חשבתי שאני יודע כל מה שצריך לדעת על יקבי כרמל. הרי עבדתי כאן לפני כמה שנים. אמנם רק תשעה חודשים, אבל בכל זאת. כן, זה היה הגילוי הנאות. הפיטורים לא היו נעימים, וזהו כמובן התיקון לגילוי הנאות, במקרה שתחשדו בי שאני משוחד.
כי הנה, את הדבר הכי חשוב, לי לפחות, לא ידעתי: בירה גולדסטאר, המשקה הלאומי, שלי, התחילה את דרכה ביקב ההיסטורי של כרמל בראשון לציון. אדם מונטיפיורי עומד משולהב כולו מעל הדגם המיניאטורי של היקב, שבו הוא עובד. דווקא הוא, שבא מרחוק, חושף את העובדות הכי מרתקות. "בבניין הזה עשו גולדסטאר", הוא מצביע על הדגם.
מונטיפיורי הוא אבן מאבני היסוד של תעשיית היין המקומי. קרוב רחוק של סר משה מונטיפיורי. הוא עלה ארצה מאנגליה לפני יותר מעשרים שנה, ומאז הוא פועל, בעיקר מאחורי הקלעים, לקידומה של תעשיית היין המקומית - מעבר לים, אבל לא רק. את דרכו החל ביקבי כרמל, כשעוד היו מזרחי, תחת הנהלתו של אברהם בן-משה. אחר כך עבר ליקבי רמת הגולן, ולפני כמה שנים חזר לכרמל. השנים הראשונות של הסיבוב השני בכרמל לא היו לו קלות, אבל מאז שישראל איבצן לקח את מושכות הניהול לידיו, דומה שמונטיפיורי פורח. מנהל החטיבה המקצועית של היקב הוא כעת לא רק קישוט עם מבטא אנגלי מדליק, אלא אחד התורמים הגדולים ביותר למהפכה ביקבי כרמל.
כרמל, כידוע, ממתגים את עצמם מחדש בשנים האחרונות. אחרי שהשמיטו את ה"מזרחי" משמם - אני עדיין מצטער על כך אישית, אהבתי את המזרחי הזה, ויקב היסטורי כמו כרמל צריך לשמור על ההיסטוריה שלו שהיא גם חלק חשוב מההיסטוריה של ישראל המתחדשת - החליפו שמות ותוויות שוב ושוב, והחשוב מכול - שיפרו באופן דרמטי את איכות היינות שלהם והעמידו את עצמם שוב בשורה הראשונה של יינות האיכות של ישראל, שורה שבפעם האחרונה שהופיעו בה היו גם היין היחידי כאן, בערך. ובכן, בכרמל משלימים עכשיו את המהפכה הבאה. עוד מהפכה.
הבציר הנוכחי, המתרחש בימים אלה, יהיה הראשון שבו לא יקלטו יותר ענבים ביקב בראשון לציון, אלא רק ביקב בזכרון, שבו הושקעו 30 מיליון שקלים רק בשנה האחרונה.
בביקורי הקצר ביקב הציג לי מונטיפיורי - היסטוריון חובב של ענף היין בארץ בכלל ושל כרמל בפרט - לא רק את העבר, אלא גם את ההווה ואת העתיד. ואלה, כך מתברר, משופעים לא רק בטכנולוגיה עתידנית, כפי שהיא מתגלמת במכלי נירוסטה ובמעבדה אולטרה מודרנית, אלא גם בחזרה לאחור.
לטעמי, זה משמח אפילו יותר. כך אפשר למצוא כאן, לצד חביות העץ החדשות בנות 225 הליטרים מבורדו, גם לא מעט חביות גדולות יותר ומשומשות בנות 300 ליטרים מבורגון, המקום שבו למד ליאור לקסר, היינן הראשי, ואפילו חביות פודור ענקיות בנות 5,000 ליטרים, שבהן מתיישן כעת יין קריניאן מגפנים בוגרות; מה שמבטיח שבהמשך הדרך יהיו כאן יותר ויותר יינות מרוככים, מעודנים, אלגנטיים יותר, ולא רק "פצצות עומק" טיפוסיות של העולם החדש. יינות אירופיים, אם תרצו.
כבר עכשיו, כשטועמים חלק מהיינות ובראשם כמובן המדיטרניאן החדש והלימיטד אדישן שיצא לשוק כמה שנים לפניו, מגלים שלא רק יקב קסטל מסוגל לייצר יינות בסגנון אירופי בישראל. בשבועות הקרובים אציג בפניכם גם את הישגיהם של יקבי רקנאטי, ויתקין ואחרים בתחום הזה.
אבל נחזור לעוד רגע קט ליקבי כרמל ולהיסטוריה. מונטיפיורי פותח ספר הנהלת חשבונות משנת 1903 ומציג לי שורה אחת בספר, שבה כתוב בפירוש "בקשיש". "לפקידים הטורקים", הוא מסביר ומחייך.