בצעד יוצא דופן, שמזכיר לדעתי משטרים טוטליטרים, בשבוע שעבר חתמו אמצעי התקשורת על אמנה לשמירה על פרטיותו של גלעד שליט. טובתו של גלעד עמדה אולי מול עיני לשכת העיתונות הממשלתית, אבל עקרונות חופש העיתונות חרקו בחוסר נוחות.
באותו זמן, במקום אחר לגמרי, הפך היישוב הגלילי הקטן, מצפה הילה, לנקודה החמה בישראל. המוני בית ישראל עלו לרגל לצפות בנס. בדברי תחנונים ניסו לשדל את משפחת שליט וכל עובר אורח מקרי, לשכנע את גלעד "רק לעשות שלום קטן", משל היה כוכב קולנוע שהגיע לפרובינציה הקטנה לביקור - ולא מה שהוא - בחור מופנם ושברירי ששרד יותר מ-5 שנים בשבי. הקרקס הזה דווקא צולם ואושר ללא כל בעיה, ובכל מהדורה.
הבוקר (א') פורסמו בעיתון "הארץ" תמונות של הצלם ירון קמינסקי, שנפש בחוף בצת עם משפחתו בסוף השבוע, ולמראה נועם וגלעד שליט משכשכים במים ואחרי התלבטות עם עצמו, לחץ על כפתור המצלמה; מעשה עיתונאי אינסטנקטיבי ונכון. עורך "הארץ" החליט לפרסם, והבוקר התנוססה תמונת נועם וגלעד שליט נופשים בים. נורמליות מבורכת. התגובות לא איחרו לבוא.
טוקבקים באתרים וברשתות החברתיות זעמו גם היום על החשיפה: "הניחו לו", "הבטחתם שבוע של שקט", "תנו לו להחלים" - והיו אפילו תגובות קיצוניות יותר.
האם הופרה "האמנה"? זכות הציבור לדעת או טובתו של גלעד? הניחו רגע בצד את העובדה שבשם שלומו של גלעד ובלי להוכיח את העניין, מבקשת לשכת העיתונות הממשלתית להכיל כללי צנזורה על העיתונות במדינה דמוקרטית חופשית. מתי הפך גלעד לאתרוג קדוש? פולחן האישיות הזה מציע שהצעד הבא יהיה קבלת מים קדושים עם ברכה מהבחור.
גלעד שליט שוחרר בזכות אותה דעת קהל ובזכות אותה תקשורת, שלא נתנה מנוח וספרה את הימים לשהייתו בשבי - ומשפחתו מודעת לכך. אותה תקשורת, אגב, שנמנעת מספורי רכיל שאינם ממין העניין. אז מה העניין, תמונות של גלעד שליט בראיון אצל עיתונאית מצרית שלוחת רסן מקובל עליכם, ותמונות של גלעד שליט נורמלי בעיתון ישראלי - זה לא?
הניחו לצדקנות המגוננת, לקדושה שניכסתם לחייל החטוף ששוחרר (ונראה במצב לא רע בכלל). תנו לעיתונות לדווח בחופשיות ולהפעיל את הצנזורה הפנימית שלה. אין לה שום עניין לפגוע בשליט, אבל היא רוצה לספק לכם, לכולנו, את מה שכולנו רוצים מאד - לקבל כל פיסת מידע על שליט. מותר לכם. החופש שלו נגזר מהסרט הצהוב שקשרתם למראת המכונית.