"מדינת ישראל הפריטה את עצמה לדעת. הכול הופרט, הכול פרטי, והרווחה שמדינה אמורה להעניק לתושביה הלכה לאיבוד. נוצר פה שוק קפיטליסטי טוטאלי ללא הכוונה כמעט. וכמו בג'ונגל, רק החזק שורד, וזה לא תקין. אצלנו במדינה זה לא תקין כפליים, כי החבר'ה הצעירים שאין להם כסף לגמור את החודש ולחיות כמו בני אדם - לא להיות מיליונרים אלא לגור בבית משלהם, לחיות ברמה סבירה, וגם לצאת לקולנוע, להצגה, למסעדה או לחופשה, שהם חלק מאיכות החיים - הם מיטב ילדינו, אלה שנתנו מעצמם למדינה. אם את זה אני לא יכול לתת להם אחרי שהם שירתו את המדינה, משהו פה לא תקין".
באופן מפתיע, את הדברים הללו לא אומר עורך דין חברתי, ראש עמותה או ארגון זכויות אדם שנושא את דגל השוויון והצדק - אלא דווקא עו"ד צבי אגמון, ראש משרד עורכי הדין אגמון, שמגן על הגופים הגדולים במשק, בהם קבוצת דלק, שופרסל, כור, בנק הפועלים, ישראכרט, הוט, וחברות הסלולר.
בחודש החולף שהה אגמון שעות עם מוחים במתחמי האוהלים בתל-אביב ושמע את טענותיהם, השתתף בהפגנות שונות, בהן "הפגנת המיליון", וצעק "העם דורש צדק חברתי" במלוא גרונו. "אני מזדהה מאוד עם המחאה הזאת".
- חלק מהטענות שעלו במחאה החברתית מופנות ישירות כלפי לקוחות שלך. חרם הקוטג' והדיון על יוקר המחיה מכוונים לכך שגם הגופים הגדולים עושקים את הציבור.
"המחאה צודקת. יש בעיה בארץ. יש בעיית מחירים בחלק מהמקרים, וייתכן שהגופים הגדולים, שאת חלקם אני מייצג, לוקחים מחיר אקססיבי, אבל זאת לא הבעיה האמיתית במדינה. הקוטג' זה סימפטום, לא המחלה הקשה.
"אם היו עומדים במחאה הזאת 1,000 מובטלים, שלא מחפשים עבודה, רק הולכים ללשכת התעסוקה ובוכים שאין להם כסף - אז הייתי אומר 'לכו תעבדו'. למחאה הזאת שותפים אנשים אחרים. נפגשתי עם זוגות צעירים וגם יותר מבוגרים, שכבר יש להם ילד או שניים, ששניהם עובדים, עם משכורות סבירות - ולא מצליחים לגמור את החודש.
"אם זה המצב אז יש בעיה, שהיא אמיתית. היא נובעת מכך שהייתה הטיה מוגזמת לכיוון הקפיטליזם ואי-מילוי הצרכים החברתיים של האזרחים על-ידי המדינה. המדינה הזניחה את השירותים החברתיים. אם יורידו את הקוטג' ב-20% במחיר, לא תיפתר הבעיה החברתית של המחאה. צריך לעשות שינוי של סדרי עדיפויות במדינה, להכניס את החינוך והרווחה לסדר עדיפות ראשון - ויפה שעה אחת קודם".
- חלק ממסקנות ועדת טרכטנברג הודלפו לתקשורת ופורסמו בשבוע שעבר (ד'), ובהן היו גם המלצות להעלאה של המס על רווחי ההון בבורסה, הגדלת סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים וצעדים שיביאו לפירוק ה"פירמידות" וחברות האחזקה הגדולות במשק.
אגמון: "אני מאוד מקווה שהמלצותיה של ועדת טרכטנברג לא יסתכמו בשינוי סמכויות הממונה על הגבלים העסקיים ובהטלת מס כזה או אחר, אלא תיצור תשתית לסדר עדיפויות חדש. מהפרסומים בעיתונים ההמלצות נראות לי טכניות ולא מספיקות".
- האם ייצא משהו מהמחאה?
"אני מקווה. קל להיות פסימי ולהגיד 'הנה כבר היום האוהלים בשדרות רוטשילד ריקים, והמחאה מתמוססת', אבל זה לא נכון. המחאה הזאת היא אחרת ושונה ממחאות שהיו, היא באה מבפנים, מהלב, מהנשמה, ממקומות שאנחנו לא מכירים אותם. זו לא מחאה מודרכת, פוליטית. כל אחד בא מעצמו להפגנה, ולכן אני מאמין ומקווה שיצא מזה משהו.
"לא ייצא מזה משהו בטווח הקצר, כי זה בלתי אפשרי. אין פתרונות מהירים לבעיות כל-כך עמוקות כמו שהמחאה העלתה, אבל מובילי המחאה והעם שהלך איתם נטעו את הזרעים לדור הבא ולדור הביניים הבא, כדי שלו יהיה יותר טוב. אני מקווה שהם יביאו פתרון מערכתי לעתיד, והעתיד יהיה טוב יותר".
הבעיה הגדולה: עודף רגולציה
העתיד של אגמון - וגם של ילדיו ונכדיו, כנראה - כבר "טוב יותר". בעשור האחרון צמח משרד עורכי הדין בראשותו בעשרות אחוזים והפך לאחד המובילים והגדולים במשק. במקביל, מעורבותו בעסקים עם אחיו, גיל אגמון, בעל השליטה בדלק רכב, ניפחה את חשבון הבנק של אגמון, אך אגמון מבהיר: "אני עורך דין בכל רמ"ח אבריי".
כאחד המומחים המובילים בתחום ההגבלים העסקיים והליטיגציה בארץ, זורמים אל אגמון התיקים הגדולים ביותר שמתנהלים בתוך ומחוץ לכותלי בתי המשפט, ולקוחותיו, ככלל, נמנים עם עשירון מסוים.
בין השאר מייצג אגמון את אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל, במשפט שמנהלת נגדו רשות ההגבלים העסקיים, בחשד להפעלת לחץ בלתי חוקי על ספקים; את ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, בחקירה בחשד כי אישר לדני דנקנר הלוואה שלא כדין; את קבוצת דלק במלחמתה נגד החלטת משרד האוצר לצמצום מרווח השיווק לליטר דלק (בג"ץ דחה את העתירה נגד ההחלטה); את נובל אנרג'י מול ועדת ששינסקי לקביעת תמלוגי הגז ועוד.
העניינים המגוונים הללו שבהם טיפל ומטפל אגמון הולידו אצל הפרקליט המנוסה אג'נדה ביקורתית כלפי רשויות הפיקוח, האכיפה והתביעה.
בראיון מיוחד ל"גלובס" יורה אגמון לכל הכיוונים, ומבקר את "פליליזציית היתר" של הרשויות (לא יודעים להבחין בין עיקר לטפל"), את ההגזמה ברגולציה ("זה הולך ומחמיר עם השנים"), את ההדלפות מהחקירות הפליליות ("התביעה היא המדליפה") ועוד. רק על הלקוח צבי קינן הוא לא מדבר.
את החיצים הראשונים חוטפת רשות ההגבלים העסקיים. "בצד האמירה שרשות ההגבלים עושה עבודה טובה וברוכה, יש לי תחושה שבמקרים רבים היא מתעסקת בטפל ולא יודעת לעבור מטפל לעיקר, והכול נהיה עיקר. וכשהכול נהיה עיקר, הכול נהיה בסוף טפל.
"אי-אפשר לעסוק בהכול. אם כל מיזוג לוקח 90-120 יום, ויש דרישות נתונים אינסופיות על המיזוג הזה, שחלקן לא ברורות - קשה לנהל את העסק, ומי שנפגע זה ציבור הלקוחות של הרשות".
הדוגמה שמספק אגמון לכך היא ההליך שמנהלת רשות ההגבלים נגד 5 הבנקים הגדולים, על רקע קביעתה של הממונה הקודמת על ההגבלים העסקיים, רונית קן, כי הם ביצעו הסדר כובל בהעברת מידע בנושא עמלות.
אגמון: "קראו לזה הכרזה היסטורית ואמיצה של הממונה, אבל זו לא הכרזה משמעותית, ולא כלום. עשו דינוזאור מזבוב. זה מסוג התיקים הטפלים שמישהו מנסה להפוך לעיקר".
לדבריו, התופעה הזו תוקעת את גלגלי המשק. "לא מתקדמים היום למשא-ומתן אם עולה דגל אדום של הגבל עסקי, והוא עולה מיד".
אלא ש"הבעיה הגדולה", כהגדרת אגמון, שאינה ייחודית לרשות ההגבלים, היא עודף הרגולציה. "יש תחומים שלמים במשק שלא זזים קדימה בגלל עודף רגולטורים. יש רגולטורים אנכיים. יש את המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח, רשות החשמל, רשות הגבלים עסקיים ועוד ועוד, ואין ביניהם תיאום. אם אתה רוצה להקים תחנת כוח חשמלית, רשות ההגבלים בעדך, ורשות החשמל נגדך - אתה לא יוצא מעודף הרגולציה. קוראים לזה ביורוקרטיה, אבל לדעתי זה אובר-רגולציה וסחרור בין הרגולטורים".
עודף פליליזציה בחיים שלנו
אגמון מספק דוגמה לכך שאנחנו "תקועים" בתחום החשמל הפרטי. "כבר מזמן היו צריכות להיות פה תחנות כוח שיספקו 10%-20% מהתצרוכת של ישראל. זה היה פותר את בעיית העומסים בחשמל, מוזיל עלויות ויוצר אנרגיה ירוקה. זה טוב למדינה, אבל לא קרה כלום בעניין. הזמן שלוקח להקים תחנות כוח בישראל, בגלל הרישוי והרגולציה, הוא בלתי נסבל".
- בעבר העדת שאתה "שופרם ומגינם של הגופים הגדולים", אז טבעי שתתקוף את הרגולציה שאמורה לדאוג שהם לא יעשו ככל העולה על רוחם.
"אם לוקחים את המשפט הזה עד הסוף, 'שצריך לעצור את הגופים הגדולים', אז לא יהיו תחנות חשמל בישראל. אותו דבר עם גז טבעי. הכול לטובת כולם ולטובת 'הצרכן הקטן' ונגד הגדולים והעשירים, וגם גז טבעי אין בישראל, וזה חבל".
עוד תופעה "מדאיגה", על-פי מדד-אגמון, היא "פליליזציית היתר בישראל", וזה מתחיל ברשות ההגבלים. "בשנה-שנתיים האחרונות יש עודף פליליזציה ברשות, שחושבת 'אם נעשה תהליכי אכיפה פליליים, אז לא יהיו יותר עבריינים', וזה לא נכון.
"יש עודף פליליזציה בחיים שלנו. כל התנהגות של מישהו שסוטה מעט מתחום הסביר נבחנת על-פי אמות-מידה פליליות".
גם הפרקליטות ובית המשפט העליון לא חומקים מהמקלחת הקרה של אגמון: "המסר של הפרקליטות הוא שכל סטייה היא פלילית, ו'ככה אני אחנך את העם'. אך לא ככה מחנכים את העם. ככה מחנכים אותו להיצמד לעורך דין. גם אמירת בית המשפט העליון - 'על עבירות כלליות בוא נחמיר בענישה, ואז זה ייפסק' אינה נכונה. עבירות פליליות היו ויהיו, וזו לא הדרך להתמודד.
"המחשבה שאכיפה פלילית תסדיר את התנהגות האנשים אינה נכונה. אכיפה פלילית היא הרתעה עד גבול מסוים, ואת הגבול הזה כבר חצינו. צריך לעסוק בנורמות היותר בסיסיות של חינוך בני אדם, חינוך לאתיקה עסקית ולכיבוד החוק".
אסור שאדם יסתובב עם כתם
תופעה מסוכנת נוספת, על-פי מדד-אגמון, היא ההדלפות מחקירות המשטרה. יום לפני פתיחת שלב ההוכחות במשפטו של אפי רוזנהויז, נפרסו העדויות שגבתה המשטרה בשני עיתונים כלכליים.
לדברי אגמון, "זאת הייתה שערורייה שהייתה הדלפה לעיתונות. זה שיבוש הליכי משפט. המשטרה עצרה את מרגול לשבועיים כדי שלא תדבר עם חשודים אחרים, ובתיק רוזנהויז הכול פרוץ, וזה בסדר".
- היועץ המשפטי לא חוקר את התלונה שלכם?
"לכאורה, כן; אבל לא באמת. אני הייתי שם בפוליגרף את כל מי שיש לו את החומרים, ומעניש את המדליף. ואלה לא הסנגורים".
- אתה בטוח ש"המדליפה" היא התביעה?
"זה ברור. ככלל, התביעה יותר אשמה בהדלפות, כי יש להם יותר מידע ממה שיש לסנגורים. בכל השלבים עד להגשת כתב אישום, לסנגורים אין שום דבר, חוץ ממה שהלקוח שלהם אומר, והם יפחדו לצאת עם זה.
"במערכת האכיפה הפלילית נעשה שימוש, החל במשטרה והמשך בפרקליטות, בתקשורת. הם מזינים אחד את השני, וזה לא ראוי ולא צודק. גומרים אנשים שעוד שום דבר לא הוכח לגביהם. אז מי מדליף על החקירות? החשוד? עורך הדין שלו? נו, באמת. אדם לא צריך להסתובב עם כתם על הראש, אות קין, רק בגלל שהוא נחקר".
אהבה ממבט ראשון
לסיום, מבקש אגמון לדבר על משהו שונה לגמרי - "הזוגיות" החדשה שלו. לפני מספר חודשים ישבו עורכי הדין דן הכהן ואורי רוזנברג, ממשרד עורכי הדין רוזנברג-הכהן-גודארד-אפרת, בחדר הישיבות במשרד צבי אגמון ודנו עם עו"ד אגמון בעניין שנוגע לייצוג המשותף שלהם את נובל אנרג'י, מהשותפות הזרות בתגליות הגז הטבעי. זו הייתה ישיבה רגילה, כמו עשרות ישיבות שקיימו בשנים האחרונות, אך פתאום קם אגמון ושאל: "רוצים להתמזג?". "אוקי", ענה עו"ד דן הכהן. השידוך נחתם, ובעוד כחודש ייערך "טקס החתונה" בין המשרדים.
הגם שהוקם לפני 25 שנה, לא התמזג עד עתה משרד אגמון עם משרד אחר. לשאלה "למה דווקא עכשיו?", משיב אגמון: "זו הייתה אהבה ממבט ראשון, רק לקח לי זמן לצאת מאזור הנוחות. את אורי רוזנברג אני מכיר כבר 20 שנה, ואת דן הכהן כ-5 שנים. הייתה לנו עבודה משותפת רבה בתחום האנרגיה ושוק ההון, והחיבור היה כתוב על הקיר".
עו"ד דן הכהן, שהצטרף לראיון בסופו, מסביר כי החיבור היה טבעי. "מה שקרה בארץ בשנים האחרונות הוא שכל תחום שאתה עוסק בו נעשה מאוד עמוס ברגולציה. לדוגמה, בענף הנפט עשו רפורמות משמעותיות ברגולציה, החל מגילוי בתחום ניירות ערך, דרך תחום ההגבלים העסקיים וכלה בוועדת ששינסקי, ששינתה את המיסוי, ומשרד התשתיות, ששינה את הכללים 4 פעמים בשנה האחרונה. כל הדברים האלה הצריכו המון התעסקות ברגולציה, ומצאנו את עצמנו, עוד לפני המיזוג, עובדים צמוד עם משרד אגמון ברוב התחומים האלה".
העסקים עם האח מדלק רכב
"אני לא מעורב בעולם העסקי. אני עורך דין ונהנה מהעשייה שלי כעורך דין. אני עושה עסקים לפעמים, אבל אני לא איש עסקים" - כך מצהיר עו"ד צבי אגמון כשאנו מדברים על אחזקותיו בחברות אגמון אחזקות (20%) ואגמון אחזקות והשקעות (10%), שבאמצעותן רכש אחיו הצעיר, גיל אגמון, את חברת דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד, אשתקד. הרכישה התבצעה תוך ליווי וייעוץ צמוד מהאח הגדול, שמפרגן לצעיר על כישוריו.
צבי אגמון: "גילי הוא איש עסקים מהיום הראשון, והוא מאוד מוכשר בזה. אחי הרבה יותר ביזנס-מיינדד ממני. אני שותף זוטר בחברות המשפחתיות, ואני שמח וגאה להיות שותף שלו, אבל אני לא מתעסק בעסק בכלל. נכון, גם אני רואה לעיתים ברכה מהעסק, אבל אני לא מעורב בניהול. העסק הוא בניהולו הטוטאלי של אחי. כשהוא רוצה להתייעץ הוא מתייעץ בי, אבל את רוב הדברים הוא עושה לבד, ועושה אותם טוב מאוד. עובדה שהוא טיפס למעלה והגיע לאן שהגיע".
- אמרת פעם שאתם מאוד שונים - אתה ירושלמי, והוא תל-אביבי. מה זה אומר?
"אמנם היום שנינו תל-אביבים, כי אני כבר גר בעיר, ואין מה לעשות, גם סלע שהרוח מכה בו הרבה זמן בסוף משתייף ונהיה קטן יותר, אבל הפער בינינו מבחינה מקצועית רק הולך וגדל עם השנים. הוא היה שכיר והיום הוא בעלים, ואני התחלתי כבעל משרד עורכי דין ונשארתי בעלים של משרד עורכי דין. אני מפרגן לו מכל הלב על הצלחתו, וזה הדדי. אנחנו מאוד קרובים".