בחודש הבא תחל הפרקליטות בשימועים בפרשת הולילנד. הנה תקציר האירועים על-פי טיוטת כתב האישום: יזם אמביציוזי שיחד בכירים בעיריית ירושלים בתמורה לאישור זריז של פרויקט מגלומני. עד המדינה בפרשה טוען כי שימש כמאכער בשליחות היזם, ששילם, לעתים מכיסו, את כספי השוחד תמורת היתרי הבנייה וזירוז ההליכים. עד המדינה הזה הוא, בלשון המעטה, טיפוס בעל תדמית בעייתית.
ואולי דווקא התכונות שנתפסות כבעייתיות הן אלה שסייעו לו, על-פי טיוטת כתב האישום, לתווך בין היזם הלל צ'רני לגורמים השונים, בהם גם אהוד אולמרט, בזמנו ראש עיריית ירושלים ולימים ראש הממשלה. "אמרתי לצ'רני שאני הפרונט", אמר העד לחוקרים, "אני אופיע ואנהל את המשא-ומתן עם האנשים, אעביר להם את השלמונים, והוא יישאר בצל".
אלו הם עיקרי החשדות. אבל בסיפור כזה, אולי חקירת השחיתות הגדולה בתולדות המדינה, שום דבר לא פשוט, וגם ה"פרונט", מתברר, צריך עוד פרונט. או יותר נכון, עלה תאנה. וכאן נכנס לתמונה עידו דיסנצ'יק.
ייאמר מיד: דיסנצ'יק לא נחקר כחשוד בפרשה. המשטרה גבתה ממנו הודעה (שעיקריה נחשפים כאן לראשונה) ושחררה אותו. אז מה בכל זאת הוא עשה שם? דיסנצ'יק - לשעבר עורך 'מעריב' ויו"ר דירקטוריון בזק, וכיום יו"ר מועצת המנהלים של מכון ויצמן ונושא בשורה של תפקידים בכירים אחרים - היה כאמור הפרונט של המאכער: אישיות מכובדת שפעלה מול הפקידים הבכירים. מעין אנטי תזה לתדמית של העד עצמו. דיסנצ'יק, טען עד המדינה בפני החוקרים, "הוא בחור הגון לחלוטין וגם ישר מאוד. נעזרתי בו מאחר שהיה דמות ידועה ציבורית ומפני שהיה לו מעמד מאוד מכובד הן בקהילה העסקית והן אצל הפוליטיקאים".
כשהחוקרים סיפרו על הטענה הזו לדיסנצ'יק, הוא השיב: "בהחלט נלקחתי לעבודה כדי להיות לוביסט ויחצן... ואם (עד המדינה) לקח אותי כדמות ציבורית מכובדת אז ייתכן שהוא חשב שיש לי יכולות...". לפניית G השבוע סירב להתייחס. כל שהיה לו לומר בעניין, נימק, אמר במשטרה. אז הנה עיקרי הדברים שאמר שם.
אדוני העורך
דיסנצ'יק, 71, שימש כעורך "מעריב" בין השנים 1991-1985, לאחר שהיה כתב פרלמנטרי וכתב בוושינגטון, ולאחר שלמד לימודי עיתונאות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק (וסיים בהצטיינות). הוא סיים את תפקידו כשרוברט מקסוול השתלט על "מעריב", ועם פרישתו מהעיתון הקים חברת ייעוץ עצמאית בשם דיסון. ב-1994 מונה לדירקטור מטעם הציבור בבנק הפועלים, ובשנת 2000 מונה ליו"ר בזק. 3 שנים לאחר מכן עזב את בזק ומונה ליו"ר גלובקול, שבינתיים נטמעה בנטוויז'ן.
בין הדירקטוריונים והגופים הציבוריים שבהם כיהן אפשר למנות את חברות הביטוח הדר ודולב (כיום הפניקס), את קרן בנימין דה רוטשילד לפיתוח קיסריה, וגופים נוספים. במהלך השנים היה דיסנצ'יק מעורב גם במיזמים כלכליים רבים: הוא ייסד, למשל, את חברת האינטרנט מרקאדו; היה שותף לייסוד הפורטל הפיננסי הישראלי אנליסט אונליין; ושימש יועץ מיוחד למנכ"ל רשות שדות התעופה לנושא נתב"ג 2000.
הקשר שלו עם עד המדינה החל ב-1991, כשהקים את דיסון. לחברה הזו היה לקוח אחד ויחיד: הולילנד קואופוריישן, באמצעות חברת ביניים שהייתה שייכת לעד המדינה. הקשר בין עד המדינה לדיסנצ'יק נמשך 9 שנים. "ההתמחות שלי", הסביר דיסנצ'יק לחוקרים, "הייתה מיצוב ציבורי מול הציבור ומול הרשויות של פרויקטים ושל מפעלים".
במרכז פרויקט הולילנד, סיפר דיסנצ'יק, עמדו אז 3 בתי-מלון, מוזיאון, אזור בילוי לתיירים, וגולת הכותרת - הדגם הוותיק של ירושלים בימי בית שני, שמשך לגבעה תיירים מאז תחילת שנות ה-70.
על דיסנצ'יק הוטל לנסות ולקבל את תמיכתו ואת שיתוף-הפעולה של שר התיירות דאז, עוזי ברעם, שהתלהב מהרעיון. לאחר מכן הלהיב גם את אולמרט. הרעיון היה, סיפר בעדותו, "להשלים מלון אחד עד 1998 - שנת ה-50 למדינה - ושני מלונות נוספים עד שנת 2000". בשתי התקופות האלה, הסביר, היה צפי כי "יהיו הרבה מבקרים בירושלים ויהיה ביקוש למלונות".
דיסנצ'יק היה אמור לסייע בהיבטים הציבוריים של הפרויקט, לרבות העבודה מול חלק מהרשויות ומול השכנים הפוטנציאליים, בשכונת רמת שרת ובשכונת בית וגן, שטענו כי הפרויקט עלול לפגוע באיכות חייהם. דיסנצ'יק גם דיבר עם יעקב אפרתי, שהיה מנכ"ל עיריית ירושלים ולימים מנכ"ל משרד הפנים ואחר-כך מנהל מינהל מקרקעי ישראל; ועם נחמה רונן, שהייתה מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה. בין היתר ארגן אסיפת דיירים שבה לקחו חלק גם היזם צ'רני ואדריכל הפרויקט רם כרמי.
פגישות עם אולמרט
במהלך 1994 נפגשו דיסנצ'יק ועד המדינה עם אהוד אולמרט. צ'רני, על-פי דיסנצ'יק, לא השתתף בפגישה. "הלל מאוד ביישן", אמר לחוקרים. במהלך אותה שנה התקיימו פגישות נוספות שבהן הוצג לאולמרט הפרויקט. "בדרך-כלל היינו חוזרים לאולמרט אם היינו נתקלים במחסום או בצוואר בקבוק בתהליך המקובל, והיינו מבקשים ממנו לעזור להתגבר על החסמים שהיו אופייניים לביורוקרטיה עירונית", הוא שיחזר. "...בדרך-כלל לא היה מדובר בדברים היסטריים, אלא אלה היו אבני נגף קטנות... אם איזה פונקציונר בעירייה היה תוקע אותנו, הייתי פונה לאולמרט ואומר לו: עשה טובה, תן לבחור איזו צ'פחה או איזה זירוז, העיקר שתזיז את העניינים. זה פחות או יותר היה לאורך הדרך, אולם לא פניתי הרבה פעמים לאולמרט, כי העירייה בסך-הכול הייתה מעוניינת בפרויקט".
דיסנצ'יק הצהיר בפני החוקרים כי היה "דלת מקשרת לאולמרט". יחד עם זאת "אף פעם לא עבר לידי עניין גדול או קטן כאילו משולמת טובת הנאה כלשהי לאולמרט. הדבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא שפעם אחת (עד המדינה) אמר לי שאולמרט ביקש ממנו לתרום להפועל ירושלים. אבל אני לא יודע אם הוא נענה לבקשה".
כשהתבקש לפרט על-אודות תפקודו כדלת מקשרת, אמר שכשהציג לאולמרט את הפרויקט הוא הבטיח כי יעזור "כמו שראש עיר יכול לעזור".
כשנשאל דיסנצ'יק על פועלו בהפחתת היטל ההשבחה שהוטל על הולילנד, אמר כי אינו זוכר שהיה מעורב בזה. לדבריו, הוא זוכר כי עד המדינה סיפר לו מתישהו שהעירייה דורשת שהולילנד תממן בניית מחלף מסוים על דרך בגין כדי לקבל אישור לפרויקט. דעתו בעניין זה הייתה שזו "חוצפה על גבול הסחיטה".
החוקרים עימתו אותו עם טבלה שהכין בעניין היטלי השבחה, שהוצגה לכאורה לאישורו של אולמרט ב-1999, אבל דיסנצ'יק אמר כי הוא אינו זוכר, וגם שלא נהג להגיע לאולמרט עם חומרים. לאחר מכן הוצג בפניו מסמך שנתפס במשרדו של צ'רני, ובו כותב עד המדינה כי הוא ודיסנצ'יק נפגשו עם אולמרט וכי סוכם עם אולמרט שיאמץ את טבלת היטלי ההשבחה. דינסצ'יק השיב כי אינו זוכר. על-פי עדותו של צ'רני, המשיכו החוקרים, דובר כי דיסנצ'יק יסייע להקטין את היטל ההשבחה, אבל דיסנצ'יק בשלו: לא זוכר.
"שלא תבינו לא נכון", סייג, "אילו היו מבקשים ממני לשכנע את אולמרט להקטין או לסייע בהקטנת גובה היטלי ההשבחה הייתי עושה זאת ברצון, אבל אני לא זוכר שבכלל ביקשו ממני דבר כזה ואינני זוכר את הפגישות שלי, אם היו כאלה - עם אולמרט ועם עד המדינה ועם צ'רני בנושא זה".
סאגת היטלי ההשבחה לא הסתיימה. בהודעתו השנייה של דינסצ'יק, 3 שבועות לאחר הראשונה, פתחו החוקרים ואמרו כי "נאספו חומרי חקירה רבים, שמהם עולה מעורבותך מטעם הולילנד ו(עד המדינה) בכל הנוגע להיטלי ההשבחה שהוטלו עבור תב"ע ג'". דיסנצ'יק השיב שהוא אפילו לא יודע מה זה תב"ע ג'. "אני יכול לומר לכם שבכל פעם שבה הייתה נדרשת איזו התערבות מצדי כדי לשכנע גורם שיכולתי לשכנע או שהכרתי... אז הייתי עושה את זה. מדי פעם עלו נושאים והייתה התמקחות... זו הפעם הראשונה שבה אני עוסק בסוג כזה של עבודה, וזה נראה לי הליך תקין של 'תן וקח' של היזמים מול העירייה... אהוד אולמרט לפעמים היה נפגש איתי או היה מפנה אותי לגורם X או Y, שזה האנשים המקצועיים בעירייה. פעם אחת אני זוכר שאולמרט הפנה אותי לדבר עם מנכ"ל העירייה ואמר שהוא ידאג שהוא יקבל אותי. פעם אחת זכור לי שאולמרט הפנה אותי לדבר עם מהנדס העיר אז, בן-אשר, לגבי נושא בנייה לגובה. ייתכן שהייתה פגישה בנושא דמי ההשבחה, אך אני לא זוכר את תוכנה, למעט זה שבאופן כללי דחפתי את פרויקט הולילנד, ואם חלק מהמשימה היה ניסיון לשכנע את העירייה להפחית את היטל ההשבחה אז אני לא מוציא מכלל אפשרות שעשיתי זאת".
התפקיד: להיות נוכח
עד המדינה עצמו התייחס בפרוטרוט להחלטתו להפעיל את דיסנצ'יק: "הוא שימש לי מעין לוביסט, ועזר לי משך כל זמן הטיפול בתב"ע. הוא היה מקורב אישית לאולמרט. ולמרות שאולמרט באותה תקופה כבר קיבל ישירות או באמצעות שולה (זקן, ה' מ') כספים (יצוין שוב כי מדובר בטענה של עד המדינה ובחשד שלא אומת. המשטרה קיבלה את גרסת דיסנצ'יק שלפיה לא היה מודע לזה כלל, ה' מ'), הבאתי אותו איתי גם כי הוא נחשב לדמות ציבורית מאוד מכובדת, וגם כי רציתי שלא רק אני אהיה זה שאשב עם אולמרט בנושא".
ההיכרות עם דיסנצ'יק, סיפר עד המדינה, הגיעה באמצעות האח, רוני דיסנצ'יק, שעבד תחת עד המדינה במשך שנים. כשהחל בפרויקט הולילנד, הבין כי לאור "גודל הפרויקט והיקף המשימה" יהיו מעורבים בו הרבה גורמים פוליטיים ואחרים. דיסנצ'יק עסק "בעיקר בתחום יחסי הציבור ופתיחת דלתות, והשתתפות בפגישות עם כל אותם גורמים שהיו מאוד מקורבים אליו, דוגמת השר עוזי ברעם, או דוגמת ראש הממשלה דאז יצחק רבין, ששלח את אשתו לשבת איתנו ולהביע דעתה על הפרויקט, ודוגמת אולמרט".
האם עידו התעסק בתחום היטלי ההשבחה, שאלו החוקרים. "לא", השיב העד. "...הוא תמיד היה בא איתי לבקשתי לישיבות שבהן הייתה לי חשיבות שלא רק אני אופיע אלא גם דמות חיצונית מכובדת".
למה היית צריך את עידו לשם פגישות עם אולמרט, שאלו החוקרים, שהרי לפי עדותך שלך היו לך יחסים איתו עוד קודם לכן. לכך השיב עד המדינה תשובה מעניינת: "ב-25 ביולי 1999 הייתי לבד אצל אולמרט. כנראה בעת השיחה, ואני לא מסוגל להיזכר כרגע במדויק מי העלה את הרעיון, עלה הנושא שרצוי שיהיה נוכח מישהו חיצוני מכובד, שלא מזוהה דווקא עם הפרויקט... באותה עת הייתי די אישיות לא רצויה אצל אנשים שטיפלו בהיטלי ההשבחה... (נדמה לי שגם במכתבי ציינתי שאולמרט מכנה אותי הילד הרע או משהו דומה), ולכן צירפנו את עידו לנושא ולפגישה על מנת שכביכול גורם חיצוני יפשר בין העמדות".
איזה ניסיון מקצועי יש לעידו דיסנציק בקביעת היטל השבחה, שאלו החוקרים. "...שום ניסיון", השיב העד, "אבל בהשכלתו הוא בוגר מינהל עסקים בהרווארד בכלכלה ובעיתונאות, שימש שנים כעורך 'מעריב' והיה דירקטור, כולל בבנקים מסחריים".
כלומר, הסיקו החוקרים, "הוא השתתף בפגישה עם אולמרט על מנת להקרין כלפי חוץ בעירייה מכובדות וניטרליות, וכל הטבלה שהוא הכין הייתה על מסך נתונים שאתה הכתבת לו, שכן הוא לא הבין בתחום".
"נכון", השיב העד. "אני למעשה הכתבתי לו את הנתונים ואת העמדות ואת הפתרונות המוצעים".