר באופן מוגזם את הסיכונים. השווי לא מגלם באופן מלא את מתקני הקידוח וההפקה שלנו, ששווים כמיליארד דולר, ואת רזרבות הנפט והגז ששוות עוד כ-6.7 מיליארד. על פי הספרים (נכסים פחות התחייבויות - ע"ב) מחיר המניה שלנו היה צריך להיות 70-80 דולר".
"חשוב שתהיה יותר ממערכת אחת לאספקת גז"
הנושא הבוער ביותר מבחינת ישראל כיום בתחום הגז הטבעי הוא הבטחת אספקתו. בימים שבהם עתיד הזרמת הגז המצרי אינו ברור, נמצאת ישראל במצב בלתי נסבל: כל הגז הטבעי כחול-לבן אמור לזרום דרך מערכת הולכה אחת הכוללת אסדה, צינור ומתקן קבלה באזור אשדוד. הצורך בהקמת מערכת הולכה נוספת הוגדר "מטרה אסטרטגית מספר אחת" ע"י שר התשתיות הלאומיות ד"ר עוזי לנדאו, אלא שמאבק אגרסיבי שניהלו בקיץ שעבר תושבי חדרה, קיסריה והיישובים הסמוכים, בגיבוי הארגונים הסביבתיים, הביא להקפאת היוזמה להקים מתקן יבשתי קטן לקליטת הגז באזור חוף דור.
דרישתם המרכזית של התושבים והירוקים הייתה לבדוק חלופה של קליטת הגז באמצעות אסדה ימית. בתחום הזה יש ל-ATP הצעות מעניינות: החברה מייצרת ומפעילה אסדות ימיות כאלה ברחבי העולם. לדברי טייט, עלות כל אסדה היא 500-600 מיליון דולר ומשך הזמן מרגע ההזמנה ועד ההפעלה הוא 3.5-4 שנים.
"אנחנו מבינים את הרגישות להקמת מתקנים על שטחי החוף, אך חשוב מאוד שתהיה יותר ממערכת אחת לאספקת הגז", אומר טייט. "המערכת שלנו יכולה לפעול במרחק רב מהחוף ולמעשה היא תשלים את זו שמקימה נובל אנרג'י".
הצעה אחרת של ATP, מעניינת לא פחות, היא לתכנן ולהקים עבור השוק הישראלי מתקן צף להנזלת גז טבעי. כיום מנסה ישראל לקדם חלופה שמבוססת על מצוף ימי בעוד שהיזמים מקדמים הקמת מתקן יבשתי גדול בקפריסין. לדברי טייט, מתקן ההנזלה ש-ATP מסוגלת לתכנן ולבנות בתוך 3.5-4 שנים יהיה הפתרון האופטימלי לצורכי המשק הישראלי. הוא אינו גוזל שטחי קרקע, אינו מהווה מטרה אסטרטגית נייחת לגורמים עוינים והוא כלכלי למאגרי גז בהיקף 1.5 טריליון רגל מעוקבת (tcf) ויותר.