על יציאתו הסופית והרשמית של מיקי אריסון מאחזקות בישראל אפשר לברך ברכת ברוך שפטרנו. הבן-של/האח-של מעולם לא רצה להיות פה, לא להחזיק פה נכסים, לא לנהל אותם, לא להשפיע עליהם.
הוא גם לא עשה את זה, למרות שהחזיק בשליש גרעין השליטה בשני תאגידים ישראליים מרכזיים: בנק הפועלים ושיכון ובינוי. ספק אם שזף את חופי ישראל בעשור האחרון, למרות שאמו מינה חיה כאן ואחותו-שותפתו, שרי, מקיימת כאן חיים פעילים, כולל אירועים משפחתיים.
השותפות בינו לבין אחותו באריסון אחזקות - החברה המרכזת את פעילות המשפחה בישראל - נכפתה על ידי האב תד אריסון, כמה חודשים לפני מותו. הוא הורה למיקי להיות שותף של שרי בישראל, כאשר השליטה למעשה בידיה. במקביל, שרי היא שותפה של מיקי באחזקה הגדולה והכבדה של המשפחה, חברת אוניות הטיול הגדולה קרניבל קרוז.
בחברה האמריקנית יש למשפחה אחזקות המגיעות לכ-30% מהמניות, והשליטה החד-משמעית היא בידי מיקי, המשמש זה שנים יו"ר החברה והמנכ"ל שלה. המצב הזה מתקיים מאז נפטר האב, בסוף 1999, כאשר היחסים העסקיים והאישיים בין האחרים השותפים קרירים עד קרים.
מיקי אריסון דורש כבר שנים להיפטר מהאחזקה שלו בישראל. גם בימים שבנק הפועלים הרוויח וחילק דיווידנדים - הוא לא רצה להיות כאן. הוא הקצין במיוחד את עמדתו, אחרי יציאת המשקיעים האמריקנים, החברים של אביו. לא פעם נהג להשמיע בפני חבריו ביקורת על ההתנהלות בישראל. גם אם בתחילה לא היה מוכן למכור בכל מחיר, הרי בהמשך רק רצה ללכת - ולא חשוב המחיר.
הלחצים גברו
בתחילה שרי סירבה לקנות, וכי למה לה להעביר לאחיה כסף טוב - בין במזומן, בין במניות קרנבל קרוז - אם בין כה השליטה בישראל דה-פקטו וגם דה-יורה בידיה?
אבל הלחצים של מיקי גברו. עד כדי איום שימכור את המניות שלו לצד שלישי, והיא תאלץ לחיות איתו, לטוב ולרע. במשך כמה שנים הוא ניהל שיחות, מתוקשרות ופחות מתוקשרות, עם גורמים ישראלים ואמריקנים, כדי למכור את חלקו, חלק המיעוט, באריסון אחזקות. אפשר להניח שזה יותר כדי לאיים על אחותו, שתאלץ לקבל גורם עוין לתוך ביתה.
לפני כשלוש שנים פנתה שרי לבנק ישראל, בבקשה לאפשר לה לבצע שינוי נוסף בגרעין השליטה, ולקנות החוצה את אחיה. בנק ישראל עמד בתחילה על דעתו שאין לאפשר לבנק גדול להיות מוחזק על ידי אדם אחד ויחיד, ואולם אחרי כן, כשהיה ברור כי האח ייצא, ויהי מה, ואחרי שהמהומה הגדולה (פרשת הדחתו הסוערת של דני דנקנר, וההתעקשות הילדותית משהו של שרי להגן עליו בכל מחיר) בבנק הפועלים שככה, התנה המפקח את הסכמתו בחיזוק משמעותי של מספר הדירקטורים החיצוניים, הפועלים בבנק על פי חוק הבנקאות, ומעמדם.
באחת השיחות שהתקיימו לפני יותר משנתיים עם המפקח הקודם, רוני חזקיהו, בנוכחות המפקח הנוכחי, דודו זקן, הבהיר בנק ישראל את התנאים המדויקים. שרי הייתה אמורה לחזור עם הסכמה לבנק ישראל, ואולם היא בחרה להמשיך להתמהמה, ולמעשה להתעלם מלחציו של אחיה. מה גם שעיקר מאמציו של מיקי עברו לניהול קרניבל קרוז, שמצבה הכספי צנח בעקבות משבר 2008-2009.
לפני כחודשיים שבה אריסון לפיקוח על הבנקים, והסכימה לכל דרישותיו. בינתיים נפל שווי השוק של בנק הפועלים, שעל פיו ככל הנראה מתבצעת העסקה בישראל, אך במקביל גם נפל שווי השוק של קרניבל קרוז, שבמניותיה, ככל הנראה, מתבצע התשלום. שווי השוק של קרניבל קרוז עומד כיום על 28 מיליארד דולר. החברה איבדה 26% משוויה מתחילת 2011.
בינתיים קרה דבר נוסף. לפני כמה חודשים ביצע המפקח זקן תיקון בהוראות נוהל בנקאי תקין, הוראה 301. התיקון מרחיב למעשה את סמכויות ואחריות הדחצי"ם בבנקים, אלו הפועלים לפי חוק בנק ישראל. אלה הם גם דחצי"ם המשמשים בוועדת הביקורת של הבנקים.
המשמעות הציבורית של העסקה שעליה הודיע היום (ג') הבנק היא כי 5 דחצי"ם בבנק הפועלים, כלומר שליש מהדירקטוריון, המכהנים על פי הוראה 301 להוראות נוהל בנקאי תקין של בנק ישראל, הופכים להיות שומרי הסף האחראים להתנהלות תקינה של הבנק ובעלת השליטה בו. אלו הם הדירקטורים מלי ברון, אמנון דיק, יוסי ירום, יעקב פאר ויאיר טאומן.