גל המחאה שהוציא לרחובות יותר מ-400 אלף דולר אזרחים פרץ בגלל מחיר של גביע קוטג' אחד - והאמת היא שזה לא אמור להפתיע איש. מזון ותעסוקה (לחם ועבודה) - וליתר דיוק המחסור בהם - היו מאז ומעולם הזרזים הגדולים ביותר לשינוי חברתי.
כאשר המחאה עוברת משלב הצפת הבעיה לשלב גיבוש ההצעות, אחד הפתרונות המוצעים הוא פתיחת שוק המזון לתחרות עם סחורות מחו"ל.
למרות האינטואיציה לטובת יבוא מתחרה, קיימים סיכונים משמעותיים בפתיחת שוק המזון ליבוא ללא צעדי מדיניות משלימים. פתיחת השוק המקומי עלולה לפגוע ביכולת הייצור המקומי ולהעביר את השליטה על מקורות המזון למדינות זרות.
אין זה סוד שמחירי המזון בעולם ובפרט בישראל עולים. ברמה מסוימת, עליית מחירי המזון הינה חלק מעליית מחירים רחבה יותר של סחורות וחומרי גלם, בתגובה לביקוש גדול יותר של המדינות המתפתחות. עד לקיץ 2010, מחירי המזון עלו בצורה מתונה הרבה יותר מאשר שאר הסחורות - עד שמזג-האוויר החל להשפיע על המצב.
גל חום שטף את מדינות חבר המדינות לשעבר, לרבות קזחסטן ואוקראינה - ספקיות מרכזיות של חיטה. שיטפונות הטביעו אזורים נרחבים באוסטרליה, ומזג-אוויר יבש במיוחד אפיין את ברזיל - התוצאה המתבקשת הייתה פגיעה בתוצרת החקלאית ועליית מחירים. המדינות המייצאות לא איחרו להגיב.
כדי להגן על האוכלוסייה משינויים קיצוניים במחירים ובאספקה, רוב מדינות המערב תמכו וממשיכות לתמוך במגזר חקלאי עצמאי. על אף שקיים שוני רב בסוג התמיכה הניתנת, באופי ובגודל הסיוע הניתן לחקלאות, ובמטרות אותן הם באים לשרת, ההתערבות הממשלתית בתחום הינה אוניברסלית ומאפיינת במובהק מדינות מוטות יצוא, כמו גם מדינות מוטות יבוא.
תמיכת הממשלה בירידה
למרות תנאי האקלים, המצב הגיאופוליטי והעלייה במחירי התשומות, תמיכת ממשלת ישראל בחקלאות נמצאת במגמת ירידה. כתוצאה מכך, מתחרה החקלאי הישראלי ביצרנים, שלא רק פועלים במדינות שאקלימן נוח, ולהן עתודות גדולות של קרקע ומים, אלא הוא מתחרה גם ביצרנים הזוכים לתמיכה ממשלתית נרחבת מזו שניתנת בישראל.
הורדת מכסים בסביבה גלובלית המאופיינת בשינויי אקלים קיצוניים מחד, והיקפי תמיכות ומעורבות נרחבת בקרב היצרנים מאידך, אינה משרתת את האינטרס ארוך-הטווח של הצרכן הישראלי.
על מנת לשמור על תחרותיות ועל האינטרסים הצרכניים המקומיים, יש לבצע בענף החקלאות שורה של רפורמות מרכזיות, ובהן עידוד כוח עבודה מקומי מיומן, השקעה בהון וטכנולוגיה, רפורמה באשראי החקלאי ואף צעדים נוספים.
במסגרת התמחותי כעמית קורת-מכון מילקן, תוך הסתמכות על האפשרויות העולות מהצעת חוק האיגוח, חקרתי במהלך השנה האחרונה דרכים להסרת החסמים הדרושים לפתיחת שוק האשראי החקלאי לתחרות מצד שוק ההון.
שימוש מושכל בחדשנות פיננסית, תוך הסתמכות על מאפייני הסיכון הייחודיים לשוק החקלאי, (שאינו מתואם עם סיכונים פיננסים), פותח צוהר לכניסתו של הון חדש לחקלאות. הון חדש, משמעותו צמיחת הענף, הגדלת ההיצע והורדת המחירים. הורדת החסמים להשקעה של שוק ההון בחקלאות, מאפשרת לא רק הון נוסף אלא גם, ואולי חשוב מכך, הון חדש שאינו מגיע מהבנקים.
ההבדל בין הון נוסף להון חדש הוא ההבדל שבין העברת כסף נוסף לחקלאות על חשבון התקציב, לבין השקעה בחקלאות באמצעות מקורות הון שקודם לכן לא נעשה בהם שימוש. במדינה שאינה רוצה או שאינה יכולה להמשיך לתמוך בחקלאות אך מעוניינת לשמור על אוטונומיה כלשהי באספקת מזון, נדרשת מחשבה שחורגת, לא פורצת, מגבולות התקציב.
עו"ד סקורוחוד הוא בוגר תוכנית עמיתי קורת-מכון מילקן.