חוק התספורות: תרופת אליל מיותרתברעש תקשורתי בלתי מבוטל התבשרנו על "חוק התספורות" של חברת הכנסת זהבה גלאון, שנועד, כביכול, להביא מזור לתופעת "התספורות", או שמא נאמר לאופנת התספורות הרווחת בעתות אלה.
לפי החוק, שומה על כל הסדר חוב (זוהי הטרמינולוגיה המשפטית המהוקצעת ל"תספורת") להיות מובאת לפיקוחו ולאישורו של בית המשפט המחוזי, מתוקף סעיף 350 לחוק החברות. בית המשפט ימנה בעל תפקיד ("מייצג הנושים", כלשון ההצעה), שייצג את הנושים (בעלי איגרות החוב) וימליץ את המלצותיו לבית המשפט.
הצעה זו היא מקסם-שווא. זריית חול בעיניים. אין בה ממש. אין בה נחיצות. אין בה מזור. אין בה שיפור. אין בה חידוש. אין בה דבר. מקסם-שווא. תרופת אליל. "עבודה בעיניים".
אמירות נוקבות אלה טעונות הסבר וביסוס. ובכן, גם בלעדי הצעת החוק, מובאים ממילא רוב הסדרי החוב המשמעותיים לפתחו של בית המשפט, מתוקף סעיף 350 לחוק החברות. די להיזכר, למשל, בהסדר החוב המורכב בעניינה של צים, או זה שבעניינה של אפריקה ישראל.
אם כן, מה הועילו מציעי החוק בהצעתם? הרי ממילא מגיעים הסדרים אלה לבית המשפט ולפיקוחו, גם בלעדי הוראת חוק כופה. ניתן לעיין בספרה עב-הקרס של השופטת ורדה אלשיך, שכל-כולו עוסק בהסדרי חוב ובהקפאת הליכים, כדי להיווכח כי חדשות לבקרים מובאים הסדרי חוב בפני בית המשפט, ומשכך הצעת החוק מיותרת לחלוטין, ואין בה יותר מאשר ספין תקשורתי.
מה בצע במינוי "מייצג הנושים"
זאת ועוד. מה בצע במינויו של "מייצג הנושים", כמוצע בהצעת החוק, על מנת שייצג את האינטרסים של בעלי איגרות החוב? כלום הגופים הפיננסיים ("המוסדיים", ככינויים), שמחזיקים כרגיל בחלק הארי של איגרות החוב והמעורבים בגיבוש הסדרי החוב אל מול החברה, זקוקים לאפוטרופוס שינהל עבורם את המשא-ומתן? כלום הם אינם יודעים לנהל בעצמם את הפשרות ואת קניית הסיכון והסיכוי ללא עזרה מבחוץ? כלום אין להם עורכי דין וכלכלנים משל עצמם? לשם מה כל הביורוקרטיה המיותרת הזאת?
יתרה מכך, הרי לבית המשפט עצמו לעולם שמורה הסמכות למנות מומחה מטעמו, ככל שיש בכך צורך לניהול ההליך, או לשיקול כזה או אחר במקרה של מחלוקת בין הנושים לבין החברה המבקשת את ההסדר. והרי ללא אישור רוב מיוחס של בעלי איגרות החוב, לא יאשר בית המשפט הסדר חוב. מייצגם של הנושים לא יעלה ולא יוריד בהקשר להצבעתם לשבט או לחסד ההסדר המוצע.
המינוי המנדטורי של "מייצג הנושים", כמוצע בהצעת החוק, מיותר אפוא, ואין בו אלא כדי לסרבל ולהוסיף ביורוקרטיה מיותרת ומזיקה.
תמהני כיצד ידורו בכפיפה אחת 3 פונקציונרים: נציגות בעלי איגרות החוב, שמתמנית על-ידם השכם והערב, כמעט מדי כל הסדר חוב, כדי לנסות ולייצג את מגוון האינטרסים - זוהי אפוא נציגות שנועדה לייצג את הנושים (את בעלי איגרות החוב) - האם נזקקים הנושים למייצג נוסף? מה תהיה ההיררכיה בין "מייצג הנושים" לבין נציגות מחזיקי איגרות החוב?; "מייצג הנושים", שימונה על-ידי בית המשפט; הוסיפו לכך גם את עורכי הדין, המייצגים אינטרסים שונים של הנושים - ונמצאתם חוזים ב-3 קטגוריות של מייצגים - "מייצג הנושים" הסטטוטורי (והמיותר), נציגות הנושים המקובלת והוולונטרית, והנציג המשפטי. 3 טבחים במטבח אחד יוצרים אנדרלמוסיה ("חוק התפוקה השולית הפוחתת", "חוק הביורוקרטיה המיותרת").
הספין התקשורתי של הצעת החוק המיותרת תפס תאוצה, וההצעה הסתמית תקרום עור וגידים ותהפוך לחוק מיותר. אמנם נזקו של החוק אינו רב ואפשר להסכין עמו, אבל לשם מה מחוקקים חוקים כגון דא? מסמאים את עיני הציבור ומסממים אותו בסמי חקיקה סתמיים. עיניים לנו ולא נראה? אוזניים לנו ולא נשמע? ראש לנו ולא נבין?
הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין גורניצקי, המייצג גופים מובילים במשק הקשורים להסדרי חוב למיניהם.
