לא קל להיות קורא של מדורי הנדל"ן בימים אלה, במיוחד מי ששוקלים לרכוש דירה. מי שבכל זאת מעז להישיר מבט אל דפי העיתון או אתרי האינטרנט העוסקים בתחום, ימצא את עצמו ברכבת הרים מסחררת, שאינה מומלצת לבעלי קיבה רגישה.
היום מספיק להיות אזרח ממוצע, לא דלפון, לא קשה יום, לא נטול השכלה או חסר מקצוע, כדי שרכישת דירה תהיה בגדר פנטזיה.
במשך שנים היה הנדל"ן תחום אפור. בשנים האחרונות פיתח הענף סקס אפיל המנצנץ בכנסים ובוועידות שמייחדים לו, וכל משרד ממשלתי רוצה להתהדר ולגעת בו, כולם בוחשים ומנסים להטות את דעת הציבור אליהם, באמצעות הנושא הרגיש כל כך בימינו: מחירי הדירות.
כנסי הנדל"ן הפנאלים המקצועיים, בנושא "שוק המגורים לאן?", כינוס ישיבות חירום, והקמת עוד צוות מקצועי מבטיחים בעיקר סיקור תקשורתי. אנחנו כקוראים וצרכנים מוחאים כפיים בסיפוק, הרי מה זה משנה? לברוח - אין לנו לאן.
במדורים אפשר למצוא שפע כתבות, חלקן משלימות, חלקן סותרות: יום אחד מדווחים על בועת נדל"ן, ויום אחר טוענים שאין, יום אחד מפרסמים תחזית שהמחירים לא ירדו, ויום אחר מודים הקבלנים שיש האטה, יום אחד יוצאים הבנקים ומפרסמים גידול בהלוואות שנתנו לרכישת דירה, ויום קודם יוצא בנק למשכן וטוען שמצב רוכשי הדירות ממשיך להתדרדר.
הקבלנים מנסים לאחוז בשני קצוות החבל ולכרוך את מחיר הדיור באג'נדה חברתית לאומית בשם ה"אכפתיות הציבורית". עם כזו סולידריות ומעורבות רק נשאר לשאול מדוע טרם נמצא קבלן אחד בישראל שימכור חלק מדירותיו במחיר מוזל.
האמת היא שאת הצפוי לשוק המגורים, איש לא יכול לנבא בביטחון בימים אלה - לא שרים ולא קבלנים, לא מתכננים ולא מתווכים, דבר שכמובן לא מונע מהם להשמיע תחזיות שונות וסותרות, שוודאי יתבדו בשנה הבאה.
הכוח שמזין את הענף הוא אנחנו, ולכן כדאי שנתעשת להבין שהכוח בידינו, ואנחנו אחראים למחצית מהתנהלות השוק כלומר אנחנו מעלים ומורידים את עקומת הביקוש. אם אנחנו נחליט להמתין יהיה לכך משקל יותר מלכל תוכנית שרוקחים הקבלנים ומשרדי הממשלה.
רונית מרום בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים