הציבור הישראלי הצעיר ניצב פעמים רבות מול אתגרים כלכליים לא פשוטים. עלות הדיור הבלתי אפשרית, המרוץ סביב שעות העבודה המפרכות והדאגה לצאצאים, אינם מאפשרים לעצור, לחשוב ולתכנן תוכניות לטווח ארוך, ובכלל זאת גם בתחום המקצועי והאקדמי.
בישראל של היום, כאשר הדאגה המרכזית היא תלוש השכר בסוף החודש, רבים נאלצים להסתפק בתואר ראשון ודוחים את האפשרות להמשיך ללימודים מתקדמים באוניברסיטאות ובמכללות.
ייתכן, כי חלקם מאמינים כי התקדמות בשוק העבודה תוביל אותם למסלול מקצועי רווחי יותר, אך רובם אינם מעלים על דעתם את האפשרות לחזור לספסל הלימודים בשל עלות הלימודים לתואר שני וההקרבה, הבאה לידי ביטוי בהפסד של ימי עבודה, תשלום שכר דירה ובפחות שעות עם המשפחה.
שחיקתו של מעמד הביניים הצעיר מסמנת את אותותיה ברמת השכלתו. באופן טבעי, כשתחושת הזמן מול ההספק מקבלת במה מרכזית, ההחלטות מסתמכות על שיקולים לא מחושבים, וחשיבה לטווח קצר.
בניתוח כלכלי קר הלקוח מעולם הנדל"ן והפיננסים, ניתן לטעון כי תואר שני מהווה השקעה מניבה, המייצרת יחס חיובי בין העלות לתועלת. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כל שנת לימודים לתואר שני מקנה תוספת שכר של 8% לשכר החודשי.
לרוב, לימודי תואר שני נמשכים שנתיים, ולכן לאחר סיום התואר יקבלו הבוגרים 16% תוספת לשכר. משכורת ממוצעת של בוגרי תואר ראשון היא 12,500 שקל ברוטו; לעומת זאת, בוגר תואר שני ירוויח בממוצע 14,500 שקל ברוטו. כלומר, בוגר תואר שני עשוי להרוויח כ-24 אלף שקל יותר בשנה לעומת בוגר תואר ראשון.
יחד עם זאת, חשוב לתכנן לטווח ארוך. צעירים רבים אולי נמנעים מלחשוב על יום הפנסיה, אך הפרש שכר של אלפי שקלים לחודש - משמעותו הפרש של מאות אלפי שקלים במהלך החיים. במהלך 30 שנות עבודה יוסיף התואר השני להון האישי של הבוגרים 720 אלף שקל. עלותו של התואר השני היא כ-60 אלף שקל בממוצע. גם כאשר לוקחים בחשבון את תוספות שכר הדירה והפסד ימי העבודה, ההפרש בין ההשקעה לתשואה עצום.
בהתייחס לתואר השני כהשקעה פיננסית, ניתן לקבוע שאין עוד השקעות דומות שמניבות תשואה גבוהה כל-כך. השקעה בהשכלה גבוהה היא משמעותית יותר מבחינה כלכלית לעומת השקעה בדירה או בנכס. זוגות צעירים הנמצאים במסע אחר רכישת דירה וכורעים תחת גזירות נגיד בנק ישראל, צריכים לקחת זאת בחשבון לפני שהם חותמים על משכנתא, שיש לשער שתרחיק אותם אף יותר מהאפשרות לרכוש השכלה בתארים מתקדמים.
במובן מסוים, ניתן להתייחס ללימודים לתארים מתקדמים כסוג של מחאה נגד שחיקה. צעירים המעוניינים לקדם את חייהם, ישקיעו בעצמם, יעמיקו בתכנון עתידם וילכו ללמוד ולהרחיב את השכלתם למען השנים הבאות ולטובת רווחה כלכלית עתידית. אולם בלי שישימו לב לכך, השפעתם המכרעת תהיה לא רק עבור עצמם, אלא עבור החוסן הכלכלי של המדינה כולה.
הכותב הוא נשיא המסלול האקדמי המכללה למינהל, המארח השנה את פורום קיסריה