מפגן כוח אדיר נוסף של מעמד הביניים: כ-292 אלף מפגינים יצאו הערב (שבת) לרחובות ת"א במסגרת העצרת הגדולה שהביאה את מחאת האוהלים לשיא - כך לפי דיווח בערוץ 2, בהתבסס על נתוני חברת "טרנדיט". צעדה יצאה ב-20:30 מכיכר הבימה בשדרות רוטשילד לכיוון כיכר המדינה, שם נערכה העצרת. בסך הכל, ברחבי הארץ יצאו 405 אלף ישראלים להפגין ברחובות.
במקביל התקיימו צעדות ועצרות מחאה נוספות ברחבי הארץ, כאשר 50 אלף מפגינים נאספו בירושלים, 35 אלף בחיפה ורבבות נאספו גם בקרית שמונה, כרמיאל, נהריה, עפולה, נס ציונה, ערד ומקומות אחרים בפריפריה. בבאר שבע ואשקלון לא מתקיימות הפגנות בשל הרגישות הביטחונית. זוהי השבת השמינית ברציפות של הפגנות על רקע חברתי.
לפי נתוני "טרנדיט", פילוח מעמדם הסוציו-אקונומי של המפגינים בת"א לבדה מראה ש-62% מהמפגינים בת"א הינם מהעשירונים 7-10, כאשר 18% מהמפגינים בת"א הינם מהעשירון העליון.
"המאבק לא מיצה את עצמו אלא עובר שלב", אמרה דפני ליף, יוזמת מחאת האוהלים, בראין לערוץ 2 לפני תחילת הצעדה בת"א. "אני יותר מרוששת מאי-פעם, אבל יותר מאושרת מאי-פעם". כאשר נשאלה על מכתב הסרבנות לשירות בצה"ל עליו חתמה לכאורה בתיכון, אמרה ליף: "במידה וחתמתי על המכתב, זו לא נקודת ציון בחיי".
"נס 2011"
שעות לאחר מכן, בשעה 23:00, עמדה דפני ליף על הבמה בכיכר המדינה ואמרה לנוכחים: "קיץ 2011 הוא קיץ של תקווה. התקווה הזו נולדה מפערים שהפכו להיות בלתי אפשריים, בלתי ניתנים לגישור. החברה הישראלית שעומדת פה - וגם החברה הישראלית שבחרה להישאר הערב בבית - הגיעה לקו האדום שלה; ואז היא אמרה די, לא עוד. אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. הקיץ הזה התעוררנו ופקחנו את העיניים".
כשהיא זוכה לתרועות מהקהל, המשיכה ליף: "זה התחיל ברוטשילד. אמרו עלינו שאנחנו מפונקים עם סושי ונרגילות. קראו לנו סתומים והזויים. והתוצאה: מאהלים החלו לקום בכל הארץ. הדור שלי גדל על התחושה שאנחנו לבד בעולם, שהאחר הוא האויב שלנו. גדלנו בתחושה שאנחנו חיים במירוץ שאין לנו סיכוי לנצח בו. זה הקפיטליזם; תחרות שלא נגמרת. העובדה שדווקא הדור הזה - הדור הכי בודד ומסוגר - קם ועשה מעשה, היא לא פחות מנס. זהו נס 2011. כל מה שלימדו אותנו - לא נכון! ניסו להגדיר אותנו כשמאל קיצוני - מאיפה הם יודעים מי אני? מאיפה הם יודעים מי אתם?!.
"אמרו לנו - לכו לפריפריה. איזו טענה מתנשאת ואיומה. זו טענה שאומרת שאין שם אנשים, ששם יש שממה. הלכתי לפריפריה ומצאתי חברות וחברים לכל החיים. מה זה לכו לפריפריה? מדינת ישראל דפקה ודופקת את הפריפריה שלה באופן שיטתי מיום הקמתה".
ליף דיברה גם על ההסלמה בדרום שהשקיטה את המחאה לזמן מה, ולטענות את המצב המדיני-ביטחוני בישראל שמונע היווצרותה של מדינת רווחה, ואמרה: "אנחנו לא כאן רק כדי לשרוד - אנחנו כאן כדי לחיות". דבריה נשמעו כמי שמסכמת את המחאה, לפחות לעת עתה. בין היתר אמרה ליף: "הצלחנו לשנות את התודעה בקיץ הזה. כולם במינוס, אבל המינוס שלנו הוא האינטרס של הבנקים, האינטרס של כל המערכת הכלכלית במדינה. רוצים לשמור אותנו במצוקה כי איפה שיש מצוקה אין תקווה. אבל בקיץ הזה - יום אחרי יום, שבוע אחר שבוע - יצאנו לרחובות והבהרנו לממשלה ולעצמנו שיש בשביל מה לחיות. כך יצאנו כולנו לחופשי!".
נחיל של בני אדם נראה ברחובות ת"א, כאשר ההמונים הניפו שלטים עם כיתוב כגון "הממשלה לא רואה אותנו ממטר" או "העם דורש מהפך חברתי", כרזות נגד טייקונים כמו אילן בן דב וכן השמיעו את הקריאה המוכרת: "העם דורש צדק חברתי".
בכיכר המדינה בת"א השמיעו בסמו לשעה 20:00 את ה"אינטרנציונל", אותו המנון מפורסם של המפלגה הקומוניסטית בברית ךהמועצות.
"המאבק ארוך יותר מהקיץ"
חרף הכינוי שדבק בצעדה, מובילי המחאה טרחו להנמיך בימים האחרונים ציפיות והבהירו כי גם כמה מאות אלפי משתתפים יעבירו היטב את המסר, בדומה להפגנת ה-300 אלף שהתקיימה ברחוב קפלן בתל אביב לפני כמה שבועות.
"אני לא אוהבת לעסוק במספרים", אמרה סתיו שפיר, ממובילי המחאה, בשיחה עם "גלובס" לפני הצעדה. "אני לא רוצה להתחייב על מיליון מפגינים או על פחות, ולא רוצה לנקוב בשום מספר כי הדגש צריך להיות במסר. לא אנחנו סימנו את המספר מיליון כמטרה, אלא אחד המוחים, ובכל זאת: מיליון איש זה שביעית מהרחוב הישראלי, ואנחנו בשבוע השביעי של המחאה. לפיכך, כל מי שראה עד עכשיו את עצרות המחאה בטלוויזיה וראה את עצמו חלק מהמחאה, צריך לצאת החוצה, לבוא ולקרוא כל כך חזק, עד שבתי המלון שמאחסנים את חברי הכנסת הנופשים בהם ירעדו".
בשבועות האחרונים נדחקה המחאה החברתית אל שולי השיח הציבורי ואת מקומה תפסו סוגיות ביטחוניות ופליליות, אך מוביליה מבהירים כי בכל מקרה יש בכוונתם להמשיך במאבק גם "הרבה אחרי הקיץ".
"המאבק ארוך יותר מהקיץ", אומרת שפיר. "נמשיך להיאבק כל עוד הממשלה ממשיכה להתעלם מאיתנו: היא מנסה למשוך זמן, מחכה שהמחאה הזו תתעייף, מצפה שהאירועים בספטמבר יגרמו לה לדעוך. עוד לא הפעלנו על הממשלה את כל מנופי הלחץ שיש לנו. יש לנו דרכים יצירתיות כדי להמשיך למחות, כמו השבתות".
עוד בנושא עצרת המיליון:
■ כל הכבישים שייסגרו ודרכי ההגעה לעצרת
■ בג"ץ הורה - והרכבת תדאג לתחבורה לת"א
