עיריית תל-אביב תחזיר כ-92.5 אלף שקל ל-3 תושבים שביקשו היתרי בנייה בשכונת נווה-צדק, לאחר שלא הוכיח כי התשלומים לקרן החניה ("כופר החניה") שגבתה מהם ונועדו לממן בנייה של חניונים ציבוריים, נוהלו על-פי דין - כך קבע בתחילת השבוע באופן תקדימי בית משפט השלום בתל-אביב.
"העירייה נמנעה מלהציג כל תחשיב של הוצאות שלהן היא נדרשת לצורך הקמה או הרחבה של חניונים ציבוריים בכלל ולגבי חניון היכול להוות פתרון לתובעים בפרט. בנוסף נמנעה העירייה מלציין כמה כסף נגבה וקיים בקרנות החניה וכמה הוצא בפועל לבנייה או הרחבה של חניונים", כתב השופט ישי קורן.
השופט קבע כי התנהלות העירייה "נוגדת באופן מהותי את המתווה שהונח בתקנות החניה ושמכוחן הוסמכה העירייה לגבות תשלום. מתקיימת פגיעה ממשית במשלמים לקרן החניה, נוכח הגדלת המרחק בין הנכס לבין החניון הציבורי שאמור לשרתם. בפועל, לא ניתנת על-ידי העירייה כל תמורה עבור התשלום לקרן החניה".
ב-2003 הגישו התובעים - ראובן פדהצור (עיתונאי "הארץ"), תמר דרזדנר (שהייתה בעלת גלריה דרזדנר ביפו) ויעל קרוב (אשת היי-טק) - בקשה להיתר בנייה עבור נכס שבבעלותם בשכונת נווה-צדק בתל-אביב. כמקובל, העירייה אישרה את בקשתם בתנאי שהם ידאגו להסדיר חניה מחוץ למבנה, או לחלופין ישלמו בעבור "קרן חניה" ("כופר חניה") - קרן של העירייה שנועדה לממן בניית חניות ציבוריות לתושבי העיר.
שילמו "תחת מחאה"
התובעים התחייבו לשלם את קרן החניה, אך עשו זאת "תחת מחאה" ומכיוון שלא רצו שבניית ביתם תעוכב. במקביל הגישו, באמצעות עורכת הדין רון ניב, את העתירה נגד העירייה.
בעתירה טענו התובעים כי העירייה מאלצת מבקשי היתרי בנייה לשלם כופר לקרן חניה, ללא כל תמורה. העותרים הוסיפו וטענו כי "לעירייה אין סמכות להטיל תשלום נטול תמורה, שהוא בבחינת 'מס מסווה' בהיעדר קרן חניה ספציפית בעירייה לכל חניון", וכי "נוכח הוראות התוכנית המאפשרות בניית החניון במרחק רב מבית התובעים, נשללה הזיקה בין התשלום לתמורה".
מנגד, טענה העירייה כי לא מדובר ב"מס", אלא ב"דמי השתתפות" למימון הקמת חניון ציבורי במקרים שבהם מבקש היתרי בנייה לא מקים מקומות חניה בפועל. עוד טענה העירייה, בין היתר, כי התמורה בגין התשלום לקרן החניה מגולמת במתן הפטור מלהתקין מקומות חניה בשטח הנכס ואינה מגולמת במתן זכות שימוש בחניון ציבורי.
"נושא טעון"
"משחויבו התובעים בתשלום שלא כדין ושילמו תחת מחאה, ומשלא הוכח על-ידי העירייה כי קרן החניה מנוהלת על-פי הוראות הדין וכי כספי התובעים הופקדו בקרן החניה, זכאים התושבים להשבת הסכום שנגבה מהם", כתב השופט.
באת-כוח התובעים, עו"ד רון ניב, מסרה בתגובה כי זהו מקרה ראשון שבו התמודד בית משפט בישראל עם נושא כה טעון כגבייה של עשרות מיליוני שקלים לשנה לקרנות החניה העירוניות.
לדבריה, "לפסק הדין יש השלכה רוחבית על כלל הציבור. אמנם פסק הדין מתייחס לתוכנית עירונית, המתייחסת לתל-אביב, אך קרנות החניה קיימות בכל הארץ".
מעיריית תל-אביב נמסר כי "פסק הדין התקבל אתמול בעירייה, והוא נלמד", וכי העירייה שומרת לה את הזכות לערער עליו במקרה הצורך.