די ברפרוף שטחי בטוקבקים שמתפרסמים במורדותיהם של דיווחים תקשורתיים שדנים בתקציב הביטחון, כדי להבין את הכרסום במעמד הציבורי של משרתי הקבע: אחד יספר כיצד בתי קפה הסמוכים לקריה בתל אביב מלאים בלובשי מדים, ואחרים יעידו שבשעות הצהריים קומת המזללות של קניון עזריאלי נראית כמו חדר אוכל צבאי שמגיש מנות נאות של סושי.
טוענים שהם השומן של מערכת הביטחון הגדולה והמסורבלת, שדיאטה נמרצת וקשוחה יכולה לעשות לה רק טוב. כמובן שהשיח הזה עושה עוול לקהל שלם של משרתים - לרוב בתנאי שכר מאוד לא נוצצים וזוהרים - שעושים מלאכה קשה במערכת היררכית שמתאפיינת במשמעת נוקשה, ובעיקר - בהרבה מצבים של אי-ודאות.
עכשיו המדינה צריכה לפנות מיליארדים כדי לרצות את הקוראים לרפורמה חברתית מקיפה, והדיון בשאלת הקיצוץ במשרתי הקבע צפוי. הקריאות שנשמעות מכיוון משרד האוצר מדברות על פיטורים של "אלפים בודדים", אבל לא צריך שדרת אוהלים בתל אביב כדי לאיים על היציבות ועל הוודאות התעסוקתית של משרתי הקבע.
עוד טרם גל המחאה החברתי הנרחב, פתח צה"ל בעבודת מטה נרחבת לקראת פיטורים אפשריים של כ-1,500 אנשי קבע מיחידות עורפיות, כדי לפנות תקציב שיאפשר מענה לצרכים החדשים של צה"ל, חלקם בתחום הרכש הביטחוני על רקע התהפוכות בעולם הערבי. המהלך המתוכנן אמור להיות חלק מרפורמה מקיפה שעליו שוקד אגף כוח האדם בצה"ל, שעשויה לטלטל את מבנה שירות הקבע ולהפוך אותו למשהו שלא הכרנו עד כה, ובשורה בתחתונה - לחסוך לתקציב הביטחון כמה מיליארדים נחוצים.
היתרונות
כשברקע שיח ציבורי מתלהם ושחיקה מתמשכת במעמד אנשי צבא הקבע, ניכר שבשטח כבר מתהווה בידול בין משרתי קבע בעורף לבין המשרתים ביחידות הלוחמות. כך אנשי קבע ביחידות שדה - שזוכים לאמפתיה בשיח הציבורי ונתפשים, בצדק, כאלה שנושאים בעול ההגנה על ביטחון המדינה תוך הקרבה - ייהנו מתנאי שירות משופרים בהרבה מאלה של המשרתים בעורף, ואחד המהלכים המובהקים שמעידים על כך הוא נושא גיל הפרישה.
על-פי המתווה שהושג באחרונה בין משרד הביטחון לאוצר, כל משרת חדש שנכנס לשירות קבע ביחידה עורפית יוכל לפרוש לגמלאות רק בגיל 50. גיל הפרישה של המשרתים ביחידות הלוחמות יישאר 42, פריבילגיה שמוסברת בצורך של החברה לתגמל ולהוקיר את מי שמוכן להקריב הרבה יותר מכל בעל מלאכה אחר במשק.
סידור זה מאפשר, לפחות עבור חלק ממשרתי הקבע ביחידות השדה, את ההכנות לקראת הקריירה השנייה שאחרי, על-ידי רכישה של מיומנויות והתמחויות במהלך השירות הצבאי, יציאה ללימודים אקדמיים על חשבון הצבא ועוד. לאלה נוספים גם אתגרים אישיים בהימצאות בחזית העשייה הביטחונית, לצד תחושות שליחות ומימוש אידיאלים לאומיים.
ככלל, קהיליית משרתי הקבע - בעורף ובחזית - מוקפת במערכת תומכת, ובדרגות הגבוהות המשרת ייהנה משירותי מזכירות, רכב או נהג, תחושת סיפוק ויוקרה.
החסרונות
מעבר לסיזיפיות שבשירות - תנאים נוקשים, היעדר תגמול על שהייה ממושכת בבסיס וזמינות בסופי שבוע ובחגים בשל צרכים מבצעיים - תנאי השכר לא נתפסים כאטרקטיביים והם רחוקים מלהיות גורם שיפתה המונים לגשת לקבע. על-פי נתונים שמציג צה"ל, אנשי הקבע שלו משתכרים כ-10% פחות מהשכר הממוצע בסקטור הציבורי. בשל אופי המערכת, אין לאנשי הקבע יכולת להתארגן באמצעות ועד עובדים, בעוד שהקידום והאופק של המשרת מושפע בידי המפקדים האמונים עליו, במערכת שמטבעה חייבת להנהיג היררכיה קשיחה.
לאלה מתווספת העובדה, שבעתות שבהן המדינה מחפשת מזומנים והעיניים נשואות אל ה"שומנים" שבמערכת הצבאית - בזכות תקציב ביטחון עתיר מיליארדים - משרתי קבע רבים מאבדים את תחושת הוודאות, כשהם רואים את חרב הקיצוצים מול העיניים.
אילוצי התייעלות כבר הפכו את הכניסה לקבע מובהק - אחרי גיל 30, שממנו ניתן להגיע אל גיל הפרישה - ליעד שהשגתו נעשית קשה יותר ויותר. אם בשנת 2000 עמד שיעור המשרתים בקבע מובהק על 62% מכלל צבא הקבע, הרי שלפי נתוני צה"ל, שיעור זה ירד ב-2010 ל-45%. לפי צה"ל, רק אחד מתוך 10 אנשי קבע פורש בסופו של דבר עם פנסיה. נוסף על מעמד ציבורי שהולך ונשחק, התריעו בחודשים האחרונים בצה"ל כי שכרם של כ-40% מהמשרתים בקבע, לפחות בשנות השירות הראשונות שלהם, נמוך מהשכר הממוצע במשק.
נתונים שפרסם באחרונה אגף התקציבים בצה"ל גורסים כי בעוד שבמהלך העשור האחרון האמירה רמת השכר בסקטור הציבורי בשיעורים של 25%-30%, שכרם הממוצע של אנשי הקבע גדל בשיעורים זעומים.
איך מתקדמים
השינויים מהשנה האחרונה בגיל הפרישה עתידים להשפיע על אופק הקידום של משרתי הקבע, ולממש את החשש שהביעו לאורך השנים ראשי המערכת הצבאית משחיקה של בעלי תפקידים: קדנציות ביחידות עורפיות יתארכו, כשמנגד לא נראה שהיצע התפקידים יגדל בצורה משמעותית; ובצה"ל חוששים מצוואר בקבוק שיורגש בעיקר בדרגות הביניים, כמו רב-סרן וסגן-אלוף.
בעוד הקידום בדרגות הקצונה הזוטרות נעשה על-פי זמנים מוגדרים (פז"מ), אופי הקידום בהמשך מושפע מהיקף ההכשרות של המשרת, יכולותיו וכשירותו לביצוע תפקידים עתידיים. ביחידות העורפיות, לימודים מקצועיים והכשרות פנים או חוץ צבאיות הם בדרך כלל הכרח לקידום; ביחידות הלוחמות, זוכים לאופק קידום מהיר ומואץ יותר, בשל היכולת לתמרן בין מסלול פיקודי, למטה ולהדרכה. פעילות ביחידות אלה מזכה גם בתוספות שכר שאינן נחלתם של רוב משרתי הקבע העושים ביחידות העורפיות.
מה השתנה
המגמה להעברת הפנסיות של משרתי הקבע, מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, נמשכת. אם ב-2008 שליש מהמשרתים בקבע נמצאו בהסדר של פנסיה צוברת, הרי שעל-פי נתוני הצבא, שיעור המשרתים בהסדר זה המשיך לעלות בשלוש השנים האחרונות, וכיום הוא עומד על כמעט 50%. זאת, כשבנוסף להעלאת גיל הפרישה צה"ל מתכנן רפורמה בצבא הקבע. המבנה והמתווה שלה עדיין לא התבררו.
כל אלה לצד חשש כבד בצה"ל מפגיעה ביכולתו לשמור על ההון האנושי שבשורותיו, ובדגש על איוש תפקידים ביחידות טכנולוגיות שנחשבות יוקרתיות. בצה"ל פשוט לא יודעים איך לשמור על האנשים הללו, שמוצפים בהצעות נוצצות ומפתות מבחוץ: מחד צריך אותם, ומאידך המגבלות התקציביות מקשות לתגמל אותם בשיעורים שיכולים עוד איכשהו להתקרב לרמות השכר שמציעים להם בחברות עילית כמו מיקרוסופט וגוגל. אחד הביטויים לבעיה זו הוא מספר המתגייסים במסגרת העתודות האקדמיות, שהולך ומצטמצם באופן שמבהיל את הצבא.
בצה"ל פועלים בקדחתנות על פיתוח של יחידות ייעודיות שיעסקו רק בתחום לוחמת הסייבר - בשל הצרכים הביטחוניים העתידיים - ועדיין מחפשים את הדרך לשכנע את המוחות הטובים להעדיף את ביטחון המדינה על-פני רווחתם הכלכלית שמובטחת במחוזות הסקטור הפרטי.
קצינים בכירים התריעו בעבר על שחיקה במערך הקבע, תוך המחשת הצורך בטיפוח ההון האנושי שמחזיק הצבא בין שורותיו: מערכת צבאית כל-כך מאותגרת כמו זו שבישראל, חייבת לדעת להחזיק את המשפטנים הטובים ביותר, שידעו לענות תשובות מוחצות במקרה שהוועדה בראשות ריצ'ארד גולדסטון שואלת שאלות; שידעו להתנהל במהירות וביצירתיות אל מול הדין הבין-לאומי בפרשה כמו ההשתלטות על הספינה מרמרה; וצריכה גם כלכלנים מצוינים וחדים, שידעו לתת לה תקציב שקלי של כמה עשרות מיליארדים ועוד כמה מיליארדים טובים של דולר סיוע.
