איש העסקים בני שטיינמץ משדר בימים האחרונים "עסקים כרגיל". מי שנפגש עמו ומצפה לשמוע טענות על פסק הבוררות שניתן בסוף השבוע האחרון על-ידי הבורר בעז אוקון בפרשת המחלוקת בינו ובין הגיאולוג יוסי לנגוצקי, מתאכזב.
מקורב לשטיינמץ מתאר את הלך-רוחו כרגוע וכענייני כהרגלו. "הוא בחור חכם, הוא לא מקרין תחושות החוצה. שטיינמץ יודע גם לספוג מהלומות וגם לתת פייט, והוא לא מאבד את העשתונות ולחלוטין לא מתפרק מהדברים האלה".
בשבוע שעבר, ביום חמישי (29.12.11), נתן השופט המחוזי בדימוס, בעז אוקון, פסק ביניים בהליך הבוררות בין לנגוצקי לשותפתו לשעבר בפרויקט קידוח "תמר", קבוצת סקורפיו שבבעלות בני שטיינמץ, על הזכויות במאגר הגז.
בפסק הביניים, המשתרע על פני 145 עמודים, קיבל אוקון את טענתו של לנגוצקי כי סקורפיו הפרה את חובותיה כשותפתו של לנגוצקי בהשקעה בפרויקט, כאשר לא עשתה כל שביכולתה כדי לאפשר צירוף מממן שיחליף אותה כאשר פרשה מן ההשקעה. עם זאת, טרם נקבע איזה נזק נגרם ללנגוצקי ובאיזה פיצוי, אם בכלל, היא תצטרך לשאת.
לדברי חבר קרוב שנפגש עם שטיינמץ בימים אלה, "אין רמז לשבירה או משהו כזה אצלו על רקע פסק הביניים. הוא בחור רציני וחזק מאין כמותו. הוא קר-מזג, והוא בסדר גם היום. בטח יש לו מחשבות נוגות בעניין, אבל הוא לא מדבר על זה, ואתי הוא בדרך-כלל מדבר על הכול".
מי שמכיר את שטיינמץ לא מופתע מכך שהוא "משדר חוסן", כדברי מקורביו. זה הסגנון שלו - ענייני, רציני ומתון, לא מתלהם ולא מתפרק. לדברי חברו, "זה כל-כך הוא, עשוי מפלדה. פלדה רצינית וקרה; והוא יודע להפסיד, גם כשמדובר בהפסד כפול וצורב מאוד".
מקרה של "ההפסדת וגם הפסדת"
האומנם מדובר בהפסד? ועוד כפול? נכון להיום קיימת מחלוקת בין לנגוצקי לשטיינמץ ולקבוצת סקורפיו באשר למשמעות פסק הבורר. בעוד מטעמו של לנגוצקי נמסר כי הבוררות בין הצדדים הוכרעה לטובת לנגוצקי, ומעריכים שם כי הפיצוי שיקבל יעמוד על מאות מיליוני שקלים - מקורבים לקבוצת סקורפיו טוענים כי רוב טענותיו של לנגוצקי נגד שטיינמץ נדחו על-ידי אוקון.
אלא שגורם שמכיר את התיק סבור כי אכן מדובר בהפסד כפול. "לא רק ששטיינמץ לא הרוויח מהקידוח הזה, אלא הוא הפסיד, כיוון שהנטישה שלו את קידוח 'תמר' התבררה להיות כלא מוצלחת. הוא חשב שהאדמה תהיה חרבה ולא ייצא ממנה כלום, אז הוא פרש מהשותפות, הפסיק להשתתף בהשקעות הכספיות, ואז דולל מזכויותיו על-ידי אחרים. באותה תקופה ששטיינמץ פרש, לא האמינו שיש סיכוי למאגר. המאגר היה שווה בעיניו לאפס, לכן הוא הפסיק להשקיע, והוא דולל לחלוטין. הרבה משקיעים דאז חשבו שהסיכון מפוקפק מאוד ואולי גם לא כדאי להמשיך להשקיע. הם חשבו שהמאגר שווה אפס.
"כמי שפירש את הדברים כפי שפירש שטיינמץ, הוא לא קיבל את אותה תנובה שהוא היה יכול לקבל אילו היה נשאר. מבחינה זאת הוא הפסיד הפסד גדול מכך שלקחו לו את הפוטנציאל של המאגר, שהתברר להיות פוטנציאל ממשי.
"אז לא מספיק שהוא לא השתתף בחגיגת הגילוי של הגז, אלא שעכשיו מי שישב לו על הזנב, הטפיל - ואני לא אומר את זה כשם גנאי, כיוון שטפילות בעולם העסקים היא לא דבר שיש בו גנאי - עשוי לקבל ממנו כסף. הטפילות הזאת פתאום עלולה להפוך לנטל כספי משמעותי נוסף, ואת זה קשה לבלוע. זה ממש 'ההפסדת וגם הפסדת' במקרה הזה".
מקורב לשטיינמץ מסכים עם הדברים. "המשק מסתכל במין הנאה מסוימת איך אדם כמו שטיינמץ מפסיד. אנשים נהנים לראות כאלה מקרים. הוא הפסיד בכך שהוא לא המשיך את ההשקעה במאגר, ואחרי שהוא הפסיד מההשקעה, הוא עכשיו עלול גם לשלם כסף על כך".
מרבצי גז בכ-8 מיליארד דולר
על מה בדיוק עלול שטיינמץ לשלם? ב-1998 ביקשה חברת חיפושי הנפט ישראמקו - שהחזיקה ברישיון לחיפושים ימיים באתר הנמצא 85 ק"מ מערבית לחיפה - מהגיאולוג לנגוצקי לעזור לה להביא שותפים פוטנציאליים לפרויקט. לנגוצקי הביא לחברה את קבוצת בריטיש-גז, ובחר לקרוא לקידוח על-שם נכדתו, תמר.
בהמשך עזבה בריטיש-גז את המיזם, ונכנסו אליו שותפים נוספים. אולם, השותפה של לנגוצקי בפרויקט, קבוצת סקורפיו שבבעלות שטיינמץ, הודיעה בשנת 2008 על פרישתה ממנו. בעקבות הפרישה, ולאחר שלא עלה בידי לנגוצקי למצוא משקיע אחר, ומכיוון שיתרת המזומנים שבידיו הייתה מוגבלת, איבד גם לנגוצקי את הזכויות בקידוחים.
בינואר 2009 נודע כי בקידוח "תמר" התגלו מרבצים של גז טבעי, שערכם נאמד ב-8 מיליארד דולר. בהמשך הגיש לנגוצקי תביעה נגד סקורפיו וטען כי פרישתה בשלב מאוחר מהשותפות נעשתה בניגוד להסכמים ביניהם, וכי היא גרמה לו לאובדן חלקו בפרויקט.
עוד טען לנגוצקי כי סקורפיו טרפדה את כניסתו של שותף חלופי במקומו, ובכך הגדילה את הנזק שנגרם לו. לטענתו, שטיינמץ דרש מהשותף שהיה אמור להחליפו במיזם הן את מה שהוא עצמו השקיע בפועל - והן גם את השלמת ההשקעה המתוכננת, ובכך הביא לטרפוד כניסתו.
המחלוקת בין הצדדים הועברה לבוררות בפני אוקון, שבשבוע שעבר נתן כאמור פסק ביניים, שבמסגרתו נקבע כי סקורפיו הפרה באופן בוטה את החובה שעוגנה בהסכמים בין הצדדים, לשתף פעולה עם לנגוצקי ככל הדרוש והסביר כדי לאפשר צירוף מממן חלופי. עם זאת, לא מדובר בפסק ביניים המטיל חיוב כספי על סקורפיו.
את סקורפיו ייצגו עורכי הדין אלדד יניב, רונן יניב וגדעון שפק ממשרד עורכי הדין יניב. את לנגוצקי ייצגו עורכי הדין ד"ר יוסי שגב ותומר שקרצי ממשרד עורכי הדין יוסף שגב.
בשבוע הבא יחל השלב הבא של הבוררות - שבו יאמוד הבורר אוקון את הנזק שנגרם ללנגוצקי, וכחלק מזה את השווי הנוכחי של קידוחי "תמר" ו"דלית" ואת הקשר הסיבתי בין הפרת ההסכם על-ידי סקורפיו לבין הנזק שנגרם ללנגוצקי. בסופו של התהליך ייקבע הפיצוי שיקבל לנגוצקי, אם בכלל.
לדברי גורם שמכיר את התיק, "בהתחלה, שטיינמץ והצוות המשפטי שלו חשבו שזה טיול בפארק ושזה הבל-הבלים. הוא פשוט לא האמין שיפסיד, וזה לא הטריד אותו. הוא חשב שזה רק מטרד ולא שום דבר, ועורכי הדין שלו חשבו שהעניין הזה בכיס שלהם. זה מביך, וזו תפיסה שגויה מאוד של המציאות".
מטעם סקורפיו ועורכי הדין נמסר בתגובה כי "הליך הבוררות נמשך. ננהל אותו בפני הבורר ולא מעל דפי העיתון, ובלי להיגרר לספינים תקשורתיים".
יצוין כי שטיינמץ אינו צד לבוררות. הניסיון לצרפו כצד להליך נדחה על-ידי אוקון.
אתגר קשה ללנגוצקי
גורמים שונים במשק הבהירו היום כי החגיגות בסביבתו של לנגוצקי מוקדמות. לנגוצקי מאמין כי הפיצוי שיינתן לו יהיה משמעותי, אך עליו לעבור עוד משוכות גבוהות למדי עד שישלשל לכיסו אגורה מכספה של סקורפיו.
על לנגוצקי להוכיח כעת כי נגרם לו נזק, ומה שוויו של הנזק, אך אין מדובר בנזק בשל אובדן הזכויות בקידוח, אלא בנזק שנגרם לו מכך שלא ניתנו לו מספר ימים נוספים מסקורפיו כדי למצוא משקיע אחר שייכנס לנעליה (ראו פרשנות בהמשך).
הוכחת נזק שנגרם כתוצאה מאובדן מספר ימים למציאת משקיע חדש, עשויה להציב בפני לנגוצקי אתגר קשה במיוחד.
הלשון הציורית של אוקון: המשל על פו הדוב והמלכה הלבנה
פסק הביניים בבוררות שנתן השופט בדימוס בעז אוקון בסכסוך שבין יוסי לנגוצקי לחברת סקורפיו משתרע על פני 145 עמודים ומתובל בלשון ציורית ובשלל אלגוריות ומשלים. בין היתר ממשיל אוקון את המפגש בין הגיאולוג יוסי לנגוצקי לבין איש העסקים בני שטיינמץ למפגש בין "המלכה הלבנה לבין פו הדוב".
"המלכה הלבנה הייתה זו שהאמינה בלא פחות מ-6 דברים בלתי אפשריים עוד לפני ארוחת הבוקר", כתב אוקון. "פו הדוב היה זה, שכאשר נשאל אם הוא רוצה 'דבש או שמנת מתוקה ללחם?', התרגש והשיב: 'גם זה וגם זה', ומיד הוסיף ואמר: 'אבל אל נא תטריח את עצמך בגלל הלחם'".
משל המלכה ופו הדב נועד להמחיש את הקשר בין הצדדים, שביקשו להגשים את חלום מציאת הגז - אך לא טרחו מספיק להסדיר את השותפות ביניהם ואת סוגיית מימון המיזם.
וכך פירש אוקון את המשל: "סקורפיו חפצה לשמור על אש קטנה את האופציה לחזור להשקיע בקידוח 'תמר'. הם לא שמו לב לכך שאותה אש קטנה שעליה הם שמו את התבשיל ההסכמי, מקדיחה את התבשיל וגורמת להתאיידות יכולתו של לנגוצקי לגייס משקיע".
פרשנות: אוקון רומז ל'פיצוי הסתברותי'
פסק הביניים, שנתן ביום חמישי שעבר הבורר בעז אוקון בתביעה שהגיש יוסי לנגוצקי נגד קבוצת סקורפיו בנוגע לזכויותיו בתגליות הגז הטבעי "תמר" ו"דלית", עורר מלחמת גירסאות בין לנגוצקי לבין סקורפיו.
בעוד לנגוצקי טען באמצעי התקשורת כי אוקון קיבל את תביעתו, ולכן לנגוצקי בירך על המוגמר ואמר שהוא מצטער שאביו ואמו כבר אינם בחיים "כדי לראות את הרגע הזה" - נמסר מטעמה של סקורפיו כי "לנגוצקי בחר לפרסם חצאי-אמיתות מתוך פסק ביניים ארוך ומנומק של כבוד הבורר".
עיון בפסק הבורר של אוקון מעלה כי (בדומה למקרים רבים) האמת במחלוקת שבין הצדדים, על פרשנות פסק הביניים של אוקון, נמצאת איפה שהוא באמצע בין שתי הגירסאות.
לנגוצקי צודק בטענתו כי אוקון קבע כי סקורפיו הפרה את ההסכם עמו, בכך שהיא התעלמה מהחובה לסייע לו למצוא מממן חלופי ומהחובה למסור לו את הודעת הפרישה בעיתוי שיאפשר לו למצוא מממן תחתיה.
עם זאת, אוקון לא קיבל את תיאור המצב של לנגוצקי, שתיאר את עצמו כמי שישב והמתין להחלטה (של סקורפיו), ובשל כך החמיץ הזדמנות בטוחה להתעשר (לאחר שבינואר 2009 נודע כי בקידוח "תמר" התגלו מרבצים של גז טבעי שערכם נאמד ב-8 מיליארד דולר).
"התיאור של לנגוצקי אינו שלם", אמר אוקון, ובלשונו הציורית הסביר: "הניסיון של לנגוצקי להציג את עצמו כמין טנטלוס, שנגזר עליו לעמוד מתחת לגפן פורייה בסמוך למים בלא יכולת לאכול ולשתות, היה מוגזם. ההודעה על פרישת סקורפיו התקבלה באיחור ממשי, אבל בסביבה שבה לנגוצקי היה נמצא לא היו מים או גפנים פוריות, והמשקיעים שאותם ניתן היה למצוא - אפילו לו ניתנה ההודעה - לא היו מובטחים".
גורל הסכסוך שבין לנגוצקי לבין סקורפיו תלוי בשלב הבא של הבוררות, שבו יצטרך אוקון לקבוע אם יש קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת ההסכמים על-ידי סקורפיו; ואם קיים קשר סיבתי - לאיזה חלק מהנזק אחראית סקורפיו.
עם זאת, בפסק הביניים רומז אוקון לפתרון שעשוי להתקבל בתום הבוררות כולה: "ההלכה הפסוקה מכירה בזכות לפיצויים גם במצבים של 'עמימות סיבתית'. אחד המקרים הבולטים הוא פגיעה בהזדמנות לבצע עסקה אלטרנטיבית. במקרים כאלה קיימת אפשרות לפסוק 'פיצוי הסתברותי', שישקף את הסיכוי שנשלל מהנפגע, גם אם סיכוי זה נמוך מ-50%".
כדוגמה לכך הביא אוקון את פרשת צ'פלין האמריקנית, שבה נמנע ממתמודדת בתחרות לבחירת מלכות יופי להגיע לתחרות. בית המשפט קבע כי הנזק שנגרם לתובעת הוא אובדן הסיכוי של 25% שהיה לה לזכות בתחרות, והפיצוי שפסק לה שיקלל את אובדן הסיכוי עם הרווח שהיה צפוי לה מהזכייה.
בדומה למקרה של המתמודדת בתחרות היופי, יבחן אוקון בשלב הבא של הבוררות בין סקורפיו ללנגוצקי את השאלה - מה הייתה ההסתברות לגילוי מצבורי הגז במועד כריתת ההסכם, או במועד הפרתו, ומה היו סיכוייו של לנגוצקי למצוא מממן חלופי, למרות ההפרה של סקורפיו. נראה כי על-פי השקלול הזה ייקבע הפיצוי שייפסק לטובתו של לנגוצקי.
