מקדשי ההפרטה1. הניסיון הממשלתי להפרטת בתי-הסוהר נבלם בפסק-דין אמיץ של בית-המשפט העליון, שבו נקבע כי לא הכול ניתן להפרטה משום שבכך מתנערת הממשלה מחובותיה, ונוצר פוטנציאל לפגיעה בזכויות הפרט. למרבה הצער, נראה כי הממשלה והכנסת לא הפנימו את התובנה שישנם שירותים וחובות של השלטון שאין להפריט אותם.
למרות שהייתה נושא מרכזי בהפגנות האוהלים, לא קיבלה ההפרטה ביטוי הולם בוועדת הריכוזיות ובוועדת טרכטנברג, ושר המשפטים, יעקב נאמן, ממשיך לקדם את הפרטת המערכת השיפוטית ולהעבירה לידיים פרטיות. היוזמה מהווה צעד נוסף במסעו לשחיקת מערכת המשפט, לצד יוזמתו לפיצול מוסד היועץ המשפטי, הקטנת סמכויותיו של היועץ, שינוי הליכי בחירת נשיא ביהמ"ש העליון, פיטורי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה - והכול לאור הצהרתו שהיה מעדיף כי דין התורה יחליף את משפט המדינה.
כל המהלכים מתאימים לדוקטרינה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושל נאמן, שלפיה השוק הפרטי יעשה הכול טוב יותר מהמדינה, גם בנושאים שהיא אחראית עליהם ושלשמם היא קיימת, כמו בריאות, רווחה, אכיפה ומשפט.
2. שרי משפטים קודמים פעלו לשיפור המערכת השיפוטית בהוספת תקנים ותקציבים ובייעול המערכת. בישראל, שבה עומס התיקים לשופט בלתי-סביר, מציע שר המשפטים, במקום להוסיף 50 תקנים לשנה בחמש השנים הבאות, לאכוף בוררות חובה אצל עורכי דין פרטיים במקום דיון בבית המשפט. הדבר לא יזיק למשרד עוה"ד שממנו בא ואליו אולי יחזור, כמו בקדנציות הקודמות.
מדובר בהצעה הנותנת בידי השר, שאינו משולל ניגודי-עניינים, סמכויות למינוי בוררים ללא גוף שיפקח על בחירתם ועל התנהלותם. מעורכי הדין שיהפכו זמנית לשופטים אין דרישה ממשית להיעדר ניגודי-עניינים, וכבר אמר עו"ד בכיר:" גם אם אמצא מחובק עם הצד שכנגד, לא אפסול את עצמי".
נאמן יודע לאיזו אוכלוסייה הוא שייך, ולכן ההצעה פוסלת מראש אנשי אקדמיה, עובדי מדינה ושופטים לשעבר; רק עו"ד פרטיים יזכו במתנה. והאזרחים? הם ישלמו את מחיר ההפרטה שעל-פי נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, מאיר שמגר, "תפגע פגיעה חמורה במושגי יסוד ערכיים במדינה", ועל-פי בכירי משפט אחרים היא "ניסיון ממשלתי לקנות שירותי שיפוט בזול", "מדובר בהפרטת מערכת השיפוט בישראל", ו"בוררות חובה איננה בוררות ואיננה משפט".
מעבר לפגיעה בזכות היסוד למשפט הוגן, הליכי הערעור על פסקי הבוררים והקמת מערכות תמיכה ופיקוח יעלו בסופו של דבר לאוצר המדינה יותר מתוספת התקנים הנדרשת, וללא פיקוח הולם מדובר בהונאה רבתי. אך אליבא השר נאמן, אין כנראה מחיר גבוה מדי לקידוש ההפרטה.
3. הפרטה נוספת - שלא זכתה למקומה הראוי בתקשורת ועברה בקריאה טרומית בכנסת בהיעלם מהעין הציבורית - עוסקת בהעברת הגנים הלאומיים לידיים פרטיות, תוך פגיעה באינטרס הציבורי. ההצעה הועלתה כבר בעבר בכנסות ה-16, ה-17 וה-18, אך בעלי העניין אינם מתייאשים וממשיכים לקדמה. מדובר בתיקון לחוק, שלפיו יוכל השר להגנת הסביבה להעביר למשך 20 שנה גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה - הן לידי רשויות מקומיות, הן לידי תאגידים פרטיים.
עמותות מסוג זה קיימות כבר בארץ, ורבות מהן ממומנות על-ידי בעלי הון זרים, חלקם בעלי בתי הימורים, חלקם אוליגרכים, שלהם אג'נדה משלהם. סביר כי בעקבות החוק החדש, אם יאושר, ינוהלו חלק מן האתרים הלאומיים לשם קידום מטרות פוליטיות, כמו עמותת אלעד הפועלת לייהוד מזרח ירושלים, וקיבלה ללא פיקוח, ועוד לפני החוק המוצע, את ניהול הגן הלאומי בעיר דוד.
אתרים אחרים ינוהלו להשאת רווח ליזמים על-חשבון האזרחים (גם תאגידים שלא למטרות רווח יכולים להרוויח, והרבה). אפשרויות הכניסה של אזרחי המדינה לאתרי הלאום יצטמצמו ויהיו יקרות יותר, וההשקעות בשימור ובפיתוח יפחתו. חמור מכך, הכרת הארץ, בילוי בטבע ולימוד המורשת יתנוונו או יהפכו לפעילות פוליטית מוכוונת על-ידי מפעילי האתר. חובה על אוהבי הטבע, אוהבי המורשת, מי שקשור לאתרי הנצחה וכל החושב שיש גבול להפרטת הרכוש הציבורי, להתנגד להצעה.
אם ימשיכו הממשלה והכנסת בקידום הצעות אלה, יהיה שוב בית-המשפט העליון המעוז האחרון לשמירה על זכויותינו, ואז תהיה עילה נוספת לנאמן, ולשאר המעוניינים בהחלשת מערכת המשפט, ליזום חקיקה שתגביל את סמכויותיו. אולי זו מטרתם.
הכותב משמש דירקטור ויו"ר דירקטוריון בחברות ציבוריות, ושימש נציב מס הכנסה
