כבר בדרך משדה התעופה הרגשתי איך מתרחב לי הלב. אפילו הארומה של עשן המכוניות והפקק האימתני באיילון בואך כביש החוף לא הצליחו לשבש את שמחת השיבה. היו אלה עמודי הפריחה של החוטמית הזיפנית הגדולה שפורחים עכשיו בוורוד לאורך הכבישים, שליוו אותי כמו צלעות טלה במשמר המלכה עד לביתי בצפון; עמודי התפרחת היפהפיים האלה, שאין כמותם בניו יורק, אבל יש בשפע בארץ וגם בבוסתן שלי.
נסיעה קצרה ודחוסה הייתה לי, אבל הרגשתי כאילו שבתי ממסע ארוך. קבלת הפנים שחיכתה לי מפוז'ו, כלב הצ'ין היפני שלי, הייתה מפוארת. הוא רקד פסודובלה באוויר ויילל מאושר. האוויר היה מבושם בפרחי אפונה ריחנית ואפילו זמזום היתושים שחזרו, ובגדול, נשמע לי פתאום כמו פרלוד ענוג למוזיקה קיצית.
מובן שלא הצלחתי להירדם בלילה הראשון - הגוף שלי היה בזמן ניו-יורק. יצאתי לבוסתן לראות מה חדש. היה לילה, ושרר חושך גדול, אבל הצלחתי להבחין במעומעם שבשבוע הזה הצמחים לא שקטו על השמרים. הכול נראה לי גדול ועסיסי מאוד. לא יכולתי לחכות לבוקר שיבוא כבר. היום החדש אכן הגיע כמו שעון, ואני הלכתי לבדוק מה קורה בערוגות. גיליתי להפתעתי ששתילי הקישואים כבר מניבים, ובאושר. קטפתי ים של קישואונים, ומילאתי בהם את החולצה שלי. הסתובבתי עוד, וראיתי את העגבניות הירוקות שנתלו אשכולות-אשכולות על הענפים המשורגים.
עמדתי ליד שתילי המלפפון ונגסתי לי מהם בשקט, רגוע שאין בהם חיידקי אי. קולי. מוללתי את הזוטה ואת הבזיליקום שגדלו. כל הלחץ של השבועות האחרונים, העומס בעבודה, הארגון לנסיעה והטיסות המעצבנות התמוססו לתוך כל היופי הזה, והבנתי כמה חשובה לי האדמה הזאת. הבנתי איך הפעולות הפשוטות של האכלת התרנגולות ועישוב היבלית עושות לי שקט בראש, וכמה בריאות יש בפעולות הקטנות והשקטות האלה. כל הטחורים המטפוריים שלי נעלמו מאליהם.
התיישבתי ליד צמח פקוס (מלפפון ארמני בהיר). זללתי ממנו בשקט, ובין ביס אחד למשנהו הקשבתי לזמזום הדבורים. כן, ממש פסטורליה. כל האספלט ואורות הניאון של ניו יורק נמסו והחווירו מול המלפפון הארמני הממזרי הזה ומול פרחי הקישואים. מה יש לי לחפש במקומות רחוקים? זה כאן. זה פה. לא צריך להרחיק לכת ולקחת מטוסים.
ושלא תחשבו שאחרי כל ההקדמה הסכרינית הזאת אני עומד להגיד "אבל", ולהוריד איזושהי פצצה. לא. סתם כך ביליתי לי בנעימים, מתבוסס בקומפוסט ומאכיל את דגי הקווי שהיו רעבתניים מתמיד. אחר כך צלצלתי לקוסטה, שאיתו סיכמתי לפני שבועות מספר שאני לוקח גורת צ'ין שנולדה לו מהכלבה שלו. רציתי להביא מתנה לפוז'ו, אבל לא כמו שמביאים לילד, לגו או מכוניות צעצוע מאמריקה.
נסעתי לקריות. גורי הצ'ין היפני, שנולדו לפני שבעה שבועות, קיבלו אותי בדירה הקטנטונת בהשתוללות רבתי. צ'יקיטה ג'וזפינה נגשה אליי מיד והתחילה ללקק לי את האצבעות. ממש אהבה ממבט ראשון. נפרדנו מאימא שלה בעצב ונסענו באוטו: היא על הברכיים שלי, קטנטונת שכזו. מבוהלת ואבודה.
באמצע הדרך עצרתי כדי לערוך קניות, וצ'יקיטה באה איתי על הידיים, ממש כמו תינוק. כשנכנסנו הביתה פוז'ו רחרח אותה במרץ. עשה קולות של גבר-גבר (במשקל של שני קילוגרמים...) והיא ניסתה לינוק ממנו, אבל מובן שהוא התנגד במרץ. אחר כך עשה פרצוף של נעלב קשות.
למחרת בבוקר הכנתי חביתת קישואים עסיסית ורטובה מאוד, והמשכתי לקנן. לקראת הצהריים קבעתי עם כארים, שעובד באגם החי בקיבוץ יראון. זו בדיוק העונה של האפרוחים, והייתי זקוק באופן דחוף לטווסים, לפניניות ולעוד כל מיני ציפורים גדולות שכאלה. עשיתי את הנסיעה הקצרה לקיבוץ, מילאתי שני ארגזים באפרוחים קטנים, והצטיידתי בבקבוק רוזה מצטיין שהכין מיכה ועדיה, היינן של יקב הרי גליל שבקיבוץ.
חזרתי הביתה עם כל ביכורי האפרוחים האלה. כמו שאתם מבינים, בשלב הזה הבית שלי מלא בעלי חיים, ממש כמו חוות החיות של ג'ורג' אורוול - בזעיר אנפין. אני לא אוכל את החיות האלה, אם עלה בכם החשד העמום. אני מאכיל אותם ונהנה לשמוע את קרקוריהם ואת ציוציהם ולקבל את נשיכותיהם הקטנות. סובלימציה פוזיטיבית לעובדה שאני לא אוסף בולים ושאין לי תינוקות. בבית שבו גדלתי, חיות עשו לכלוך. אצלי הן נותנות אהבה ועושות טוב.
וככה יצא שבין קישואים ממולאים לקציצות כרישה וקישוא התרוצצתי אחרי צ'יקיטה ג'וזפינה כדי לנקות את הפיפי-קקי שהיא הטילה בכל מקום. ניסיתי להרגיע את לואי, החתול הסיאמי בן ה-17 שלי, שקינא בה בכובד ראש ובעצבנות. ליטפתי את ג'ורג'לה קוקוריקו, החתולה הרוסייה הכחולה שלי, שנבהלה כהוגן מהעובדה שנכנס לבית עוד יצור. האכלתי את התוכונים שלי בקינואה אורגנית, ובישלתי עוד כמה לביבות קישואים דשנות. חשבתי כמה טוב שחזרתי בדיוק לחג השבועות, וכמה טוב שביכורים זה לא רק שיבולים וקורבנות.
מתכון: לביבות כרישה וקישואים
חומרים: חצי קילוגרם קישואים מגוררים עם הקליפה, 3 כרישות קצוצות דק-דק (לא שמנות מדי), שלושת-רבעי כוס גבינת פרמזן איכותית מגוררת דק, 1 ביצה, 1 חלמון, חצי כוס קמח אורז (ואל תפחדו להוסיף כפות אחדות אם המסה דלילה), 1 פלפל חריף קצוץ דק, 3 שיני שום כתושות, מלח לפי הטעם, שמן זית לטיגון.
הכנה: מערבבים את הקישואים המגוררים ואת הכרישות עם גבינת הפרמזן, הביצה והחלמון הנוסף, קמח האורז, הפלפל ועם השום. מתבלים במלח לפי הטעם. מניחים במקרר לשעה, מכוסה בניילון. יוצקים שמן זית למחבת רחבה ומחממים. קורצים מהמסה לביבות בעזרת כף ומטגנים בשמן הזית. אם בא לכם, אתם מוזמנים לעטוף את הלביבות בקמח אורז, לפני הטיגון, דבר שייצור קליפה יותר קרנצ'ית. אם לא בא לכם על קמח אורז, אתם יכולים להחליף בקמח תפוחי אדמה, ואז להכין ציפוי מפירורי לחם. מגישים עם יוגורט ועם לימון.
מתכון: שקשוקת קישואים וחלמונים
חומרים: 7-6 קישואים בינוניים מגוררים גס, 1 כוס שמן זית עדין, חופן עלי בזיליקום קצוצים, 2 בצלים בינוניים קצוצים גס, 8-10 חלמוני ביצים, 150-100 גרם גבינה בולגרית כבשים איכותית רכה, 5 שיני שום כתושות, פלפל לבן גרוס דק בנדיבות, קורט אגוז מוסקט מגורר טרי, מלח ים גס לפי הטעם.
הכנה: מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן הזית רק עד שהוא נעשה שקוף. מוסיפים את הקישואים ואת שיני השום. ממשיכים בטיגון תוך כדי ערבוב בכף עץ. מתבלים במלח, בפלפל ובמוסקט. אחרי כמה דקות, כשהקישואים מקבלים צבע זהוב קלות, מוסיפים מלמעלה בזהירות את חלמוני הביצים, כדי שלא יישברו. מפזרים מלמעלה את הבולגרית המפוררת, מסביב לחלמונים, וממשיכים בבישול עד מידת העשייה שאתם אוהבים. אני, למשל, אוהב שהחלמונים נשארים רכים כמעט לגמרי. לאכול עם חלה ולהתעלף מהתענוג.