לצמרת החברה לישראל הייתה סיבה למסיבה השבוע. המיזם המשותף, בבעלות שווה של החברה עם ענקית הרכב הסינית צ'רי, הושק השבוע רשמית עם חשיפת מותג המכונית הסינית החדשה "קורוס". זו הייתה סיבה ראויה למנהלים להגיע לאירוע בשנחאי יחד עם בעל השליטה בחברה לישראל, עידן עופר.
מנכ"ל החברה, ניר גלעד, תולה תקוות גדולות במיזם המכונית החדשה, שאמורה לדבר אל לבם וכיסם של מיליוני סינים. זו הזדמנות עבורו לדבר על חברות נוספות בקבוצת החברה לישראל וגם על המלצות הריכוזיות.
- צים שוב נקלעה לבעיה ונזקקה להזרמת בעלים של 100 מיליון דולר. עד כמה חמור מצבה?
"אפשר לייצב אותה. לצערי פגשנו שני משברים שאינם ענפיים אלא עולמיים. בזמנו אמרו שהחברה לישראל עשתה בוננזה ברכישת צים. עכשיו מתברר שיש זמנים קשים, והבוננזה היא לא כזאת בוננזה. לאף אחד אין כדור בדולח שהוא יכול להעריך מה יקרה בכל נקודת זמן.
"צים מרגישה עכשיו את מה שמרגישות כל חברות הספנות. 95% מהסחורות בעולם מובלות דרך הים. ברגע שיש האטה, הביקוש להובלה ימית יורד, ואיתו נופלים מחירי ההובלה. להבדיל מהמשבר הקודם של 2009, הפעם לא מתלווה לכך ירידה במחירי הדלק, שמקזזת חלק מהנפילה בהכנסות. לכן המשבר הפעם הוא קשה הרבה יותר, ואני לא בטוח שאם תהיה התאוששות בעוד שנה שנתיים - כל השחקנים הקיימים היום יצליחו לשרוד את המשבר".
- המשבר הנוכחי שונה מזה של לפני שנתיים או שלוש?
"המשבר הזה מנוצל הפעם על ידי השחקנים הגדולים בענף. כדי להביא למצב שאחרי היציאה מהמשבר, יהיו בענף הרבה פחות חברות ספנות. לכן, בשונה מהמשבר הקודם, השאלות שאנו שואלים את עצמנו לגבי עתידה של צים הן הרבה יותר קשות.
"בשונה ממה שקרה בעבר, הפעם יש כניסה מסיבית של אניות ענק שמשנה את כללי המשחק בענף הספנות. מרסק מקטינה את המחיר לקונטיינר הובלה בצורה דרסטית של עשרות אחוזים. במשחק הזה מתחייבת חשיבה אחרת. נכון להיום, צים נותנת שירות כולל מיבשת ליבשת, והיא מחזיקה בין 1.5%-2% מהענף. היכולת שלה לתת שירות כזה במחירים האלה, ולהתמודד מול שני השחקנים הגדולים שמחזיקים בין 30%-40% מהענף, מאוד מוגבלת.
"לכן, מעבר להתייעלות שנעשית בצים, שמטפלת בצד ההוצאות ובמבנה האניות בחברה, נדרשים צעדים נוספים. המהלך השני שאנו בוחנים הוא יצירת שיתופי פעולה או מיזוג עם גורמים אחרים בענף הספנות, שדומים בגודלם לגודל של צים, על מנת לייצר כוח משמעותי שיוכל להתחרות במציאות החדשה שיצרו חברות הענק בתחום. אגב, למרות המשבר, השחקנים הגדולים לא הפסיקו הזמנת אניות חדשות".
- מה אתה חושב על חוסר הנכונות של בעלי שליטה להזרים הון לחברות שבשליטתן שנקלעו לקשיים?
"קשה לי לענות על מה קורה אצל אחרים, כי אני לא יודע את מצבם. אצלנו הוכחנו בעבר, וככל שיהיה לנו כוח נוכיח גם בעתיד, שאנחנו לא נוטשים את הפעילויות, ויש לנו את היכולת להביא את הגופים שנקלעו לקשיים לחוף מבטחים.
"הדוגמא הבולטת היא כמובן טאואר שבשליטתנו, שנקלעה בזמנו לקשיים, ועברה תהליך הבראה מקיף בהנהגתו של אמיר אלשטיין - וכולם רואים איפה היא נמצאת היום. רוב בעלי הבית האחרים שאני מכיר היו סוגרים את החברה מזמן. עד היום אני זוכר שסמי עופר אמר לנו, שהוא לא מוכן לסגור את טאואר כי זו סגירה של מגדל העמק, שטאואר היא מפרנס מרכזי בה".
פגיעה בחוסכים לטווח הארוך
- כבכיר לשעבר במשרד האוצר, שהיה שותף בזמנו להעברה של חלק גדול מכספי הפנסיה והגמל לשוק ההון, אתה לא מוטרד ממה שקרה לחלק מהכספים באופן שבו הושקעו על ידי הגופים המוסדיים?
"הכוונה בהכנסת קרנות הפנסיה לשוק ההון הייתה להרחיב את התשתית המימונית במשק, כדי שתיצור צמיחה ולא רק תשואה מובטחת באגרות חוב מיועדות שלא יוצרת צמיחה. ללא הצעד הזה, היינו עלולים למצוא את עצמנו היום כמו יוון או איטליה, שאינן מסוגלות למלא את ההתחייבויות הפנסיוניות שלהן. מי שחושב שניתן להבטיח לחוסכים תשואה לאורך זמן, אינו מבין על מה הוא מדבר.
"יש גם כאלה שקנו אגרות חוב של חברה, שכבר ידוע שהיא בקשיים, בתשואות גבוהות - וציפו שההשקעה תהיה מובטחת. אין חיה כזאת. חייבים להבין שההסתכלות הפנסיונית היא לאורך של 25 ו-30 שנה, ובדרך הארוכה הזאת יש גלים. הטעות הייתה בכך שהחליטו אצלנו לפרסם תשואה יומית, שבועית וחודשית - הכול כדי לייצר תחרות, שבסופו של דבר דווקא פוגעת בחוסכים לזמן ארוך".
- אבל לא היה צריך לחייב את מנהלי הגופים המוסדיים לדרוש ביטחונות על אגרות החוב שהנפיקו לחברות?
"קודם כל צריך לזכור, שאת הסיכון הגדול לקחו בעלי החברות שעשו את ההשקעות עצמן, והכספים שגייסו באג"חים רק השלימו את ההשקעה שלהם. ברור שמרכיב המינוף, גם באמצעות הבנקים וגם באג"חים, הוא חלק חשוב במנוע הצמיחה. בעולם העסקים לא את כל ההלוואות ניתן להחזיר, וכמו שיש בבנקים חובות אבודים - כך גם אגרות החוב. זה חלק מהתמחור.
"היה צריך לחייב את הגופים המוסדיים ליצור הפרשות לחובות אבודים, מתוך הנחה שחלק מהכסף שהם מלווים לא יחזור. התובנה שניתן לייצר עבור גברת כהן מחדרה עולם פנסיוני ללא סיכון, היא מופרכת. גם אם הייתה מפקידה את כספיה באגרות חוב של המדינה, היא הייתה עלולה למצוא את עצמה במצב שהממשלה לא מסוגלת לפרוע את אגרות החוב הללו".
מכונית סינית בסטנדרטים גבוהים
החברה לישראל קיבלה החלטה להשקיע במיזם למכונית חדשה לחלוטין בסין עם שותף מקומי, בהשקעה שתגיע ל-2-2.5 מיליארד דולר. זה הזמן להשקיע בחו*ל ודווקא בפרויקט כזה, ועוד בשעה שמחצית מתעשיית הרכב העולמית נמצאת במצב של פשיטת רגל?
"אנחנו חברה שיש לה הצלחות גדולות בהשקעה מעבר לים, אנחנו חייבים להשקיע בחו*ל כדי להמשיך לצמוח בגלל הגודל שלנו בשוק המקומי. כך עשינו בחברה לייצור חשמל, שעושה חיל בדרום אמריקה. היה אפשר לקחת את כל הרווחים שנוצרו בחברה לישראל, בעיקר בכיל, ולחלק אותו כדיבידנד. אבל עידן עופר החליט לחזור ולהשקיע את המיליארדים האלה בפיתוח חברות קיימות ובמיזמים חדשים.
"כשעידן חזר לישראל ב-1999, אחרי 15 שנה במזרח, הוא קיבל החלטה שהיעד הוא להתרחב במזרח, בעיקר בסין ובהודו, בהבינו שזהו מנוע הצמיחה של העולם. בהתאם לכך, תחום הרכב זוהה כתחום שבו שיעורי הצמיחה גבוהים מאוד, עם עליית רמת החיים באזורים האלה. בתחומי התשתיות עצמן לא ניתן לפעול באזורים האלה, ותחום הרכב היה תחום מאוד מעניין.
"שוק הרכב צומח בסין ב-30% לשנה, שזה קצב מטורף. השנה יימכרו בסין 18 מיליון מכוניות חדשות, יותר מבארה"ב ובאירופה יחד. כל יצרני הרכב הגדולים החליטו לפעול שם, אבל כל הייצור שלהם הוא לשוק המקומי שם. אנחנו בונים מותג חדש עם בנייה של קו ייצור חדש, שיאפשר ייצור מכונית שאינה בסטנדרטים סיניים אלא בסטנדרטים גבוהים, שניתן יהיה גם לייצא אותה מסין לשווקים נוספים".
- במיזם בטר פלייס הושקעו על ידכם עד עתה כ-350 מיליון דולר. אתה משוכנע שמדובר בפרויקט כדאי?
"אף פעם לא חשבנו שזה המודל היחיד למכונית חשמלית, אבל עד שהתחלנו בפרויקט, אף חברה בעולם לא דיברה על רכב חשמלי, וכיום כולם מדברים על זה ומפתחים רכב כזה, כל אחד בטכנולוגיה שהוא בוחר".
- אבל חוץ מרנו שהלכה אתכם, אף יצרן נוסף לא החליט עדיין לאמץ את הפתרון של החלפת סוללה כמו בטר פלייס. זה לא אומר דרשני?
"כשאתה מנסה לחולל שינוי, ואתה מנסה לראות מי השחקנים שמתנגדים, אלה קודם כל השחקנים שיש להם מה להפסיד. יש גופים רבים שרק לאחרונה נכנסו להשקעה במיזם הזה, בשווי שרק הולך וגדל. אז מה, הם לא רואים את המציאות? הם מבינים שיש בהשקעה כזאת גם את הסיכון, אבל הסיכונים שהיו בתחילת הדרך קטנו מאוד.
"הניסוי שעשינו עם המוניות בטוקיו, הוכיח שההשקעה בדרך הנכונה. האמונה של החברה לישראל במיזם לא השתנתה. יש קשיים ויש סיכון בהשקעה, אבל אנחנו עדיין סבורים שיש סיכוי לחולל שינוי מאוד דרמטי. ברור שהכול מותנה ברצון הצרכנים לנסוע במכונית הזאת ויש סיכונים, אבל אנחנו מאמינים בפרויקט".
"לא מסוגלים לקבל החלטות ניהוליות"
- כבכיר באוצר לשעבר וכמנכ"ל חברת השקעות בהווה, איפה אתה בוויכוח בנושא ההמלצות על הריכוזיות?
"ההמלצות הן שלב נוסף בתהליך, שבו היכולת של גופי השקעה ותעשיה לבצע ולפעול בישראל - הולכת ויורדת. כל הרחבה או הקמה של מפעלים נתקלת ברגולציה, שמתערבת במקומות שאינה צריכה להתערב. יש נורמה שניתן לשנות כללי משחק בדיעבד, כמו שנעשה בוועדת ששינסקי, והסכנה בכך גדולה מבחינת ביטחון המשקיעים הזרים בהשקעות במשק הישראלי. כל תוספת הכנסה שתבוא למדינה ב-2017 או 2018 לא שווה את אי-הוודאות שהיא יוצרת היום. מי שחושב שאין לזה השפעה - טועה.
"יש החמרה גדולה בזה שהפכו את חלק מהתהליכים להליכים פליליים בנושא הדיווחים. תיקח את מאזן החברה לישראל, שאמור לספק מידע למשקיע. הוא כולל 700 עמודים! זה איבד את המטרה הבסיסית שלו. אנחנו לא מסוגלים לקבל היום החלטות ניהוליות. תוסיף על כך את העליהום על המגזר העסקי ועל אלה שמכונים טייקונים - ותקבל תוצאה גרועה.
"אתן לך דוגמא. ישראל קיבלה החלטה להאיץ את השימוש באנרגיה ירוקה. חברות מכל העולם התעניינו במכרז, והשקיעו סכומים בהיערכות. עכשיו מישהו קיבל החלטה לשנות את תנאי המכרז, אז מה צריכים לחשוב המשקיעים? בכנס משקיעים בלונדון, אחד היזמים הישראלים, שפעיל מאוד בתחום הנדל*ן המניב בארץ, נשאל אם הוא לוקח בחשבון שעשויים להגביל את מחירי השכירות בישראל. הוא נחרד מהשאלה, אז אמרו לו שכך היה גם בנושאים בענף התקשורת - ותראה איפה הענף היום. הרגולטורים לוקחים החלטות מבלי לשלם את המחיר, שהוא פגיעה בצמיחת המשק, שרואים אותה רק בעוד שנתיים או שלוש.
"מה שקרה הוא, שבשם הגנת הצרכן, או במסגרת מתן תשובה מיידית לגברת כהן מחדרה, המערכת הציבורית, השלטונית וגם התקשורת שכחו שהדאגה הראשונה היא לשמר את מגמת הצמיחה של המשק הישראלי. ברגע שהמשק נכנס למיתון, גם כשיקלו על גברת כהן בתשלומי הסלולר, וגם אם היא אולי תראה הכנסות עתידיות מגז, היא עדיין יכולה לאבד את מקום עבודתה - והנכסים הפיננסיים והפנסיה שלה נפגעו, אז שכרה ייצא בהפסדה.
"חוץ מזה, אנחנו לא מכירים מערכת בעולם שעושה הפרדה בין סמכות לאחריות. בעניין הסמכות, מה שמנסים לעשות בדוח הביניים של ועדת הריכוזיות הוא לקחת את הסמכות מהדירקטוריון, ולהעביר אותו לידיים שלא התכוונו שהן אלה שינהלו את העסקים, קרי, הגופים המוסדיים. המוסדיים ינהלו את החברה בפועל במקום בעלי השליטה, ואפילו במקום מנהלי החברות.
"הדברים הגיעו לידי אבסורד. למשל, מציעים לתת לגוף מוסדי אחד, שצריך להתחרות בגופים האחרים, לשבת באותו חדר ולתאם את הצבעות השליטה שלהם עליי, על הגוף הריאלי. וזה אחרי שלאורך שנים הטיפו ופעלו להפרדה בין ריאלי לפיננסי. לא תחרות ביניהם, לא הפרדה בין ריאלי לפיננסי - הכול הבל הבלים. לא ברור איך היד שכתבה את זה הוציאה כזה מסמך.
"הבעיה של דוח הביניים של ועדת הריכוזיות, היא בכך ששלושה צוותים שונים כתבו בנפרד שלושה ניירות, ומישהו פשוט חיבר ביניהם. מצד אחד אומרים שצריך להפריד בין נכסים ריאליים לפיננסיים, ומצד שני מחזירים את הגופים הפיננסיים לנהל את העסקים הריאליים, ועוד נותנים להם כוח שלא היה להם בעבר. לכן אנחנו מזהירים, שלא יעשו צעדים ויגידו שקודם נבצע ואחר כך אם צריך נתקן - כי הנזק שייווצר כאן הוא בלתי הפיך.
"יש לי בחדר אוסף של פירמידות מיניאטוריות. אני אומר לכל מי שנכנס אליי, שינסה להעמיד את הפירמידות על הראש - אף אחת מהן לא עומדת. יש לנו בכיל שותף - פוטאש, שמחזיק 14%, אבל הוא גם המתחרה הגדול שלה. בהינף יד הוא יכול להשיג שליטה בכיל. החברה לישראל מחזיקה 52% בכיל, היא נספרת רק בחצי, כלומר 26%, אז אנחנו 26% מול 14%. ועדיין, לפי דוח הביניים, מי שיחזיק ב-14% ישפיע יותר ממי שמחזיק 52%. חמור מזה, בכל ההחלטות המהותיות, כמו רכישה של אשלג, אסור יהיה לנו להצביע. פוטאש המתחרה בנו היא שתחליט אם נרכוש מכרה חדש שיתחרה בה".