הבית
צ'רלי הוא הדייר הצעיר ביותר בבית פינס בסביון. בן שנה וחצי, מתוק להפליא, לבן פרווה, מכשכש בזנבו, ממתין לטיול. "הבן שלי עילי", מספר בגאווה עו"ד שי פינס, "התעקש שיהיה לנו כלב ממכלאה, כזה שמצילים אותו". צ'רלי סובב לו, סקרן, מציץ מבחוץ, מאחוריו מדרגות המוליכות לדק עץ ובתוכו שקועה הבריכה שבחצר. מעליה משקיפה מרפסת בסגנון ספרדי, או מקסיקני, עמודים שמנים, לוק של המאה ה-19, סוגרים על ריבוע של כורסאות נינוחות. "אנחנו מאוד אוהבים לארח, כשיש ארוחות רבות משתתפים, זה יכול להגיע ל-30 איש. ילדים. סבים. סבתות. חברים. החבר'ה הצעירים אוהבים לבוא אלינו".
שולחן נוסף מתארך בחוץ וסביבו כסאות במראה קש, בהיר, של קיץ. וגם במרחב הפנימי מספר שולחנות אוכל עם נוכחות. "אשתי ואחותה אחראיות לעיצוב", מיידע פינס, חולצה ירקרקה מכופתרת, ג'ינס ומשקפיים, "גיסתי היא מעצבת פנים, ויש לה חלק חשוב במראה של הבית".
הרצפה בצבע חימר. שטיחים מפוזרים. ציורים על הקירות. "זו עבודה של רות שלוס. שטרייכמן. רואה את הפסל הזה, שתי דמויות? של לקוח. וזה של חברה". ועץ שיטה ממתכת, תקוע בסלע, הוא "של חבר שעושה תערוכה בעוד שבועיים". בכניסה פינת ישיבה הפונה לאח. ובסמוך ספריית עץ, "חייו ומותו של יצחק רבין" לצד "עדות" של אשר ידלין. בחוץ, שעונים על הקיר, מחכים לתורם, האופניים. "אני רוכב באמצע השבוע, בין שעה לשעה וחצי. חושש? בעיקר אשתי חוששת. בכבישים ראשיים נוסע רק בשבת כשיחסית ריק. במהלך השבוע משלב בין כבישים לרכיבת שטח. יהוד, מגשימים, שדות, שבילי עפר, גני תקווה, והביתה. שומע מוסיקה באייפוד. מאוד אוהב. יש פה מערכת, רמקולים בני 30 שנה ומשהו, JBL. באייפוד יש לי 15 ג'יגה של מוסיקה. ועוד אחד רק קלאסי". אבל התחביב המשמעותי, שמלווה אותו מרבית חייו, הוא הצילום. "התחלתי להתעניין ביסודי. ובתיכון קניתי עם אח של אמא חדר חושך. היו לי בחדר מכונות, קערות, חומרים כימיים. כל התמונות שאתה רואה כאן", מפנה פינס לשלל צילומים משפחתיים, "הם שלי. מאוד אוהב לצלם אנשים. פורטרטים. כשהיינו בקובה ובקרנבל בטרינידד, עם חברים, צילמנו בחורות, ועשינו בינינו תחרות, 'של מי הכ י יפה?' עד היום לא עברתי הדרכה פורמלית. אני מאוד מחכה ליום שאפרוש לפנסיה ואלמד בצורה מסודרת".
שי-זיסטור
"נולדתי בת"א. לוי יצחק, ליד ארלוזורוב-דיזנגוף. לאבי לובה ז"ל, ולאמי, אוטוטו בת 89, יפה. היא הגיעה לת"א מפולין בגיל שנה. סבי היה עמיל מכס שעבד בנמל יפו ובנמל ת"א, איש דתי, בשישי היינו הולכים איתו לבית הכנסת ברח' דובנוב וישנים אצלו. הוא גר בשופטים. אחרי שנים הסתבר שדנה, אשתי, גרה מולו עד גיל 12.
"אבי הגיע בסביבות 33', אחרי התיכון, מרוז'נוי, עיירה קטנה בגבול פולין-רוסיה. המשפחה עלתה, האב נשאר ונספה במלחמה. אבי עבד בבניין ובשנות ה-50 הקים עם גיסו חברה קבלנית. כששותפו נפטר, פירנס שתי משפחות. המשרד היה במרתף הבית ואמא עזרה בהדפסות ובהנה"ח. אבא חינך אותי ואת אחי, אבי, שכסף לא גדל על העצים, וכל אחד מאיתנו, כשהגיע לכיתה ז', עבד בקיץ בבניין. עבודה שחורה, להוציא מסמרים מלוחות, לסחוב. הרווחתי 7 לירות ליום, כמו הבן של הטפסן. אחרי הצבא, כשחבר'ה שלי היו עוברים מדירה לדירה, הייתי לוקח את הטנדר של אבא וסוחב את המקררים שלהם על הגב.
"גרנו בשיכון פועלים, וגדלנו להיות אוהדי הפועל ת"א. הרחוב היה דרך עפר. הדמות החשובה בשכונה היתה שרגא נצר, האיש הכי חזק במפא"י. כשבן גוריון הגיע לבקר אותו, אני זוכר מאבטחים בכל מיני מקומות ועל הגגות. ברחוב התגוררו הסופר בנימין תמוז, בנו עד היום חבר שלי, ופרופ' אשכנזי, הנוירו-כירורג מס' 1 בישראל. הבית שלנו, עם גינה מקדימה ומאחורה, תוכנן ע"י האדריכל דב כרמי, שגר מעלינו בקומה וחצי. כשהשחקן דני קיי בא אליו, עמדנו בחדר המדרגות, היתה שמחה גדולה.
"אחת ההחלטות החשובות בחיי היתה כשאמרתי לעצמי 'לי יש תחומי עניין משלי, לא אהיה אבי', והלכתי למגמת מזרחנות. כתבתי לעיתון בי"ס, מועצת תלמידים, הייתי עורך המסדרים, איש המיקרופונים. מכאן האהבה לרדיו. הולך עם טרנזיסטור, 'שי-זיסטור', מכיר את כל הקריינים. אחרי שנים, מזכירה זמנית במשרד הכירה לי את צבי סלטון, נסעתי לירושלים, הושיב אותי ליד מיקרופון, נתן לי לקרוא ואמר שעברתי בהצלחה. מאוד אשמח אם יום אחד אגיש תוכנית".
משפטים, שינוי
"הלכתי לעתודה אקדמית, מזרח תיכון ויחב"ל, בירושלים. עזבתי אחרי סמסטר, התגייסתי, מחזור פברואר 72', ונפלו עלי השמיים - תקעו אותי בהובלה, 'נהג איכות קצונה'. היום אני מודה לאלוהים, פגשתי ישראל שלא הכרתי ואתה לא מכיר, כמו שכונה ד' בבאר שבע. היה לי חייל עם בקבוק קוניאק ליד המיטה. אבא שלו, פועל בניין, היה שתיין כרוני. כשזכה בפרס ראשון בפיס, מפקד הבסיס, למזלם, שכנע אותו לבנות עוד חדר ולקנות מכונת כביסה, הם היו 11-12 במשפחה, אחרת הכסף היה הולך למשקאות. לפני קורס קצינים הייתי נהג בבסיס תובלה בית נבאללה, ויש לי רישיון על משאית ועל סמיטריילר.
"את דרגות הקצונה קיבלנו ב-7 באוקטובר 73', יום אחרי שפרצה המלחמה, בחדר האוכל בצריפין. בסוף החודש שלחו אותי לנתב"ג, היתה רכבת אווירית, לעשות סדר בבלגן. אח"כ החבר'ה שלי סללו את הגשר על התעלה וישבתי חודשים במאהל על הסואץ. השתחררתי בספטמבר 75', נסעתי לחודשיים לארה"ב, עבדתי אצל אבא, התלבטתי מה ללמוד. משפטים לא היה חלום חיים, חשבתי שזה מתאים לאופיי, ליכולות שלי: כושר דיבור, יכולת ניתוח, הבחנה בין עיקר לטפל. למדתי בת"א וסיימתי ב-80'.
"באותה תקופה הייתי פעיל בשינוי ההיסטורית של רובינשטיין ורייכמן, חבר מועצה וחבר ועדת ביקורת. מהר מאוד זיהינו שיגאל ידין הוא לא התקווה, שאין לו חוט שדרה. אחרי בחירות 77' הקטנתי את הפעילות הפוליטית, החיידק נשאר".
תקופת ההתמחות
"תקופת ההתמחות עיצבה את דמותי כעו"ד. אני חושב שזו התקופה החשובה בחייו של עו"ד. אם תיקח אותה ברצינות, היא תעשה אותך עו"ד טוב. גם הצבא, על כל מגרעותיו, מקנה לאנשים ניסיון ותפקידים שלא יקבלו בשום מקום אחר. "היה לי ברור שנזיקין, אישות ופלילי לא מעניינים אותי. חבר חיבר אותי להמבורגר-עברון, משרד קטן, 4 עורכי דין, נוסד ב-1928, והתקבלתי לסטאז'. 30 שנה אני עו"ד, חוגג בנובמבר. עבדתי כמה שנים כשכיר, פרשתי, הקמתי משרד עם חברים, ב-90' נפרדנו, משרד משלי, ובינואר 2004 סגרתי מעגל והתמזגתי עם המבורגר-עברון, באתי עם 10 עורכי דין.
- המחאה לאן?
"אני שמח על המחאה. ומאוד מודאג. אם לא תתורגם לכוח פוליטי, הסיכוי להצליח קטן מאוד. אנחנו בשעה של רצון טוב, אהדה מכל קצות הקשת הפוליטית, וצריך לנצל זאת כדי שכל מי שצריך לתרום לשינוי סדר העדיפויות יתרום, מתוך רצון טוב ונכונות להקריב.
"בעיני, תקציב הביטחון צריך לעבור חצי מהפכה - לא יכול להיות שגנרל בצבא ארה"ב יפרוש בגיל 65, וגנרל בישראל בגיל 50 כשכל החיים לפניו.
"התרומה של החרדים והערבים לא קיימת או שולית, וגופי הרווחה מתחזקים אותם. צריך להוציא אותם לעבוד. רק 57 אחוז משוק העבודה יוצא, כמעט על כל עובד יש טפיל. צריך להפסיק עם קצבאות למשפחות מרובות ילדים. ולקבוע גג לכמות תלמידי הישיבות שבהם המדינה תומכת, 10 אחוז מהיום. כל היתר - שיילכו לעבוד. צריך גם לפנות את הכספים שנשפכו לתחזוקת ההתנחלויות, למעט גושי ההתיישבות הגדולים.
"לא יכול להיות שעובדים בוועדים הגדולים ירוויחו 8-10 משכורות של מורה. ההסתדרות צריכה לוותר על זכויות ולצפות פני עתיד: עובדים חדשים בחברת החשמל לא יזכו להטבות והשירותים יוזלו, כי עלויות החשמל נובעות מעלויות השכר. הממשלה צריכה לצמצם מנגנונים ולפתוח בצעד סמלי: גודל הממשלה. אנחנו המדינה היחידה בעולם המערבי שאין בה מס עיזבון, מס של 20-25 אחוז מחויב המציאות. צריך להפחית את המס על העבודה, בוודאי בהכנסות הנמוכות יותר, כדי לעודד אנשים לצאת לעבוד. אומרים שבארה"ב המס השולי גבוה, 35 אחוז ואילך, אבל שוכחים ששם מכירים בהוצאות שכאן לא מכירים".
משבר הנדל"ן
"מתוך היכרות עם השוק, הבעיה המרכזית לא נובעת מכך שהחוקים לא בסדר אלא מהיישום. דוגמה: בעיר בצפון הארץ התארגנו בעלי הקרקע להכין תוכנית בניין עיר וגייסו את העירייה לתמוך. התוכנית מציעה לבנות 6,000 יחידות דיור, מרכז מסחרי ומבני ציבור - גני ילדים, בתי ספר, מתנ"סים ומרפאות. היא מתקדמת עקב בצד אגודל. באופן טבעי, הרבה גורמים משפיעים וזה בסדר, תכנון לא צריך להיעשות חאפ-לאפ, אבל צריכים להיות גורמים קשיחים. אחרי שנים של לעיסת חצץ, אמר מתכנן המחוז: 'בעוד חצי שנה אני רוצה להביא את התוכנית להפקדה. כל מי שיש לו הערות - משרדי ממשלה, גורמי חינוך, איכות הסביבה - מתבקש להגיש הערות והסתייגויות תוך חודש, כדי שנוכל להתקדם'. אחד המשרדים הנוגעים בדבר הגיש 4 עמודים והערות 5 חודשים אחרי, יומיים לפני הדיון בהפקדה. חלק מהן היו חשובות, אבל צריך לומר: לא עמדתם בלוח הזמנים, תשברו את הראש. בפעם הבאה ילמדו להגיש בזמן. עכשיו הם תקעו את התהליך. שנה וחצי אחרי, התוכניות עוד לא הופקדו. צריך לקבוע כללים נוקשים וליישם".
סדר יום
"אני מרבה לנסוע בענייני עבודה, כל חודש כמה ימים בחו"ל. בארץ קם בסביבות 6. רוכב. לפעמים חדר כושר. חצי שעה עם הכלב. קפה. יוצא לעבודה. מגיע למשרד, במגדל המוזיאון ליד ביהמ"ש בת"א, ב-9, 9 ושלושים. אם לא, ב-7 ושלושים. היום מורכב מפגישות עם לקוחות, במשרד או בחוץ, ועבודה מקצועית: ניסוח, קריאה, כתיבת הערות, הנחיות, ניתוחי מצבים, התייעצויות. אוכל עסקית עם לקוח או משתדל לאכול במשרד. גרנולה עם חלב, או שמביא סלט. מסיים ב-9, 9 ושלושים. חוזר הביתה. לפעמים מתחבר למשרד. יושב בחוג המשפחה, או יוצא. מאוד אוהב לצפות בטלוויזיה ב-MMA, אמנויות לחימה משולבות. הולך לישון בין 12 ל-1".
סוד ההצלחה
"לא אוהב את ההגדרה כי זה מניח הנחת יסוד שהצלחתי. אם תשאל אותי מה צריך בעריכת דין טובה, אגיד לך יסודיות. להעמיד את הספק בראש מעייניך - המלה 'הרי' לא צריכה להית קיימת אצל עו"ד. היכולת להבחין בין עיקר לטפל.
"עו"ד מצוין, בניגוד לעו"ד טוב, מרים את הראש מהפרטים ורואה את התמונה הכוללת".
פנאי
"אני איש של שלג. בחורף משתדל לנסוע לסקי. כמו ברכיבה, תופס מהירויות. והתענוג שאתה לא מזיע".
לולא הייתי עו"ד
"יכול להיות שהייתי מממש את אחד החלומות - רדיו, אולי צילום. את הצילום אממש. אולי הייתי פוליטיקאי".
בעוד 10 שנים
"מתכונן לפנסיה. עובר קורס צילום. נוסע לטייל בעולם עם אשתי שמאוד אוהבת לטייל. אולי עם צ'ימידנים".
רזומה
אישי: עו"ד שי פינס (58) נולד בת"א וחי בסביון, נשוי (בשנית) לדנה (56, עו"ד בהכשרתה, מגשרת ולומדת טיפול משפחתי), אב לשלושה: התאומים בני ה-22 עילי (קצין בקבע במודיעין) וירדן (מתחילה ללמוד פסיכולוגיה בבינתחומי) ורומי (16, תיכוניסטית)
מקצועי: שותף בכיר וראש מחלקת עסקאות בינלאומיות במשרד המבורגר-עברון. מומחה במשפט אזרחי, דיני יזמות עסקית מקומית ובינלאומית, דיני תאגידים, ליווי פיננסי, נדל"ן, סחר בינלאומי, דיני מקרקעין, דיני קניין, מיסוי מקרקעין, מיזוגים ורכישות. חבר בחבר הנאמנים של הפקולטה למשפטים באונ' ת"א
בין הלקוחות: הבנקים הגדולים, חברות פיתוח נדל"ן גדולות במרכז ובמזרח אירופה, שיכון ובינוי, רובינשטיין, ועוד