שימשתי בעבר בתפקיד נציב מס הכנסה ומס רכוש, ואף הופעתי כעד מטעם התביעה במשפטם של עו"ד יעקב וינרוט ושוקי ויטה. זיכויו של יעקב וינרוט שימח אותי, כיוון שמלכתחילה לא סברתי כי פעל שלא כדין, אך הרשעתו של ויטה הפתיעה אותי מאוד.
העיתונות ניתחה רבות את הזיכוי, ואילו ההרשעה עברה בכותרות כמובנת מאליה, אולי לאור הפרשיות הרבות שנחשפו בהתנהלותם של בכירי רשות המסים בשנים האחרונות.
אינני בא לתקוף את פסק הדין, אך ברצוני להעלות מספר הרהורים באשר לתפקודו של ויטה בתיקים שעלו במשפט.
שוו בנפשכם פקידי מס אשר נמנעו באופן קבוע מלמסות בעלי הון מסוימים. הם קבעו שומות לשכירים ללא קושי, גבו מסים ממעמד הביניים, אבל באוליגרכים למיניהם נמנעו מלגעת. ליתר ביטחון, כל פעולה שבה נקטו - או נמנעו מלנקוט - דווחה ותועדה באופן מושלם. אף פעם לא פעלו ללא כיסוי; בכל החלטה שיתפו את כל דרג העובדים הזוטרים תחתם ואת כל רמי-הדרג מעליהם.
כך פעלו פקידי השומה שבמשרדיהם טופלו תיקי רוזנשטיין, צ'רנוי, לבייב, גרטלר, גאידמק ואחרים. התוצאה הייתה שהתיקים לא טופלו, ולא נגבה מהם המס המגיע, אבל הנהלים נשמרו בקפדנות.
לעומת זאת, דמיינו לעצמכם פקיד מס אחר, שעבורו גביית מס היא לא רק ג'וב אלא שליחות. כזה שלא מוותר לאף אחד על שקל: לא לאוליגרכים; לא לעבריינים שמגלגלים הון שחור; לא למלווים בריבית בשוק האפור. פקיד מס שמכניס לאוצר המדינה הון עצום ובמשך שנים משמש דוגמה לאיש מקצוע ומנהל מוכשר.
אבל מה, הוא קצת מרושל במילוי אחר הנהלים. לא תמיד הוא מקפיד לערוך תרשומות, למרות הנהלים המחייבים. לפעמים הוא אוהב להחליט לבד ולא מתייעץ עם העובדים שמתחתיו, או עם הממונים עליו, גם במקרים שבהם רצוי היה לעשות כן.
עתה הגידו אתם, הציבור הרחב של משלמי המסים, מיהו פקיד המס שפוגע בנו באופן עמוק יותר: זה שלא גובה מס דווקא ממי שיש לו ומותיר את קופת המדינה שלנו ריקה - או זה שגובה מס כיאות אבל לא מקפיד על עריכת תרשומת?
גביית המס היא התכלית
אי-אפשר להימנע משאלות אלה בעקבות קריאת הכרעת הדין של השופט גלעד נויטל בעניינם של שוקי ויטה ויעקב וינרוט. הן כנציב והן כעד מטעם התביעה, סברתי, ואני סבור עדיין, כי נהלי העבודה חשובים, וההקפדה על מילויים הכרחית. יחד עם זאת, יש לזכור כי עריכת תרשומת היא לא מטרת עבודתו של פקיד המס, אלא רק אמצעי לפקח עליה. גביית המס היא התכלית המשמעותית.
בית המשפט בחן האם הסכמי המס אותם כרת ויטה עם לקוחותיו של וינרוט - גרטלר, צ'רנוי וגאידמק - היטיבו עם הנישומים, והשיב על כך בשלילה. השופט לא מצא כי ההסכמים העניקו לנישומים הטבות מס או הטבות אחרות, או כי הייתה הטיה בשיקול-הדעת. נזכיר שוב - ויטה חייב במס רב נישומים ששום פקיד שומה אחר לא רצה או לא הצליח לטפל בהם.
אם נבחן אילו האשמות הופיעו בכתב האישום המקורי ובמה הורשע ויטה בסופו של דבר, לעומת תרומתו באותם תיקים בהם הואשם, נראה כי הפרקליטות כיוונה למקום רע.
פופולרי מאוד לקבוע כי הפקידים מושחתים ויש להענישם, וזה הקו שהוביל גם את הסיקור התקשורתי, אך לא זה המקרה.
נהלים באים להבטיח התנהגות הולמת. יש להקפיד עליהם ולדרוש מעובדי הציבור לעמוד בסטנדרטים ההתנהגותיים הגבוהים ביותר, אך לשם כך בדיוק קיים הדין המשמעתי. רק מקרים של כוונה פלילית מצדיקים כתבי אישום. תיעוד בתרשומת, על-פי ניסיוני, אינו נכנס בגדר זה, בעיקר לאור הקביעה השיפוטית כי הטיפול בתיקים היה הולם.
שוקי ויטה לא פגע באינטרס הציבורי, אבל הפרשה הקרויה על שמו פגעה. העובדה שתיקים שטופלו כהלכה עלולים להביא לכתבי אישום בשל אי-הקפדה על עניינים טכניים, גורמת לחששות אצל פקידי השומה ולהימנעות מקבלת החלטות. פקידי המס מפחדים להגיע להכרעות, חוששים להגיע להסכמים. האווירה ששוררת במערכת היא של כיסוי ישבנים, ואוצר המדינה ניזוק, כי מי שאינו מקבל החלטות אמנם אינו בסיכון אך גם אינו גובה כספים.
אגב, ככל הידוע, מאז חתימת ההסכמים על-ידי שוקי ויטה והשעייתו, לא פעלה רשות המסים לגביית המס המתחייב מהם. אסור לנו להסכים לכך שמדיניות של "שב ואל תעשה" תוביל לגביית מסים רק ממי שקל לגבותם ממנו. זהו אינו האינטרס הציבורי, וזהו גם אינו צדק חברתי.
הכותב הוא נציב מס הכנסה לשעבר.