מבקר המדינה הפעלתן, מיכה לינדנשטראוס, מתכנן להפציץ עד פרישתו בעוד 4 חודשים. על הכוונת נמצאים 3 דוחות, שדי בכל אחד מהם כדי להשפיע על מעמדה של ממשלת נתניהו: דוח אסון הכרמל, דוח פרשת הרפז ודוח על נסיעות ראש הממשלה ורעייתו. ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים אהוד ברק, יובל שטייניץ ואלי ישי - כולם דרוכים, ובצדק, לקראת פרסום דוחות לינדנשטראוס. שירת הברבור תהיה הפעם רועמת מאי-פעם.
בדרכו להשלמת הדוחות מפזר המבקר רמזים עבים על תוכנם, לעתים עוד בטרם שזפו הטיוטות את עיני המבוקרים. שר האוצר ושר הפנים נדהמו לקרוא בוקר אחד, בשני עיתונים, כי המבקר מתכנן להתיז את ראשם, לא פחות. ישי ושטייניץ הבינו מכלי התקשורת כי יידרשו לקבל אחריות אישית מיוחדת על השריפה שבה נספו 44 איש. שניהם מיהרו להבהיר כי אין להם שום תוכניות להתפטר. שר האוצר הדגיש כי המבקר הדליף טיוטת דוח שטרם הגיע לידיו, לפני שיכול היה להגיב עליו כראוי.
פזיזותו של לינדנשטראוס ותאוותו לכותרות ראשיות עשויה להיות לו לרועץ. גם מי שחושב שיש לשרי ממשלה אחריות אישית, לא סבור כי השרים המבוקרים צריכים לקבל על כך מידע באמצעות התקשורת.
מעבר לכותרות, עולה כאן שאלה מהותית יותר: האם תפקידו של מבקר המדינה להדיח שרים מתפקידם? עד היכן מגעת זרועו הארוכה של המבקר? אליבא דלינדנשטראוס - הוא בוחן את הראיות, שופט את הנידונים, גוזר את דינם, ולאחר שהוא מכריז על הכוונה לתלותם בכיכר העיר, הוא משליך אותם להמון על מנת שיבצע בהם לינץ' ציבורי.
גם אם ימצא המבקר ממצאים שמצביעים על מחדלים אישיים בהתנהלותו של שר זה או אחר, עליו לעצור כאן ולא לספק הערכות באשר למידת כשירותו של אדם לתפקיד, בטח שלא המלצה אם להדיחו. המלצה - על בסיס ממצאים - להדיח אדם מתפקידו היא יומרה גדולה, שאפילו ועדות חקירה בישראל, מאז ועדת אור, כבר לא נוטלות על עצמן. ההערכה לגבי מידת כשירותו של אדם לתפקיד מסורה לעם, הריבון, המצביע בבחירות כלליות, או יוצא בהמוניו להפגנות בכיכר העיר, ולא לאדם אחד, גם אם קוראים לו מבקר המדינה.
טשטוש הגבול בין מהות לכותרת
השופט לשעבר לינדנשטראוס הוא ממבקרי המדינה הפעילים שהיו פה. עם כניסתו לתפקידו הוא הבהיר כי הוא רואה במאבק בשחיתות השלטונית את אחד מתפקידיו העיקריים. הוא הרחיב את מוטת הכנפיים של דוחות הביקורת, חדל מפרסום דוח שנתי אחד, שהעלה אבק ימים אחרי הפרסום.
לינדנשטראוס הציף את המדינה בדוחות ביקורת תכופים, והפך את מוסד מבקר המדינה למעין רשות הרביעית. הוא ידע להשתמש בתקשורת, שמצאה בו פרטנר אוהד ומשתף פעולה, ולא חדל לנפק כותרות.
חיבתו לפרסום אישי הפכה לשם דבר. עד כדי כך, שלעתים לא ברור אם הדוח שמובא לידיעת הציבור והמבוקרים הוא החשוב, או מחברו. היטשטשו הגבולות בין מהות לבין כותרת. ידו של לינדנשטראוס בכול, ויד כול בו. ממינוי רמטכ"ל, ועד אורח חייהם של נבחרי הציבור.
אוהדיו טוענים שהוא ביצע מהפכה בביקורת המדינה. שהציב רף גבוה של נורמות לסדרי שלטון ולאחריות אישית. הדוחות שלו אינם סתמיים ונטולי שמות. אצלו לכל איש יש שם, ולכל מבוקר כתובת. אחריו כבר לא ניתן יהיה להתעלם מיסודות שלינדנשטראוס טרח ויצק.
אז זהו, שקביעה זו כנראה לא בהכרח נכונה. במערכת הפוליטית כבר החלו לחפש לו מחליף, לקראת הבחירה שאמורה להתקיים בהצבעה חשאית בכנסת לפני פרישתו ביוני הקרוב. פעלתנותו של המבקר הנוכחי הייתה כבר מזמן לצנינים בעיני מקצת מחברי הכנסת, השרים, ומקורבי ראש הממשלה.
לקראת מינוי המבקר הבא מתגבשת בכנסת אחדות-דעים, ואין מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה: דרוש מבקר נלהב פחות. מישהו שלא יחשוב שתפקידו להדיח שרי ממשלה. בעניין זה אין חילוקי דעות בין הליכוד לבין קדימה: היום אני, מחר אתה.
מבקר נוח, לא פירומן
המערכת הפוליטית מעוניינת במבקר "בראש שלנו", כפי שאמר פעם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, אביגדור ליברמן, בחיפושיו אחר יועץ משפטי לממשלה. אחרי שהממשלה הנוכחית מינתה יועץ משפטי לממשלה חלש, ונציב שירות מדינה, שהאיש שמינה אותו סבר שהוא לא יגרום נזק, הגיע התור לבחור מבקר מדינה בעל תכונות דומות. הפוליטיקאים רוצים מבקר נוח, לא פירומן.
"רק לא עוד לינדנשטראוס", יהיה כנראה הקריטריון המרכזי של המחפשים. מי שיוכל להאשים את עצמו בבחירת מבקר חלש ונטול שיניים הוא המבקר היוצא, בכבודו ובעצמו. לעתים נמרצות יתר, כותרות ראשיות, הדחת שרים, יכולות לחזור כבומרנג.
מי שמכוון גבוה ולא יודע איפה לעצור, עלול לגלות כי בחלוף שנים גרם יותר נזק מתועלת, למוסד המבקר שבו החזיק במשך 7 שנים.
הכותב הוא מגיש "הכול דיבורים" בקול ישראל ופרשן פוליטי, ומונה למפקד "גלי צה"ל" השבוע