המחאה החברתית הפכה להיות שם קוד לקבוצות שונות, רובם נולדו ועדיין מתנהלות בפייסבוק. יוקר המחיה הוא נושא הגג, אך מתוכו מתפצלים דגשים שונים - מחירי הדיור (ב' זה אוהל); מחירי המזון (חרם הקוטג', ישראל יקרה לנו); הוצאות גידול ילדים (צעדת העגלות) ומחירי הדלק והמים.
חלק מהקבוצות לא הצליחו להתנהל כקבוצה אחת לאורך זמן, והתפצלו לקבוצות משנה, מה שמעלה שורה של תהיות - האם הפיצול נכון למטרה הכוללת? האם הציבור מצליח לעקוב אחר הקבוצות השונות ולהזדהות עם מטרותיהן, והאם לא כדאי היה לנסות להוביל מהלך הפוך - במקום להתפצל, להתאגד תחת ארגון גג?
"כל פיצול הוא נזק למטרה", אומר היועץ האסטרטגי בני כהן, "פייסבוק נותן את אשליית הכוח כאילו יצר את המחאה ובלעדיו לא היה קורה - אבל בפועל מדובר באנשים ובתקשורת. התקשורת היא הלוביסטים של הציבור, והיא המשפיעה על מהלך החקיקה".
לדבריו, "הפיצול מתבקש: ברגע שקמה קבוצה, מי שעומד מאחוריה הם אנשים שרוצים להשפיע". וזה, הוא מסביר, דווקא עשוי לשרת את המטרה במקרים מסוימים: "לאט-לאט נשארים בתמונה אנשים יציבים יותר וקיצוניים פחות. קיצוניות נתפסת טוב בתקשורת, אבל בעיני הקהל הרב יש מקום למתינות יותר גדולה". עדיין, הוא מודה, איחוד בין קבוצות שונות עשוי היה לחזק את כוחן.
פרופ' אריה נאור, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה, מתקשה להעריך מי מהקבוצות שמככבות היום תשרוד. "אם נסתכל על תופעות דומות בעבר", הוא אומר, "כמעט כולם התפצלו ולבסוף נמוגו - כך למשל הפנתרים השחורים, שחלקם נכנסו לפוליטיקה. וזו עוד הייתה קבוצה הומוגנית יותר. מחאת הקיץ, לעומתה, הייתה מראש מגוונת יותר וממוקדת פחות. לכל מרכיב בקבוצה יש אינטרס אחר".
לדבריו, אף שיש קואליציה של אינטרסים שיצרה מחאה עממית, יש מטרות ספציפיות, וכדאי להתמקד בהן.
וזה גם מה שעולה עם שיחות עם הפעילים: הפיצול בלתי נמנע, בשל דגשים שונים ומטרות ספציפיות. חלקן, אגב, מקיימות שיתופי-פעולה עם ארגונים נוספים.
בכל זאת, נראה שאת חלקן בתודעה הישראלית קנו הקבוצות הבאות בכבוד - גם במבחן התוצאה: בהנעה לפעולה של חברות במשק, של גורמי ממשל, של גופים רגולטוריים - שכבר לא יכולים להתעלם מהפעילות בשטח.
עד כמה הן מצליחות? ההישג הגדול ביותר של המחאה עד כה הוא כנראה ביטול התשלום לגני הילדים מגיל 3, אך לצד אלה יש מהלכים שכנראה לא היו מתרחשים אלמלא המחאה. רבים עדיין בשלב התכנון.
"גלובס" ממפה את הקבוצות שאינן סתם גימיק, אלא כאן כדי להישאר.
חרם צרכנים על מוצרי מזון
הפכו את הצרכנים מפאסיביים לאקטיביים
* על הכוונת: מאבק ביוקר המחיה בישראל - מזון, חשמל, דלק, דיור, בנקים, מוצרים פיננסיים ועוד. הדגש: מצוקת מעמד הביניים.
* היסטוריה: בשתי מלים: חרם הקוטג'. כל מילה מיותרת.
* דמויות מפתח: איציק אלרוב, יעקב לבי, יפתח שקד, דודי מחפוד, מאיה אשכנזי ועדי מל.
* פעילות בשטח: פעילות הסברה אינטנסיבית במרכזי הקניות, הפגנות במיקומים אסטרטגיים מעת לעת; מחקר, מעקב וריכוז נתונים המועברים לציבור ולמקבלי ההחלטות; שיתופי-פעולה עם גופים שונים וקבוצות מחאה נוספות, נוכחות בכנסת ופגישות עם גורמי ממשל.
* פייסבוק: מעל 40 אלף חברים - הקבוצה הצרכנית החזקה ביותר היום. עמוד פעיל ביותר, עם דיונים ערים וענייניים.
* הישגים: בראש ובראשונה - מהפך תודעתי בקרב הצרכנים שהניע מהלכים שעוד רבות ידובר בהם בהיסטוריה המקומית. ההבנה של חברות וגופים ממשלתיים שכל פעולה מפעולתם עומדת למבחן הצרכנים ושלל התייחסויות ממשלתיות שאת ההיקף ורצינות תוצאותיהם נראה בהמשך - ועדת קדמי, בדיקת הנעשה בשוק המזון על-ידי רשויות כמשרד מבקר המדינה, הרשות להגבלים עסקיים ועוד.
* בשורה התחתונה: יצירת אקלים לשינוי. עוד ניתן לצין את טיפול משרד החינוך בג'ונגל המחירים בשוק ספרי הלימוד בבתי-הספר.
ישראל יקרה לנו
מפגינים מול ביתה של עפרה שטראוס
* על הכוונת: מאבק ביוקר המחיה ובחברות העושקות את הצרכן.
* היסטוריה: התנועה התפצלה מפעילות חרם הקוטג', על רקע חילוקי דעות סביב שיתופי-פעולה עם גורמים שונים.
* דמויות מפתח: בני גרוברמן, מיוזמי המאבק ביוקר המחיה.
* פעילות בשטח: משמרות מחאה והפגנות שבועיות (בעיקר מול בתיהם של ראשי שטראוס), השוואות מחירים שוטפות.
* פייסבוק: כ-6,500 חברים.
* הישגים: התנועה צעירה בשטח - אך משתלבת היטב באווירה הכללית ובמאבק הצרכני התמשך על מחירים שפויים.
לעצור את עליית מחירי הדלק
אולי בלעדיו היינו משלמים 8 שקל לליטר
* על הכוונת: המאבק הוא על מחירי הדלק, כשהאצבע המאשימה מופנית לכיוון המיסוי בדרישה להפחית אותו. לכך חברו מטרות נלוות כמו הורדת מחירי החשמל, הקשורה לאג'נדה.
* היסטוריה: למעשה, קדמה מחאת הדלק לגל מאבקי הקיץ האחרון. היא יצאה לדרך לפני שנה וחודשיים, ולטענת היוזם, זאב גראואר, שימשה לא מעט השראה ליוזמי מחאה אחרים.
* דמויות מפתח: סביב גראואר מתחלפות. "אנשים מתעייפים, לא חווים תוצאות", הוא אומר. "יש כמה ששרדו מהתחלה, אבל זו כמעט מלחמה של איש אחד".
* פעילות בשטח: הקיץ האחרון לווה בהפגנות רבות; "מיצינו כרגע את עניין הבמות והזמרים", אומר גראואר, "צריך להעלות את רף המחאה - חלילה לא על-ידי ונדליזם, אבל לעבור הילוך". דוגמאות: יוזמה להורדת השאלטרים במרוכז, לא לתדלק ביום מסוים. "זה אקט אגרסיבי קצת, לא כולם מתחברים אליו", אומר גראואר, "אבל צריך לפעמים להקריב קרבנות". בנוסף מופיע גראואר דרך קבע בוועדות בכנסת ונפגש עם שרים וחברי כנסת.
* פייסבוק: מעל 16,000 חברים "אמצעי לאוכלוסייה של אזרחים שלא יכולים להיעזר בתקציבי פרסום. אבל אי-אפשר לטמון את הראש בחול ולהשאיר את הכל בפייסבוק - המחאה חייבת לצאת לרחובות".
* הישגים: הישג שחווינו במהלך חודשי הקיץ. לא חושב שמחאת הדיור הייתה יוצאת לפועל אם לא היינו מתחילים את מחאת הדלק. היא הראשונה שנתנה לאנשים להבין שעושקים אותם.
צרחת האמהות הצרכניות
די לתחליפי החלב היקרים
* עוד בקטגוריה: הורים קונים ביחד, זעקת הורים נגד המחירים, הורים מובילים שינוי.
* על הכוונת: יוקר המחיה עבור הורים - "פחות לשלם על גן, חיתולים וחיים".
* היסטוריה: את "צרחת האמהות הצרכניות" הקימה ליאת ורדי-בר עוד לפני הקיץ האחרון, אז חברה ל-4 אמהות נוספות על רקע מחאת הדיור והקימה איתן את הדף הרשמי של צעדת העגלות, שיצאה לדרך במוקדים רבים בארץ. במקביל קמו קבוצות נוספות עם מטרות דומות.
* בשטח: ורדי-בר: "אנחנו מנסים להתמודד ברמה הפרקטית עם המצב ולדווח על סיילים, התאגדות לקנייה, דברים בשוטף - לא נסיעות לחו"ל. במקביל פעלנו למען חוק חינוך חינם, ואנחנו עובדות בצמוד לארגון 'אמון הציבור', נפגשות עם גורמים ממשלתיים סביב נושאים כמו חדירת התמ"ל לבתי-החולים".
* פייסבוק: העמוד הפעיל ביותר הוא של צעקת האמהות, עם כ-8,400 חברים. לצדו קיימים כ-40 דפים אזוריים של צעדת העגלות. "אלה תאים רדומים, זו תנומת חורף - אנחנו מחכים לשעת הש"ין, ככל הנראה בקיץ הקרוב", אומרת ורדי-בר. עמוד "הורים קונים ביחד" מכיל קרוב ל-2,000 חברים, ובסך-הכול לפחות 15 אלף חברים רשומים באתרי מחאת הורים.
* הישגים: ורדי-בר: "ראשית, יש מודעות. הייתה יציאה מהארון של 'כן, אפשר לחפש מחיר הכי נמוך'. יש אלטרנטיבה, ומאז הקיץ כבודה במקומה מונח".
ב' זה אהל
לא נחים על זרי הדפני
* על הכוונת: מה שהתחיל מזעקה על מחירי הדיור התרחב לשלל נושאים - מיסוי, מחיה וכו'.
* היסטוריה: דפני ליף נזרקה מהדירה והחליטה לעבור לגור באוהל בשדרות רוטשילד בתל-אביב. השאר באמת היסטוריה.
* דמויות מפתח: במקור - דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי, רגב קונטס. בנקודת הזמן הזו, מאפילות המחלוקות האישיות בין הגורמים על הדרך המשותפת, אבל גרעין מחאת האוהלים חי ובועט.
* בשטח: אמנם עיקר הפעילות הייתה בקיץ (הסוער) האחרון, אבל ניתן להניח שגם הקיץ הקרוב לא יעבור על מי מנוחות. מעבר להפגנות בשטח, נוכחות הפעילים בכל זירה תקשורתית אפשרית והבמה שהם מקבלים בפני מקבלי ההחלטות היא חלק מהותי בעניין. האם תישאר בעתיד חזית אחת אחידה למרות המחלוקות? כרגע קשה להאמין.
* פייסבוק: כ-40 קבוצות מקומיות בפייסבוק פעילות סביב הטייטל, דף המטה מכיל כ-6,500 חברים.
* הישגים: ועדת טרכטנברג ושלל נגזרותיה - ובעצם, שני דברים עיקריים: עצם הנכונות של מעמד הביניים לקום והעלאת נושאים בוערים על סדר היום הממשלתי. את השורות התחתונות נראה בהמשך, אבל השינוי קיים.
מרד תשלומי מים לתאגידי המים
שביתת הרעב הסתיימה בסבסוד מים לנכים
* על הכוונת: הורדת המע"מ ממחירי המים, הגדלת ההקצבה לנפש ל-4.5 קוב, הנחות לשכבות המוחלשות וסגירת תאגידי המים כחברות בע"מ והחזרתם לשליטת הרשויות המקומיות.
* היסטוריה: תושבי דימונה יוצאים ב-2010 למרד על תשלומי המים בהנהדתו של אדם אחד.
* דמות מפתח: ג'קי אדרי, שועל קרבות ותיק שמאחוריו מלחמות כמו נושא עובדי הקבלן, בג"ץ מפעלי ים המלח וגם קבוצה צרכנית נוספת בפייסבוק בשם "קונים פחות שוברים מחיר", המתמקדת בעיקר במאבק נגד קרטליזם בענף המזון.
* בשטח: אדרי ניהל קמפיין אינטרנטי נרחב ושבת רעב במשך 23 יום בטרם השיג את מבוקשו.
* פייסבוק: כ-1,500 חברים.
* הישגים: ועדת הכספים הודיעה שתעמיד סכום של מיליוני שקלים לטובת סבסוד מים לנכים, לבעלי צרכים מיוחדים ולשכבות המוחלשות. לאחר מכן נעתר אדרי והפסיק לשבות רעב.