ברבעון האחרון של 2008 הוריד יו"ר ה'פד' בן ברננקי את הריבית לרמה הנמוכה ביותר, בין 0% ל-0.25%. מהלך זה בא בתגובה למשבר שאחז בשוק האמריקני לאחר קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, קריסה שהביאה לשיתוק שוק ההלוואות הבין-בנקאיות ולצימצום כמעט מוחלט של ההלוואות הבנקאיות לעסקים.
מטרת הורדת הריבית הייתה לסייע לשוק הכספים להתאושש, להוריד את מחיר ההון וכך לעודד השקעות הון, וכן להוזיל את עלות ההלוואות לציבור ולחברות.
כמעט 3 שנים הריבית הפורמאלית נשארה ברמה נמוכה, למרות ציפיות קודמות להעלאת הריבית. הסיבות שנתן ברננקי מדי חודש לאי-העלאת הריבית היו בעיקר שהשוק הראלי שעדיין צומח בקצב איטי מדי בעוד הריבית הנמוכה נועדה לעודד צמיחה. כמו כן, הוסיפו ב'פד', הסיכון להתפרצות אינפלציונית עדיין נמוך.
למרות הריבית הנמוכה, תכניות הסיוע של משרד האוצר האמריקני והזרמת 3 טריליון דולר לשוק במסגרת התוכנית QE ו-QE2, קצב הצמיחה נשאר נמוך ומאכזב. רק לאחרונה יצאו נתוני התעסוקה בארה"ב שאיכזבו זה החודש השני ברציפות. נזכיר כי למרות כל תכניות הסיוע, האבטלה עומדת על 9.2% (וייתכן והאבטלה האפקטיבית היא דו-ספרתית).
בנוסף, מדי חודש אנו רואים שענף הנדל"ן עדיין במשבר ומספר התחלות הבנייה נמוך מאוד. לשם השוואה, מספר התחלות הבנייה הנוכחי הוא כרבע ממספר ההתחלות בתחילת 2006, למרות ריבית המשכנתאות הנמוכה.
למעשה, הריבית הנמוכה כבר מיצתה עצמה וכרגע היא אינה מסייעת לעידוד הצמיחה. אין תרופות פלא לכלכלה האמריקנית והצמיחה עוד תבוא אך לאט ועם הרבה מכאובים בדרך.
המשבר של 2007-2009 היה בראש וראשונה משבר מקרו-כלכלי לאחר יותר מדי שנות גאות שהביאו לירידה בפיריון העבודה וביעילות המערכת הכלכלית. על קובעי המדיניות האמריקניים לנצל את המשבר ולסייע בהגברת פיריון העבודה תוך התיעלות החברות האמריקניות, כך שיוכלו להתמודד טוב יותר בזירה הבינלאומית.
הריבית היום אינה ריבית "נורמלית", כולם מסכימים שהריבית חייבת לעלות והשאלה היא לגבי התיזמון. להערכתי, על מקבלי ההחלטות האמריקניים להתחיל מיד בהעלאת ריבית גם במצב של צמיחה בשיעור נמוך, מהסיבות הבאות:
1. אם הריבית של ה'פד', שהינה כאמור ריבית לטווח קצר מאוד, תעלה לחצי אחוז לא תהיה לכך השפעה שלילית על הכלכלה הראלית, מאחר וגם 0.5% אינה ריבית גבוהה שתחסום השקעות ראליות. במילים אחרות, קשה לראות השפעה שלילית על הכלכלה הריאלית של קביעת הריבית היומית ברמה של 0.5%.
2. העלאת הריבית תאותת לשוק על שינוי מגמה בארה"ב. העלאת ריביות, גם אם במידה מועטה, יכול לזרז רוכשי דירות לנצל משכנתאות בריבית נמוכה לפני שהרביות יעלו. האיתות המתקבל היום מה'פד' הוא של שוק שעדיין נמצא במשבר, ויש לכך השלכות על קבלת החלטות כלכליות, הן של חברות והן של יחידים.
3. מגמת העלאת הריבית יכולה לשפר את רווחיות הבנקים המסחריים, מאחר ובשיעורי ריבית גבוהים יותר מירווח הרווחיות האבסולוטי עולה. כיום רווחיות הבנקאות הקמעונאית נמוכה, דבר שמקשה על הבנקים להתאושש.
4. עלייה של הריבית לטווח קצר, יכולה לסייע בהזזת עקומי הריביות כלפי מעלה ולהבטיח תשואה גבוהה יותר לחוסכים ועל השקעות סולידיות. כיום, התשואות לחוסכים בארה"ב הן אפסיות ופיקדונות של עד שנה נותנים ריבית של פחות מ-1%. לחוסכים רבים, התשואות הנמוכות משמעותן שחיקה של כספי הפנסיה והחיסכון לטווח ארוך.
השינוי בריבית אמור להביא לשינוי בציפיות מצד אחד ובתשואות לחוסכים מצד שני, בעוד למהלך זה לא תהיה השפעה שלילית על הצמיחה.
הריבית הנמוכה והמשבר הכלכלי הביאו לקיטון בנטייה השולית לצרוך בארה"ב (ועלייה בנטייה השולית לחסוך). סיבה אחת לכך היא שהצרכן האמריקני הבין שעליו לחסוך בגלל הריביות הנמוכות כדי לאפשר לו רמת צריכה מינימלית בעתיד.
העלאת הריבית יכולה באופן פרודקסלי להביא לעליה בצריכה שכה דרושה לכלכלה האמריקנית כדי להבטיח צמיחה ברת-קיימא.
דן גלאי הוא יו"ר סיגמא בית השקעות וראש ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית