קורות חיים הוא מודעה לכל דבר ועניין, שתפקידה לגרום ללקוח, המעסיק הפוטנציאלי, להתעניין ב"מוצר" ולזמנו לראיון עבודה.
אך בניגוד למודעה למוצר קונבנציונלי המשימה של קורות החיים מורכבת במיוחד, בראש ובראשונה משום שהרעש בסביבה זו מחריש אוזניים, יש עוד מאות ואלפי "מוצרים" שמתחרים על כל משרה, ובעיקר משום שבשוק בו היא פועלת, שוק העבודה, "המודעות" כולן נראות בדיוק אותו הדבר.
עכשיו לך תבלוט בתוך כל ההמולה הזאת, ועוד תגרום למישהו להתעניין דווקא בך. לכן הסיכוי להגיע לראיון עבודה בדרך הרגילה הוא קלוש ואף קלוש מאוד, במיוחד עם הקריירה שלך גם היא "רגילה".
אז למה לא קורות חיים יצירתיים? למה להידבק לשטנץ הרגיל, לשבלונה המשמימה שבמונחי עולם הפרסום היא לא פחות מקטסטרופה? אולי הגיע הזמן לסיים את עידן המסמכים המשעממים ולתת במה למסמך הקריאטיבי? אם זה טוב ליוגורט, למה לא בשוק העבודה?
אז זהו שלא. ממש לא, אלא אם מגישים מועמדות לתפקיד הראשון בקריירה, וגם זה בתנאי שהתפקיד הוא בתחום שהקריאטיביות בו היא שם המשחק. ההמלצה הזו גורפת כמעט במאה אחוז מהמקרים, (למרות שכבר נתקלתי בכמה דוגמאות שבמבט ראשון שובות את העין ואת הלב. לדוגמה שכזאת לחץ כאן).
ושוב אני אשאל, למה לא קורות חיים קריאטיביים? כי עדיף שהביצועים בקריירה הם שימכרו ולא הפירוטכניקה (קריאטיב). פירוטכניקה זה טוב בשביל מי שרוצה למכור קריאטיב, או בשביל מי שאין לא מה למכור חוץ מקריאטיב. אף כלכלן, מהנדס, פסיכולוג, ביולוג או גיאולוג לא יתקבלו לעבודה בזכות מסמך קורות חיים מזמר, גם לא מוקדן שירות בפרטנר, ובטח שלא מנהל השיווק שלהם.
כשמגישים מועמדות לתפקיד רציני, בוודאי לתפקיד ניהולי (בכל רמות הניהול והתחומים, כולל קריאטיביים), ראוי לברור בקפידה את המנופים השיווקיים, ולהימנע מהסיכונים הוודאיים והמיותרים הכרוכים בפורמט יצירתי מדי:
1. פורמט שכזה עשוי אמנם לבלוט ביתר קלות, אבל המיצוב? על הפנים. רוב הסיכויים שהוא ישדר התמקדות בקנקן במקום במה שבתוכו, ייצור תדמית מקצועית רדודה, לא מספיק רצינית, שלא לומר ילדותית.
2. אין כל ספק שהפורמט הקריאטיבי יהפוך להיות המסר המרכזי וישתלט לחלוטין על המסרים העיקריים עליהם בנוי מיצוב מקצועי: מסלול הקריירה, המעסיקים, הגדרות התפקיד, היקפי הפעילות, ההישגים העסקיים, הנתונים הכמותיים, איכות ההשכלה, איכותו של מוסד בו נרכשה וכו'. זה מה שמעסיקים מחפשים ללמוד על אדם בטרם יחליטו האם לזמן אותו לראיון עבודה, פחות מעניין אותם כמה הוא קריאטיבי, כאשר זו איננה מהות התפקיד.
3. יתרה מזאת, גם בעת הגשת מועמדות לתפקיד בתחום קריאטיבי צריך להיזהר עם פורמט קריאטיבי, ולברור בקפידה את קהל המטרה. למשל ארטדיירקטור או קופירייטר המגישים מועמדות למשרד פרסום, עשויים בעזרת פורמט יצירתי (ברמה גבוהה) לסלול את דרכם לראיון די בקלות. עכשיו תדמיינו את אותו מסמך נשלח לבנק או כל חברה אחרת, לתפקיד בתחום הפרסום. אתם רואים את מנהל הגיוס שם יוצא מגדרו לזמן את המועמד לראיון? יש סכנה שהוא בכלל לא יבין שזה קורות חיים.
4. גם על חברות השמה לא הייתי בונה עם פורמט קריאטיבי משום שהן כמעט ואינן עוסקות בהשמה לתפקידים ראשונים בקריירה.
החשש שהקריאטיביות תפגע בתדמית המוצר קיים מיום הפרסום, כמוהו החשש שהיא תעיב על המסר המרכזי.
הפחד הכי גדול של כל מנהל שיווק הוא שהקמפיין המגניב שלו, שעלה מאות מיליוני דולרים, יככב אמנם ברשימת הפרסומות הזכורות והאהובות, אבל לצופים לא יהיה מושג באיזה יוגורט בדיוק מדובר. בקריירה זה, כאמור, בדיוק אותו הדבר.
אכן המסמך הקונבנציונלי הוא משעמם וקשה לבלוט באמצעותו, לכן כל מי שחיפש עבודה שעתיים בחייו כבר יודע שרצוי שמישהו יעזור להבליט אותו וידאג שהמגייס הרלוונטי לפחות יציץ במסמך קורות החיים שלו. ומשהציץ, מסמך שיווקי ברמה גבוהה שממצב את המועמד מתאים לתפקיד הספציפי, עשוי להביא אותו לראיון עבודה, גם אם הפורמט של המסמך נדוש ומשעמם עד מוות.
הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com