הדמיון בין ירושלים לטהרן גוברשנת 2011 עומדת להסתיים, ובין שאר חשבונות הנפש, כדאי לבדוק את מצבנו בחזיתות השונות, שבהן מוכיחה ממשלת ישראל כי ידה רבה לה. נראה כי גם במישור הבינלאומי, גם ביחסינו עם שכנינו ועם המיעוטים בקרבנו, גם בקשור לחברה ולעוני של חלקים רחבים בה וגם בניסיונות לסתימת פיות, פעלו הקואליציה והממשלה בראשה בחריצות רבה, והתוצאות לא יאחרו לבוא.
את נשיא ארה"ב, ברק אובמה, השפלנו פעמים רבות, והוכחנו את כוחנו ב"קיפולו" מכל עמדה האמורה להביא לתזוזה בקיפאון באזורנו. נראה כיצד הוא יגיב על כך לאחר הבחירות, אם ייבחר שוב לנשיא.
בינתיים, מביעים אחרים בממשל, כאלה שאינם חוששים מן הקול היהודי בבחירות הקרובות, את דעתם על החקיקה האנטי-דמוקרטית בישראל, על ההתחמקות ממשא-ומתן עם הפלסטינים, ומתגעגעים לממשלות קודמות בישראל; בהם שרת החוץ הילארי קלינטון, בעלה הנשיא לשעבר, ביל, ואף שר ההגנה האמריקאי, פאנטה.
מול האיחוד האירופי, אנו פועלים בשיתוף יפה עם איראן. הם פורצים לשגרירות, והתגובה תבוא בסנקציות מצד מדינות אירופה, ואנו סותמים פיות ופוגעים בתרומות מאותן מדינות, וגם כלפינו יופעלו סנקציות כאלה ואחרות.
גם ההתעלמות המכוונת והבוטה מהצעות הקוורטט, מביאה לאיטה ליחס דומה, וראו "פליטות הפה" של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי ואובמה לגבי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, התבטאויות קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל לגביו, ואמירתו של נשיא הפרלמנט האירופי המיועד, כי ממשלת נתניהו-ליברמן מרפה את ידי התומכים בישראל באיחוד ומונעת את שדרוג מעמדה.
ביחסים עם טורקיה, שהייתה בעלת-ברית אמינה של ישראל, התחלנו בהושבת השגריר על כיסא נמוך, ולאחר פרשת המשט, כשהתברר כי טורקיה מוכנה להסתפק בהתנצלות רפה ולרדת מהסכסוך, דאג ליברמן לחשק את נתניהו, לא להסכים לנוסח שהיה מקובל כבר על שני הצדדים, והתוצאות קשות.
אנו מחזקים את החמאס על-חשבון אבו מאזן, משחררים שבויי חמאס, אך לא שבויים של הרשות, מעכבים כספים שלה, נמנעים ממשא-ומתן, מתעלמים מכך שבזכות הרשות הפלסטינית אין פעולות טרור מן הגדה, מחרימים את אונסקו, ולא תופסים שכל אלה פוגעים בראש ובראשונה - בנו.
במקביל אנו מבצעים כל מה שניתן כדי לקבוע עובדות בשטח, כך ששום משא-ומתן לא יצלח גם בעתיד. אנו תופסים קרקעות פרטיות להתנחלויות, יוזמים חוקים שיהפכו אותן לאדמות מדינה, או לחלופין שלא ניתן יהיה לתובען 4 שנים לאחר שנחמסו, לא ממלאים אחר הוראות בג"ץ לפנות מאחזים לא חוקיים, מקימים פארקים ומוזיאון בירושלים על בית-קברות מוסלמי תוך מניעת בנייה לדיור לתושבי מזרח ירושלים, לא משתתפים בוועדה למניעת הסתה, ועוד פעולות כיוצא-באלה המחזקות, כהרגלנו, את הקיצוניים ומחלישות את המתונים.
את הנשים אנו מגרשים מן הרחובות בשמחת תורה ומעל שלטי הפרסום, דוחקים אותן למושבים האחוריים באוטובוס, גונזים המלצות לשילובן בכל המקצועות הצבאיים וכן מדירים אותן מאירועים ומפעילויות אחרות בצבא; וממשיכים לטעון במקביל נגד הפונדמנטליזם המוסלמי. הדמיון בין רחובות ירושלים לרחובות טהרן הולך וגובר.
צעירים מתחנכים להפרת חוק, לאיומים על פעילי שמאל וחברי כנסת, כאילו לא חווינו רצח פוליטי בעבר, משתתפים במצעדים בנוסח הקו-קלוקס-קלן, בעקירת עצים, בשריפת רכוש, באלימות כלפי כפריים ובהשחתת מבנים, מסגדים ובתי-קברות. פעולותיהם מתרחבות גם נגד כוחות צה"ל, קצינים מותקפים, ורכוש צבאי נהרס. זאת, ללא תגובה ממשית, פרט להצהרות של נתניהו והרמטכ"ל בני גנץ.
לעומתם, מפגיני שמאל נעצרים ומחויבים שלא להפגין יותר, נגדם מפעילים כדורי גומי ורימוני עשן, המשטרה והשב"כ עורכים שיחות אזהרה לפעילים, שוטרים פועלים ללא תגי זיהוי, וכל הפגנת שמאל בשטחים נחשבת להתקהלות בלתי-חוקית ומפוזרת.
כוחות האכיפה ביהודה ושומרון אינם ממלאים את תפקידם. לא מקפידים לקחת טביעת-אצבעות, לבדוק אליבי ולחקור עדים, לא מעמתים בין מתלונן לחשוד, והתוצאה היא - אנרכיה. הצבא, שלו מלוא הסמכויות בשטחים שהוכרזו צבאיים, נמנע מלעשות בהן שימוש נגד יהודים מתפרעים, ולמרות האמצעים העומדים לרשותו הוא מופתע מכל אירוע. אין נחמה בכך שגם בישראל סוגרת המשטרה עשרות-אלפי תיקים בשנה בעילת "חוסר עניין לציבור" המחפה במקרים רבים על חוסר יכולת.
פליטים שנכנסו למדינה ומוגנים על-ידי החוק הבינלאומי, ומחפשי עבודה זרים, שהממשלה לא השכילה למנוע את כניסתם, מעוכבים במחנות מעצר ללא טיפול רפואי ראוי, ומגורשים על-ידי צאצאי פליטים יהודים משנים עברו. מענישים אותם ואת מי שנותן להם עבודה כדי שלא ירעבו, אך לא עושים את הדרוש לסגירת גבולות המדינה מפני מבקשי עבודה, בניגוד לפליטים הראויים למקלט.
בית המשפט העליון, מעוז הדמוקרטיה והסיבה העיקרית שמדינות העולם עדיין מוכנות לראות בנו דמוקרטיה, נתון למתקפות בלתי פוסקות בשפה בוטה ובחקיקה, בתהליך שיביא לקיצוץ בסמכויותיו, למינויים פוליטיים של שופטים, ולהבאתו להיות זרוע של הימין הפוליטי.
על המחאה החברתית, שדעכה במקביל לכניסת החורף, אנו סותמים את הגולל, והממשלה מוודאת שההמלצות, הדבר הטוב ביותר שקרה לחברה בישראל זה שנים, ידוללו, ומרביתן לא ייושמו. בשלב זה, כבר הוחלט על אי-קבלת ההמלצות בדבר תחבורה ציבורית, ביטול ההגנה על מונופולים ואי-התרת יבוא מתחרה, סבירות נמוכה לחינוך חינם מגיל 3, הימנעות מפתרונות דיור בר-השגה, וביטול ההמלצה למס יסף על עשירים.
במקביל, דואגים פוליטיקאים יחד עם עורכי דין וכלכלנים מכובדים, להביא למוות בטרם עת של דוח ועדת הריכוזיות, כך שלא יהיה חלילה שום שינוי בניצול שמנצלים בעלי ההון את הציבור במחירי סחורות ושירותים, בגיוסי כספים שלא יוחזרו לציבור, ובמשיכת דיבידנדים ומשכורות עתק.
הקשר ההדוק בין הון לשלטון, הביא לדירוגה של ישראל, במדד ההשוואתי של שחיתות שלטונית במדינות העולם, מתחת לאיחוד האמירויות הערביות, קטאר וצ'ילה. ההידרדרות נובעת הן משחיתות כספית והן גם מפעילות להשגת עוצמה פוליטית. במיקומה הנמוך של ישראל, וירידתה עתה מהמקום ה-30 ל-36, טרם באו לידי ביטוי המתקפות ומעשי החקיקה האחרונים שיוזמת הקואליציה - לפגיעה בבית המשפט, בחופש הביטוי, בזכויות מיעוטים ועוד.
המדיניות הנוכחית מבטיחה כי גם בעתיד יראו דוחות הביטוח הלאומי נתונים שלפיהם כחמישית מהאוכלוסייה מתקשה להשיג מזון. כמו בעשור האחרון, חלקו של העשירון התחתון בכלל ההכנסות ילך ויפחת, וחלקו של העשירון העליון יעלה בהתמדה, וישראל תעמוד באחד המקומות הראשונים ב-OECD במדדי אי-השוויון; יחס של 1:14 בין עשירים לעניים לעומת ממוצע של 1:9 ב-OECD. בעשור האחרון, שבו עלה התוצר ב-30%, עלו הכנסות המנהלים הבכירים ב-140%, ועלות שכרם גבוהה פי 100 מהשכר הממוצע במשק.
כדי שכל הפעילות המבורכת הזו לא תופרע, פועלים חברי הכנסת, בעידוד הממשלה, לסתימת פיות ולמניעת תחקירים על-ידי חוק ההשתקה, ולהפיכת רשות השידור למחלקה אצל היועץ הפוליטי של נתניהו. במקביל, מנסים להעביר חוק לייבוש עמותות שהשלטון חושש מהן, כאלה הפועלות לשמירת זכויות מיעוטים, מתן שירותים משפטיים לחסרי יכולת, וחשיפת עבירות של הממשל ותומכיו - ממש כמו ברוסיה של פוטין לקראת הבחירות.
אפילו היועץ המשפטי לממשלה לממשלה, יהודה וינשטיין, יוזם חוק שימנע מן הציבור ידיעה על חקירות בכירים, ויאפשר סגירת תיקים ועסקות טיעון, בלי שהציבור יוכל להתייחס אליהן. העברת כספים לפעילות פוליטית לא מפריעה - כל עוד התרומות מועברות לפוליטיקאים ולעמותות מן הימין מבעלי בתי קזינו בחו"ל (פעילות האסורה בישראל) ומאוונגליסטים החולמים על אחרית הימים שבה ייספו כל היהודים.
סביר להאמין שבשנת 2012 תהיה הפעילות תוססת ויעילה לא פחות מאשר בשנה שחלפה. שנה טובה.
הכותב הוא נציב מס הכנסה לשעבר.
