היחסים בין ישראל לטורקיה עלו בשבועות האחרונים על שרטון. שוב. זה אותו שרטון שהם עלו עליו בשלהי 2010 בים הסוער והגועש של היחסים הדיפלומטיים סביב אירועי משט ה"מרמרה". ובכל זאת, המילים "החרפה", "הסלמה" ו"משבר" ביחסי ישראל-טורקיה מרחפות כעת באוויר ונשמעות מאיימות יותר מתמיד.
אחד האיומים המשמעותיים ששיגר ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, החודש היה "האיום הכלכלי" - ניתוק היחסים הכלכליים והקשרים המסחריים בין טורקיה לישראל, בעקבות אירועי המשט והעובדה שישראל מסרבת להתנצל על מות 9 אזרחים טורקים במהלך פעולת צה"ל לסיכול המשט לעזה.
זמן קצר אחרי האיום הגורף הראשון על "ברוגז-ברוגז-לעולם" בין שתי המדינות, הבהיר ארדואן כי מדובר בניתוק קשרים מצד גופים ממשלתיים בטורקיה, והודיע על ניתוק קשרי המסחר הצבאיים עם ישראל המוערכים ב-2 מיליארד דולר.
בסוף השבוע האחרון (ו'), עשתה טורקיה צעד נוסף לקראת מימוש האיום באופן מלא, מעין הצהרת כוונות להוכחת רצינותם, כאשר שר האוצר הטורקי אמר לבכירים בשגרירות הטורקית בישראל כי יש להוריד את דרגת הפקיד האחראי על היחסים הכלכליים עם ישראל למזכיר שני, על רקע המתיחות הגוברת בין המדינות. בנוסף הודיע ארדואן על גירוש הנציגים הישראלים ממדינתו.
חרם על סחר - אסור
האם ארדואן יכול לסגור בהינף יד את ברז היחסים הכלכליים בין המדינות? האם ה"ייבוש" המדיני הזה יחצה את גבול יחסי המסחר בין החברות הממשלתיות וישפיע גם על היחסים הכלכליים בין אנשי העסקים והמשקיעים הפרטיים הישראלים והטורקים?
נכון להיום אין תשובות ברורות לשאלות הללו, וישנם חששות כבדים בנוגע להמשך הסחר עם טורקיה ולגורל השקעות רבות של חברות ומשקיעים ישראליים בטורקיה.
שורה של חברות ישראליות - ביטחוניות, ממשלתיות ופרטיות - בהן התעשייה האווירית, נמצאות היום בקשרי מסחר עם טורקיה ומספקות לה מוצרים ושירותים שונים. אם ארדואן יממש את איומיו, הרכישות מהחברות הללו אמורות להיפסק לאלתר או לפחות לא להתחדש. תרחיש כזה יפגע קשות בחברות הללו, המסתמכות על עסקאות אלה עם טורקיה.
האם אנחנו צפויים לקריסות של חברות על הרקע הזה? לא בטוח, ובכלל עדיין לא צריך להספיד את יחסי המסחר בין המדינות. לדברי מומחים לסחר בינלאומי, ארדואן צריך לחצות כמה מכשולים לא פשוטים בטרם יוכל למחוק אותנו מספרי החשבונות שלו.
לדברי עו"ד ניב סבר, ראש תחום הגבלים עסקיים במשרד עורכי הדין מ. פירון, המלווה חברות וגורמים עסקיים בפעילותם הבינלאומי בתחומי אנרגיה, חקלאות, תשתיות וסחר בינלאומי, "רבים אינם יודעים שלהגנתם קיים מערך הסכמים בינלאומי נרחב, שנועד למנוע בדיוק את הפגיעה שמנסה כעת ממשלת טורקיה להסב".
ההבהרה המהירה שיצאה מלשכת ארדואן, שלפיה החרם יחול "רק" על רכש צבאי, נועדה, אומר סבר, לנסות ולמנוע תביעות שעילתן הפרת טורקיה את הסכם ה-GATT העומד בבסיס חברותה של טורקיה בארגון הסחר העולמי.
- מה ההסכם הזה אומר?
סבר: "מהי המשמעות של ניתוק יחסים כלכליים, גם אם זה מוגבל לפעילות של חברות ממשלתיות? המשמעות דה-פקטו היא חרם על חברות ישראליות. אך חרם בעולם הסחר הבינלאומי של היום הוא דבר אסור.
טורקיה חברה בארגון הסחר העולמי, ה-WTO, ועל-פי תנאי החברות בארגון מחויבות החברות ל-GATT. על-פי תנאי חברותה של טורקיה בארגון, וגם על-פי הסכם הסחר החופשי בין ישראל לטורקיה, טורקיה מנועה ככלל מלהפלות מוצרים ושירותים שונים, וסחר ככלל, עם ישראל.
"חרם על סחר עם ישראל אסור, אלא אם תכריז טורקיה על מצב מלחמה עם ישראל. בין טורקיה לישראל אין מצב מלחמה, אלא ישנו גם הסכם סחר חופשי בתוקף בתחומים מסוימים, בעיקר כימיקלים וחקלאות, שמבטיח את העדפת ישראל בתנאים מסוימים".
פרופ' אריה רייך, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מהמומחים המוערכים בזירה האקדמית-משפטית הבינלאומית בתחומי הסחר הבינלאומי, מסכים עם סבר. "הסכם הסחר החופשי בין ישראל לטורקיה נעשה לפרק זמן בלתי מוגבל. עם זאת, הוא גם קובע כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לידי סיום בהודעה בכתב לצד האחר בצינורות הדיפלומטיים".
אך רייך מבהיר: "במקרה כזה, ההסכם יבוא לסיומו רק כעבור 6 חודשים מתאריך ההודעה האמורה. לכן, לא די בהצהרה של ראש הממשלה בנאום פוליטי בפני מאן דהוא - אלא חייבת להתקבל החלטה מסודרת של הממשלה הטורקית, שמביאה את הסכם הסחר עם ישראל לסיומו. דבר כזה עוד לא נעשה".
הגנה רחבה למשקיעים ישראלים
לדברי סבר, "ייתכן כי בעצם ההודעה של ארדואן יש משום הפרת תנאי החברות של טורקיה בארגון הסחר העולמי והפרת תנאי ה-GATT".
אלא שאכיפה של ההסכמים השונים הללו יכולה לדרוש מעורבות של ממשלת ישראל, כצד המתקשר בהסכמים בילטראליים בין מדינות אלה, ונכון להיום לא ברור מה תהיה המוטיבציה של המדינה להתערב בכך. במיוחד בשל סירובה להתנצל בפני הטורקים.
המומחים מצאו מקור נוסף להגנה שקיימת למשקיעים בטורקיה. סבר: "בידי המשקיעים בטורקיה ישנו כלי חשוב ומשמעותי להגנה על זכויותיהם, אם וככל שממשלת טורקיה תנסה להגביל את פעולתם, או לפגוע בהשקעותיהם - לרבות על דרך מתן יחס מפלה, התנכלות או חרם: בשנת 1996 חתמו טורקיה וישראל על אמנה בילטראלית להגנה על השקעות (Bilateral Investment Treaty), המקנה הגנה רחבה להשקעות ישראליות בטורקיה.
"החשיבות היא בכך שמדובר בעיקר בממשלת טורקיה שמבצעת עסקאות. ההגנה חלה הן על החזקות ישראליות בחברות או במפעלים בטורקיה, וגם מקנה הגנה לזכויות שונות, כמו זכויות קנייניות, זכויות לזיכיונות ועוד. האמנה מבטיחה כי משקיע ישראלי - שהגדרתו רחבה ביותר - לא יופלה לעומת משקיע ממדינה אחרת, וכי תוקנה להשקעתו אותה הגנה שמעניקה טורקיה למשקיעים אחרים במדינה".
האיסור הזה, לדוגמה, מחייב את הטורקים לתת יחס ראוי והוגן לאנשי עסקים משקיעים בנסיעתם לטורקיה. סבר: "מצב שבו מפשיטים 40 תיירים ישראלים, שביניהם יש משקיעים, באופן שעלול לפגוע ביכולתם להיכנס ולפעול בטורקיה או מטריד אותם, יכול להגיע לכדי הפרת תנאי ההסכם. באופן יותר קונקרטי, פעולות של טורקיה שמפלות לרעה משקיעים ישראלים והשקעות ישראליות בטורקיה יהוו הפרה של ההסכם הזה".
מוסד בוררות מיוחד
- אכיפת ההסכמים הללו לא מחייבת התערבות ממשלתית?
סבר: "היתרון האדיר למשקיע הישראלי שהשקעתו נפגעת הוא שהמשקיע אינו נדרש להמתין להתערבות ממשלתית של ממשלת ישראל, שמי יודע אם תגיע ומתי. ביכולתו לעמוד על זכויותיו במסגרת בינלאומית ניטראלית, במוסד בוררות מיוחד שהוקם בוושינגטון, שטורקיה קיבלה על עצמה להישמע להחלטותיו - המרכז הבינלאומי לפתרון סכסוכי השקעות. החלטות מוסד בוררות יוקרתי זה ניתנות לאכיפה נגד רכוש של ממשלת טורקיה בעולם, דבר שמקנה למשקיע הפגוע כלי אכיפה והיפרעות יעילים בגין הפגיעה בהשקעתו.
"כוח ההסכם הזה מאוד גדול. גם אם הטורקים רוצים, הם לא יכולים לבטלו כל-כך מהר. עליהם לתת הודעה של שנה מראש, וגם אם הם יבטלו אותו - כל אותן השקעות שבוצעו עד היום ושיבוצעו כל עוד ההסכם בתוקף בטורקיה, עדיין יזכו להגנה תחת ההסכם".
- אז שלא שלא יאיימו עלינו?
"נכון. הפעולה של טורקיה היא לא חוקית בעליל, ויש בה משום הפרה אפשרית של ההסכמים שטורקיה כמדינה חתמה עליה. לצד האיום שלהם, יש גם לנו חרף לנפנף בה. לאנשי עסקים ולגורמים שביצעו השקעות בטורקיה יש חרב חדה שהם יכולים לנפנף מעל הראש הטורקי".
אולי זה מעודד שיש לנו חרב, אך פרופ' רייך לא מאמין שנצטרך לנפנף בה. הוא חושב שהאיום הטורקי לא ימומש. "קודם כול, בשנה האחרונה מאז פרשת מרמרה והחמרת היחסים בין שתי המדינות, התרחש תהליך פרדוקסלי שדווקא קיים גידול של הסחר ההדדי בין שתי המדינות, והייצוא האזרחי הישראלי לטורקיה רק גדל בהתמדה".
אינטרס כלכלי
דבר שני, אומר רייך, "אני מתקשה להאמין שטורקיה תבטל את הסכם הסחר החופשי, דווקא לאור האינטרס הכלכלי הגובר שלה בקיום ההסכם, וגם בגלל ההשלכות שיהיו לצעד כזה על יחסיה עם ארה"ב ועם האיחוד האירופי".
עם זאת, גם הביטחון של רייך נסדק מעט. "ייתכן כי לארדואן יש מטרות פוליטיות כבדות-משקל אחרות שיגברו על אינטרסים אחרים שלו. לדוגמה, ייתכן כי הוא מעוניין לבסס את טורקיה כמנהיגת העולם המוסלמי, תוך נטישת עמדתה המסורתית כמדינה שמעוניינת להתקרב למערב.
"ייתכן גם שתרמה לכך אכזבתה של טורקיה מהסיכוי להתקבל כחברה מלאה באיחוד האירופי. אם כך, ייתכן כי היחסים עם ישראל יכולים לשמש כקורבן ראוי להקרבה על מזבח המנהיגות הזו, קורבן שיתקבל בשביעות-רצון רבה בקרב יתר המדינות המוסלמיות".
אך גם התרחיש הגרוע מכל ביחסי טורקיה-ישראל לא ישבור אותנו, מסביר רייך. "לא צפוי שמדינות אחרות ילכו בעקבות טורקיה. ההיפך הוא הנכון; דווקא עכשיו התבשרנו כי ארגנטינה אישררה את הסכם הסחר החופשי עם ישראל, והוא נכנס לתוקף ב-9 בספטמבר. בכך תהפוך מדינת ישראל למדינה היחידה מחוץ לאמריקה הלטינית שיש לה הסכם סחר חופשי עם גוש המרקוסור (ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי)".
"מקרה ברור של הפרת חוזה"
זוהי אינה הפעם הראשונה שישראל מאוימת באמברגו ואף מוחרמת על רקע יחסיה עם מדינות ערב והפלסטינים. מי שהיה בזירה העסקית במלחמת ששת הימים עוד זוכר את האמברגו שהטיל נשיא צרפת דאז, שארל דה גול, על משלוחי נשק לישראל. עד 1967 סיפקה צרפת את כל צרכיה הצבאיים של ישראל, ואז דה גול הפסיק באורח חד-צדדי את השותפות עם ישראל על רקע תמיכתו בעולם הערבי.
אך יש הבדל משמעותי בין צרפת של אז לטורקיה של היום מבחינת הסחר באמצעיים צבאיים. ישראל לא תלויה בטורקיה בזירה הזו, אומר פרופ' סיני דויטש, מהמומחים המובילים בארץ בדיני חוזים והגנת הצרכן, שבראשו מהדהד תקדים מדיני אחר, שעלול לחזור על עצמו.
"אם מדובר בניתוק של קשרים מסחריים בין גורמים ממשלתיים או צבאיים לישראל, אין כאן הרבה חדש, כי בפועל אין כבר קשרים כאלה. זה כשנה וחצי אין סחר כזה, כך שהנזק הישיר הוא קטן. אך אילו יש כוונה להחיל את החרם על ישראל גם לגבי יחסים עסקיים פרטיים, אני מקווה שלא יחזור על 'תקדים אידי אמין', שהסתיים בכי רע", אומר דויטש.
בסוף שנות ה-60 החלו יחסי ישראל-אפריקה להידרדר. מנהיגים של מדינות אפריקה החלו להיענות להבטחות מדינות ערב לסיוע תמורת ניתוק הקשרים עם ישראל. בשנת 1972 ניתקה אוגנדה, בראשות אידי אמין, את הקשרים עם ישראל; ואחריה ניתקו את הקשרים גם צ'אד, קונגו ובורונדי. הסכסוך עם אמין הגיע לשיאו בחטיפת מטוס אייר-פרנס באוגנדה ב-1976 ובשחרור החטופים במבצע אנטבה.
לדברי דויטש, ניתוק היחסים עם מדינות אפריקה הוליד תקדים משפטי, שלפיו גם במקרה של ביטול חוזים בין אנשי עסקים ממדינות שונות באופן חד-צדדי, יחויב איש העסקים הישראלי בכל חובותיו על-פי ההסכם כלפי צדדים שלישיים בישראל.
ניתן להגיש תביעות בטורקיה
לדברי דויטש, "בשנות ה-70, כאשר מדינות אפריקניות רבות ניתקו את היחסים עם ישראל, ניתן פסק דין לגבי עסקה של איש עסקים ישראלי באוגנדה, אשר אידי אמין אסר את קיומה. השאלה הייתה - מה יעלה בגורל המחויבות של איש העסקים הישראלי בארץ, כיוון שלתבוע את החברות האוגנדיות לא היה מעשי.
"איש העסקים טען כלפי הצדדים הישראליים שלהם התחייב כי מכיוון שביטלו לו את החוזה באוגנדה שלא באשמתו - הוא לא יכול לעמוד בהתחייבויותיו, ואין לחייב אותו לעשות זאת. טענתו לא התקבלה, והוא חויב לשלם את כל חובותיו".
- נחזור ליחסים בין איש העסקים הישראלי לטורקי - מה יכול לעשות ישראלי שהחוזה שלו מול חברה או איש עסקים טורקי בוטלו?
"זה מקרה ברור של הפרת חוזה, וניתן יהיה לתבוע פיצויים בבית משפט טורקי, אבל מאחר שמדובר ביחסים בינלאומיים בין ישראל לטורקיה, אז האפשרות לתבוע את איש העסקים הטורקי לפי המשפט הישראלי היא קטנה מאוד. אחד הפתרונות שמקובלים בעסקאות בינלאומיות זה להכניס סעיף בוררות בינלאומי לחוזה, שמפנה לבוררות בז'נבה או בלונדון. אלה שני מקומות מקובלים, ובמקרים כאלה כותבים גם שיחול הדין האנגלי או הבינלאומי".
אך גם במקרה כזה עלולה לצוץ בעיה. "הטענה של איש העסקים הטורקי תהיה שהממשלה לא מאפשרת לו לעשות עסקים עם ישראלי, ואז תעלה השאלה האם הטענה הזאת תתקבל כטענה של סיכול חוזה או לא. הוא יגיד 'אני מוכן לספק, רק אני לא רוצה לריב עם הממשלה שלי'. במקרים כאלה יש מקום להטיל פיצויים. בעסקים בינלאומיים כדאי מראש להבהיר היכן יתקיים הדיון במקרה של סכסוך, ומה יהיה הדין שיחול".
- ואם אין סעיף בוררות, מה ניתן לעשות?
"ניתן להגיש תביעות בטורקיה, אבל אם המדינה אוסרת על עסקים עם ישראל, קשה להאמין שתביעות כאלה יתקבלו. מצד שני, בניגוד לפסק הדין הישן בעניין אוגנדה, לא בטוח שיחייבו איש עסקים ישראלי, שנמצא מול שוקת שבורה עם הטורקים, לקיים את כל התחייבויותיו בארץ שנבעו מהעסקה.
"היום יש לטענה שבגלל שכישראלי הוא נתקע ולא יכול לעמוד בהתחייבויותיו סיכויים הרבה יותר טובים, אם ישכנע את בית המשפט כי הוא לא מבצע את החוזה כלפי ישראלים אחרים, בגלל מה שעשו לו הטורקים".
