1. מסיבת העיתונאים עמוסת הקלישאות של חברי ועדת הריכוזיות השבוע אכן חשפה ריכוזיות איומה ונוראה. משתתפי המסיבה, ובראשם ראש הממשלה ושר האוצר, סבלו לאורכה מריכוז יתר של אמירות פופוליסטיות, מנותקות מכל היגיון או מציאות, לעתים על סף אחיזת העיניים וגניבת הדעת.
השאלה, אם כן, שכולנו צריכים לשאול היא: מה גורם לחבורה של אנשים בכירים ואינטליגנטים, רבי השפעה וכוח, להאמין שמכירה של שלוש חברות במשק הישראלי, גדולות ככל שיהיו, ועוד כמה הנחיות נכונות לחיזוק הממשל התאגידי (חלקן, אגב, ממוחזרות) הם המפץ ההיסטורי ששיווקו לנו במשך חודשים ארוכים, המפץ והמהפכה שישנו את המשק ללא היכר, יהפכו אותו על קרבו, ישחררו אותו מכבליו, יגבירו את הפריון והתחרותיות, יעודדו את החדשנות, יורידו את המחירים לרצפה, ישפרו את מצבם של החוסכים בפנסיה (כך הבטיח שר האוצר, ברגע של אתנחתא קומית), ירסקו את הטייקונים, יבזרו את מוקדי הכוח ויפתרו באחת את כל החוליים של המשק הישראלי.
האם אלה רק הכוונות הטובות שהובילו אותם לגיהינום של הבטחות סרק, או שהם חושבים שהציבור הוא בסך הכול חבורה של מטומטמים ונבערי דעת שאפשר למכור להם בדיה כלשהי בטכניקה השיווקית הידועה: אם אתה חוזר עליה מספיק פעמים, היא תהפוך לאמת חקוקה בסלע.
ומה גורם למכחישי האסון הצרכני של ועדת בכר, ובראשם בנימין נתניהו ולהקת עיתונאי החצר שלו, להמשיך לשווק לנו את התוצאות של הוועדה כדבר נפלא ומופלא ולהתעלם לחלוטין מהשאלות שהופנו אליו במסיבת העיתונאים על הנזק העצום שנגרם לחוסכים - נזק שמסתכם עד כה בכ-5 מיליארד שקל? מה גורם למכחישי האסון הצרכני של ועדת בכר להתעלם במופגן מהתוצאות ההרסניות של הוועדה - הגברת הריכוזיות בשוק ההון והפיכת החוסכים לפנסיה לשבויים בידיהן של חמש חברות ביטוח וסוכנויות הביטוח שבבעלותן?
אחד הפתרונות האפשריים לתעלומה הוא שחברי ועדת בכר המכובדים ולהקת המעודדות שלהם סבלו מאי-יכולת יוצאת דופן לחשב את הנזק שנגרם לחוסכים בפנסיה כתוצאה מההחלטות שלהם, והם הופתעו לחלוטין כאשר מישהו חיבר לבסוף את הסכומים עבורם.
לא נורא, "גלובס" מבטיח לכל המכחישים לעשות "חגיגה" עיתונאית כשהנזק יגיע לסכום העגול 10 מיליארד שקל (והוא יגיע לשם במהרה, תוך 3-4 שנים ואף פחות), בתקווה שעד אז הם ילמדו לעשות חשבון וימצאו טיעונים קצת יותר שפויים לנזק או לחלופין יקבלו על עצמם את האחריות.
2. נדמה לנו שהתשובה למופע האשליות השבוע נמצאת במקום אחר - במחקר שערכו ד"ר מומי דהן, תהילה גוגוט ומשה שלם לפני כשנתיים. המחקר בדק את אופן קבלת ההחלטות של הצרכן בבחירת קרן פנסיה לעומת האופן שבו הוא מקבל שלוש החלטות מרכזיות אחרות: רכישת דירה, מכונית ומכשיר חשמלי גדול.
תוצאות המחקר, אנחנו מניחים, אינן מפתיעות איש: תשומת הלב הנמוכה ביותר הוקדשה דווקא להחלטה המכריעה והמשפיעה מכולן על חיינו - בחירת קרן פנסיה, אפילו פחות מרכישת מכשיר חשמלי. אנחנו מניחים שכל קורא חווה את הניסיון הזה על בשרו: בחירת קרן הפנסיה, באמצעות מקום העבודה וסוכן הביטוח הקשור אליו, אורכת דקות.
הג'יבריש והמושגים הפנסיוניים קשים לפענוח - צבירה, פרמיה, הוני, קצבתי, דמי ניהול, תוחלת חיים, ולא עלינו גם אובדן כושר עבודה או נכות. הסוכן מדבר ואנחנו חותמים, העיקר שיעזבו אותנו בשקט ויפסיקו להפציץ אותנו במושגים שוברי שיניים.
תשומת הלב הזניחה ממילא מתאפסת לחלוטין כשאנחנו מקבלים את הדוחות הרבעוניים והשנתיים של החיסכון ארוך הטווח שלנו. אנחנו מתרעמים על חשבונות החשמל והמים והארנונה המנופחים, אבל את דוחות הפנסיה, אלו שישפיעו יותר מכול על איכות חיינו בעת הפרישה, אנחנו זורקים הצדה. זה משהו מעורפל, הכסף לעת זקנה - איך הוא מנוהל, מה התשואות של החיסכון, מה היקף הקצבה בעת הפרישה, כמה דמי ניהול גובים ואילו כיסויים יש למקרים מצערים, זה ממש לא בפוקוס שלנו.
תוצאות המחקר, אם כן, לא מפתיעות, אבל יש בו בכל זאת משהו מאוד מפתיע - השאלות לא הופנו לצרכן ה"ממוצע", הם הופנו לכ-140 עובדי משרד האוצר, חלקם בכירים, אלו שיוזמים עבורנו את הרפורמות הגדולות בפנסיה. מתברר שיזמי הרפורמות אינם ממש מתעניינים בתוצאות של הרפורמות ומן הסתם, כנראה גם אינם מודעים להשלכותיהן המעוותות.
"מאמר זה מראה", כותבים החוקרים, "שאפילו מקבלי החלטות בעלי חינוך פיננסי גבוה במיוחד, כלכלנים במשרד האוצר הישראלי, אינם פועלים בהחלטות הפנסיה האישיות שלהם על-פי הנחות הרציונליות שסביב מדיניות הפנסיה שאותה הם מקדמים".
המחקר אף גילה ש-40% מהכלכלנים באוצר שהשתתפו בסקר דיווחו שאינם מכירים את המידע הבסיסי ביותר על העלות (דמי הניהול) והתועלת (שיעור התשואה הכולל) של קרן הפנסיה שבה בחרו.
"זהו ממצא מפתיע", נכתב במחקר, "לאור העובדה שכלכלני האוצר הקצו משאבים כדי לספק לציבור הרחב בישראל מידע על הפרמטרים המרכזיים של קרנות הפנסיה... כולל אתר אינטרנט מושקע וידידותי המספק מבט משווה על שיעור דמי הניהול..."
המסקנה של החוקרים היא חד-משמעית: "מקבלי ההחלטות במשרד האוצר חייבים לחשוב מחדש על הדרך שבה הם מעצבים את המדיניות בתחום הפנסיוני. נראה כי ההחלטה הפנסיונית היא כה מורכבת, שאפילו אדם בעל חינוך פיננסי מתקדם אינו פועל לפי ההנחות של המודל הרציונלי".
ובמילים שלנו: פקידי האוצר בונים לנו עולם דמיוני, אוטופי, תחרותי ובעזרת כל הסיסמאות והמודלים הנכונים מספרי הלימוד, הם משווקים לנו את הרפורמות כמפץ היסטורי אבל שוכחים בעצמם לבדוק אם זה אכן עובד בשטח. אם פקידי האוצר היו מקדישים קצת יותר תשומת לב למצב הפנסיה האישי שלהם, הם היו מגיעים מהר מאוד למסקנה שהם בנו ויצרו, בשם "טובת הצרכן", מערך פנסיוני מעוות שבנוי בעיקרו על "עושק הצרכן".
לא צריך להפליא אותנו שפקידי האוצר ממשיכים לסרס ולתקוע את הייעוץ הפנסיוני האובייקטיבי באמצעות הבנקים - דבר שוועדת בכר חתרה אליו בעצמה. כרגע, ואת זה האוצר לא מספר לחוסכים, העובד שחוסך לפנסיה שבוי למעשה של מעסיקו, המתקשר עם המפיצים והמשווקים של מוצרי הפנסיה (סוכנים ומנהלי ההסדרים), הקשורים לרוב בקשרי בעלות עם היצרנים של מוצרי הפנסיה (חברות הביטוח).
האם המשולש הזה עובד לטובת העובד? לא בהכרח. מנהלי כוח האדם בעסק אינם יכולים לתפקד כיועצי פנסיה של העובדים, ולסוכנויות ולחברות הביטוח יש אינטרסים ברורים שבאים בהרבה מקרים על חשבונו של העובד. בפועל, רק 150 אלף עובדים במשק מקבלים היום ייעוץ נטול פניות, בקושי 4% מהעובדים במשק. היקף הנכסים שניתן לגביהם ייעוץ כזה עומד על כ-40 מיליארד שקל, מתוך 600 מיליארד שקל בנכסים פנסיוניים. היתר, מרבית העובדים במשק, פשוט מופקרים.
פקידי האוצר בעצמם זקוקים לייעוץ כזה, לפי המחקר, אבל הם עסוקים עד מעל לראש בלמכור לנו סיסמאות על ריכוזיות ועל טובת המשק וטובת הצרכנים, רק כדי להסתיר את הריכוזיות ההרסנית שבקבלת ההחלטות העקומה שלהם.