זה נגמר כי אתה כבר לא מעניין אותי.
באמת, אתה לא. אתה חושב שאני טיפש, שאני שבוי שלך, שאני גוזל חסר אונים שממתין בקן לך, הציפור האם, שתאכיל אותי בתולעת היומית. שתספר לי סיפור, שתמכור לי קשקושים, שתכבס מילים. אבל הימים האלה נגמרו. זהו זה.
אני יודע שקשה לך לקבל את זה. נתתי לך את כל הסיבות לחשוב שאני אידיוט. התלהבתי ממבצעים מטופשים. קניתי דברים שאני לא צריך במחירים לא סבירים. התלהבתי והאמנתי לכל מילה שאמרת. כל פעם שהיה שלט 1+1, עד 50% הנחה, אותיות גדולות ובולטות, והמילים "עכשיו", "הנחה", "כדאי" - רצתי לקנות. אבל זה נגמר.
זה נגמר כי דחפת. דחפת יותר מדי. דחפת עד שכבר נשבר בי משהו. כל הזמן סיפרת לי שרק המוצר שלך יעשה אותי מאושר. יגרום לי תחושה עילאית, ידהים אותי, יפנק אותי.
אבל החוויות החדשות שהבטחת הפסיקו לרגש. וגם כשהצלחת לתמרן אותי להזיל דמעה בגלל קליפ פרסומת מהוקצע, זה לא גרם לי לשכוח את הדקות הארוכות והמתסכלות שבהן המתנתי לנציג שירות חסר תועלת. את הפער בין מה שאתה מבטיח למה שהמוצר שלך מעניק בפועל.
זה נגמר כי הבנתי פתאום שאני לא לבד. אני לא לבד בתחושה שמגיע לי יותר. אני לא לבד בתחושה שאני קורבן צרכני. אני לא לבד בתחושה שפתאום, אתה הפכת להיות הדבר הכי חשוב - ותפסת את המקום שלי.
והאמת היא שאני לא רוצה לשמוע על המוצר הבינוני שלך, למרות שאני ממשיך לקנות אותו, לפחות בינתיים. אני לא רוצה לשמוע על השירות המפנק שאתה מעניק, כי שנינו יודעים שזה רק בגלל היעדר אלטרנטיבה שאני עדיין לקוח. לא רוצה לקבל ממך מסרים כאלה ואחרים, כי באמת, אני לא אוהב אותך. ואתה בטח לא מבין ושואל אותי למה.
אז במקום לשאול אותי, שאל את עצמך:
מה יש לאהוב במוצר הבינוני שלך? בשירות המאכזב? ביחס הלא אישי? מה יש לאהוב בכך שאתה מביט עליי כמו שצייד מביט על טרף? במסרים המכובסים והבטחות שאין לך שום כוונה לקיים? איך אתה מדבר אתי על ערכים? אתה בכלל יודע מה פירוש המושג?
אז בוא נדבר על אותנטיות: המקום הזה שמתחיל בלהביט על דברים כמו שהם, ולא כמו שאתה רוצה שהם יהיו. אתה הרבה לא באמת החברה עם המוצר הכי איכותי והשירות הכי טוב, אז למה לשקר?
ובוא נדבר על הקשבה: אולי במקום לנסות לדחוף לי את המוצרים המיושנים שלך, תנסה להציע לי משהו חדשני שאני באמת צריך ורוצה? ובוא נדבר על תקשורת: במקום לרדוף אחריי עם פרסומות לכל מקום אליו אני רק מביט, אולי תתרכז בלייצר חוויה או מוצר כל-כך יוצאי דופן, שאני ארדוף אחריך ואומר "אני רוצה לשמוע ממך, בבקשה, ספר לי עוד". כשזה יקרה, תדע שעשית משהו ענק.
אני יודע, אני יודע. אתה עדיין לא מבין. המדיה החברתית כבר כאן, והיא מאירה פינות אפלות. היא מאחדת את היצורים החלשים והטפשים - אותנו, היישויות שאתה קורא להם "הלקוחות" - והופכת אותם לחכמים וחזקים יותר, כשהם יחד. המדיה החברתית היא המשבר הכי נורא שיכול לפגוע בך וההזדמנות הכי טובה שיכולה להיות לך בעשור הקרוב.
יש לך בחירה, אבל אני כבר יודע מה אתה חושב: "ככה תמיד עשינו". "אין תקציב". "איך זה יסתדר עם היעדים?". "למה לי לקחת סיכון?". "יש לי הוכחות ודוגמאות ממתחרים שלי שעשו אותו דבר". "אני פה לשנה-שנתיים, למה לי לדפוק את הבונוס?". נכון שאני בכיוון?
וזו הסיבה שהתחלתי במשפט "זה נגמר כי אתה כבר לא מעניין אותי". זו הסיבה שאני והחברים החדשים שלי, שאת רובם לעולם לא אפגוש במציאות, נמתין יחד למחליף שלך. והוא יגיע. והוא יחשוב אחרת. והוא יעשה מהפכה. וירוויח כסף. ואנחנו נאהב אותו. כמו שעשה סטיב ג'ובס.
על החתום. הלקוח שלך. לבינתיים.
אליאב אללוף הוא מנכ"ל רהב מדיה חברתית