אומרים שזו שעתן היפה של הרשתות הפרטיות. קיץ 2011 הוליד גיבורים חדשים, כמו דפני ליף ואיציק שמולי, אך גם אויבים חדשים כמו שופרסל ורבוע כחול. כל ילד בקיץ הזה יודע לשרטט את פניה של החברה הישראלית החדשה, מי ברעים ומי בטובים.
אלה הטובים יהיו תמיד הקטנים, ואלה הרעים יהיו תמיד הגדולים. עם הקטן הרבה יותר פשוט להזדהות. את הגדול הרבה יותר קל לשנוא. וככה רשתות מזון כמו כמעט חינם, או ויקטורי, הופכות לגיבורות החדשות של הקיץ הזה, בלי שמישהו עוצר לחשוב מי משלם את מחיר הגבורה הזאת שלהן.
נגד תנאים מינימליים
6 רשתות מזון פרטיות עתרו אשתקד לבג"ץ, בהליך שעתיד להיות מוכרע באוקטובר הקרוב: כמעט חינם, ויקטורי, יינות ביתן, מחסני להב, סופר דוש, וכהן מחסני השוק. הסיבה לעתירה: התנגדות לצו ההרחבה שהוציא משרד התמ"ת להסכם הקיבוצי שנועד להחיל על כל העובדים ברשתות המזון הפרטיות את התנאים המינימליים להם זוכים עובדי שופרסל ורבוע כחול.
גם הרשתות טיב טעם ורמי לוי התנגדו בחריפות להסכם הקיבוצי הזה, אבל על הבג"ץ הם ויתרו. ההסכם, אגב, לא הופך את עובדי הרשתות לעשירים גדולים: הוא מבטיח הסדר פנסיה מיטיב לעומת הסדר החובה, תוספת של ימי חופשה ומחלה, ורק לאחר ותק של 3 שנים - קרן השתלמות, משכורת 13 ותוספת ותק צנועה. זה כל הסיפור.
הרשתות הפרטיות מספרות בעתירה את הצד שלהן: "המשמעות היא כי עם פרסומו של צו ההרחבה, בבת-אחת, יזנקו עלויות ההעסקה של חלק משמעותי מן העובדים בעשרות אחוזים".
כלומר, בניגוד לכאורה לטענות שהן עצמן השמיעו בהזדמנויות שונות באשר לתנאי ההעסקה המיטיבים של עובדיהן, הרשתות הפרטיות מודות שהעובדים שלהן זוכים לתנאים פחותים מאלה של שופרסל ורבוע כחול. אחרת, למה שההוצאות שלהן יגדלו בעשרות אחוזים?
צרכנות חזירית?
ההסבר של העותרות: אצלנו שכר היסוד גבוה יותר מזה שברשתות הגדולות, ולכן הגדלת ההפרשות הסוציאליות תביא לעלות העסקה גבוהה מזו של שופרסל ורבוע כחול. אידיליה ממש.
קיץ 2011 הוכיח שהמחאה החברתית היא לא יותר מאשר מחאה צרכנית. העם לא באמת רוצה רווחה, הוא רוצה 20% הנחה. את זה בהחלט יכולים לספק לו רמי לוי וחבריו, ולעזאזל העובדים שלהם. הסטודנטים לא יחרימו חלילה את כל 6 הרשתות שהעזו לעתור לבג"ץ נגד ההסכם הקיבוצי שנכפה עליהן, אבל הם בהחלט מחרימים את תנובה כדי לקבל עוד הנחות.
עכשיו נותר רק לקוות שההתעוררות הצרכנית לא תהפוך לצרכנות חזירית, שאת המחיר שלה ישלמו העובדים. וכמו שנאמר כאן בעבר, כל צרכן הוא גם עובד, וכל עובד הוא גם צרכן. יום אחד גם אתם תעבדו בחברה שעושים עליה חרם, וזה ייראה הרבה פחות רומנטי.