האמת היא שאני פושע. גונב גבולות עם מטענים גנטיים מוזרים ולא שומר בעליל על חוקי משרד החקלאות העולמי, האוסר העברה של צמחים וזרעים ללא פיקוח. מצד שני, אפשר לומר שאני מעשיר את המטען הגנטי של דלועי ארצנו ומכניס זנים חדשים לרפרטואר. בכל פעם שאני טס לחו"ל, אני מחפש בשווקי האיכרים כל מיני זרעים מקומיים ומעביר אותם את הגבול, אף שחוששני שאני עובר בזה על חוקי מדינתנו. שמחה גדולה עוטפת אותי בכל פעם שאני מצליח לגדל מהזרעים האלה ירק לא מקומי, שעושה לי קצת תחושת חוץ לארץ.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה יוצאת דופן בעולם הדלעות המקומי. נראה שלא רק אני מבריח זרעי דלעת מוזרים, כי מה שקורה בשוק בעונה הזאת, קצת לפני ליל כל הקדושים והפמפקינים האמריקאי, הוא פשוט התפוצצות גנטית של דלועים. הענקתי הקיץ את השטח המרכזי של הבוסתן לדלועים, גם בגלל שלא יכולתי לגדל בערוגות האלה עגבניות או חצילים כמו בשנה שעברה.
לא טוב לגדל אותם סוגי ירקות באותה ערוגה שנה אחר שנה. חוץ מזה, הצטברו אצלי אין-ספור זני זרעים שהיה צריך כבר לשתול. כל הקיץ צפיתי בדלועים משמינים ותופחים. דלעת תאילנדית ודלעת צרפתית, דלעת יפנית ודלעת ערמונים. דלועים שזרעיהם הגיעו מווייטנאם ודלועים משווקי האיכרים בארצות הברית.
זה באמת היה מרתק לא לדעת מה ייצא משתילי הדלעת האלה. הרי לא באמת עקבתי באופן מדעי איפה טמנתי את הזרע הזה ואיפה את ההוא, מה שיצא - יצא. ואכן יצאו כל מיני מפלצות, שכל קשר בינן לבין הדלעת שאנחנו מכירים מקרי בהחלט.
אני חייב להגיד שלא כל הצמחים הנהדרים שגדלו, נתנו פרי. חלקם הוציאו עשרות פרחים צהובים-כתמתמים שנראו מבטיחים ביותר, אבל בסוף הבשילה מהם רק דלעת אחת קטנטונת במקרה הטוב. אני חושד שחלק מהזרעים שהגיעו אליי בדרך לא דרך, כנראה היו דור שני לזנים שפותחו על-ידי חברות הזרעים באמריקה. זרעים שהשתילו בהם באג גנטי כך שלא יוכלו להניב פרי, כדי לשמר את זכויות הקניין של המפתחים ולשמור את הגנים של המינים שפיתחו. החברות הרי משקיעות סכומי עתק בפיתוח, ומתפרנסות מזה.
אבל על אף הערוגות העקרות האלה, היו גם ערוגות שהניבו המוני דלועים: ארוכים, גמדיים, כתומים, מפוספסים בירוק-צהוב ועוד כהנה וכהנה זנים עלומים. חוששני שכל הזנים האלה גם הפרו אחד את השני ויצרו בני כלאיים לא גזעיים בעליל.
לדלועים אין מזג אגרסיבי
כבר כמה זמן אני מבשל עם הדלועים האלה. אין ברירה אלא להשתמש בהם, כדי להוריד קצת ממפלס הערימות שהצטברו בפתח ביתי. אבל ככל שאני מכניס אותן לסירים ולמחבתות, המפלס לא יורד כהוא זה. למזלי, לדלועים אין מזג אגרסיבי והם שוכבים להם בשקט ומחכים לרגע שבו ייכנסו למחבת.
מהקטנים אני עושה ממולאים. מהגדולים פסטות מעניינות ביותר. אבל הכי-הכי אני אוהב לעשות מדלעת צ'רשי עם זירעוני קימל, שום וים פלפלים אדומים חריפים. אין כמו צ'רשי כדי לבלוע חצי דלעת ענקית. אפילו חלות דלעת וכוסמין עשיתי, וגם לחמניות דלעת ובזיליקום.
זה המקום להזכיר איזו התערבות טיפשית שערכתי לפני שבועיים עם מישהו גדול ובקי ממני בענייני כלכלה. הוא טען שתוך כמה חודשים זהבית כהן הגדולה והמדופלמת לא תהיה עוד יו"ר תנובה. ואני, תמים וחסר הבנה שכמותי, גרסתי שראשה לא ייערף כל-כך מהר. התערבנו על סכום נאה, והנה, רק שמתי את כספי על השולחן, ושבועיים לאחר מכן הפתיעה זהבית כהן עם מכתב ההתפטרות שלה.
מיד התמלאו העיתונים בכתבות אכזריות הצופות את קצה. ולא שאני מרחם עליה, היא הרוויחה את זה ביושר. אבל האם זו אותה זהבית שכולם היללו והעריצו עד לא מזמן? אותם עיתונאים ששיבחו וקילסו אותה בעבר, מכים בה עכשיו בתענוג.
אבל מה לדלעת ולזהבית כהן? איך הגענו מהקלבסה ומהצ'רשי הטריפוליטאי לטייקונית הקוטג'? הפעם באמת הגזמתי לחלוטין. אולי עכשיו יהיה לה זמן לגדל קלבסות או לפחות להכין צ'רשי. וברשותכם אני אעזוב את ההתערבות האומללה הזאת ואודה ושדלעת לא הולכת לי עם קוטג'. ולכם אני מציע, לכו לשווקי האיכרים, הצטיידו בכל הדלועים שאתם יכולים לקנות, שימו אותם במרכז שולחן האוכל שלכם ותתחילו להכניס אותם לסירים. ואל תתערבו לי על דברים שאתם לא מבינים בהם.
מתכונים
דלועים קטנים ממולאים
חומרים: 10-8 דלועים קטנטנים, 500 גרם בשר טלה טחון גס פעמיים, 1 בצל גדול קצוץ דק, 1 ליטר מרק עוף ביתי מסונן ומחומם, 1 כוס פיסטוק קלוי ושבור, חצי כוס צימוקים בהירים קצוצים גס, חצי כוס שמן זית עדין, חצי כוס עלי פטרוזיליה קצוצים דק, חצי כוס שומר קצוץ דק, 1 כוס אורז עגול.
לתערובת התבלינים: קורט מוסקט מגורד טרי, קורט קינמון, 5 תרמילי הל מקולפים, 1 כפית זירעוני שומר, 1 כפית גדושה פלפל שחור, מלח ים גס לפי הטעם.
הכנה: מרתיחים מים ושופכים על האורז העגול, משהים כעשר דקות מכוסה בניילון, מסננים. מטגנים את הבצל ואת השומר הקצוצים בשמן זית עד שהם מזהיבים קלות. כותשים את כל התבלינים במכתש ובעלי. מערבבים את האורז החלוט עם הבשר הטחון, תערובת התבלינים שכתשתם, הבצל והשומר המוזהבים, עלי הפטרוזיליה, הפיסטוק הקלוי והצימוקים הקצוצים.
מתבלים במלח ים גס לפי הטעם. חותכים את מכסה הדלועים, מנקים בעזרת כף את כל הגרעינים והחוטים שבמרכזם וממלאים בתערובת המילוי שהכנתם. מכסים כל דלעת במכסה שלה. מניחים את כל הדלועים הממולאים בתבנית חרס ומציפים בציר עוף. אפשר ורצוי לדקור את הדלועים במזלג או בסכין דקה וחדה, כדי שהציר ייכנס לתוכם.
מטפטפים מעט שמן זית מעל כל דלעת ואופים בתנור מחומם מראש לטמפרטורה של 200 מעלות במשך כעשרים דקות. מכסים בנייר כסף ומורידים את הטמפרטורה ל-180 מעלות. ממשיכים באפייה עוד כשעה עד שעה וחצי, או עד שהדלועים והאורז מוכנים. מגישים עם יוגורט מתקתק.
ממרח דלעת
חומרים: 1 קילו דלעת, חצי כף פפריקה חריפה, חצי כף פפריקה מעושנת ספרדית, 5 שיני שום קלופות, 3/4 עד כוס שמן זית עדין, 2 פלפלים אדומים חריפים, קצוצים דק ללא גרעינים, 1 כפית זירעוני קימל קלויים, מלח ים גס לפי הטעם, 1 גוש גבינה בולגרית (רצוי של המאירי).
הכנה: חותכים את הדלעת לקוביות בינוניות, מניחים במחבת רחבה ועבה עם שמן הזית ומבשלים תוך כדי ערבוב בכף עץ מדי פעם, עד שהדלעת מתחילה להתפרק. מוסיפים את שיני השום הקלופות, הפלפלים הקצוצים, שני סוגי הפפריקות והקימל וממשיכים בבישול עד שהדלעת מתפרקת לגמרי (להבה לא גבוהה מדי). מתבלים במעט מלח ים גס, מורידים מהאש ומעבירים לקערה. מפוררים את הגבינה בגושים גדולים לתוך הדלעת ומערבבים בעדינות. אין צורך להגיע למרקם אחיד.