לעתים קרובות מדי מוצגים אירועים שגרתיים למדי כדרמטיים וחשיבותם מנופחת. הפעם הדבר שונה - הפחתת תקרת דמי הניהול בקופות הגמל מ-2% ל-1.05% היא אירוע משמעותי שישפיע על כיסו של כמעט כל אזרח בישראל, יגדיל את הפנסיה שלו וישפר את רווחתו.
מה תהיה ההשפעה המדויקת? כרגע אפשר רק להעריך, אבל כבר כעת ברור כי לאורך שנים מדובר במיליארדי שקלים - כסף שלא ייגרע כדמי ניהול ולא יופנה לקניית ג'יפ חדש למנהלי הקופות, אלא ישאר בכיסו של החוסך.
ממוצע דמי הניהול עמד בשנת 2011 על 1.02% מהצבירה. מ-2014 תרד התקרה ל-1.05%, כלומר התקרה העתידית היא הממוצע הנוכחי. כל מי שמשלם מעל הממוצע יקבל הפחתה מיידית ומשמעותית בדמי הניהול. ומי אלו? רוב החוסכים, כ-70% מעמיתי הגמל, על פי נתוני האוצר.
זה מהלך דרמטי: לכ-2 מיליון אנשים יירדו בבת אחת דמי הניהול. הנהנים יהיו העמיתים החלשים ביותר - לא מאוגדים, עם צבירה נמוכה ועמיתים רדומים. אלו העמיתים שלאורך שנים נדפקו כי הם לא חלק מסקטור או קבוצת לחץ. הם תמיד שילמו את המקסימום, ועכשיו המקסימום יורד.
יש תחרות, אבל לא על הלקוח
אל תטעו. ההפחתה בדמי הניהול נעשית על אפו ועל חמתו של האוצר. כשהתחלנו לעסוק בנושא, בדצמבר 2009, הסבירו לנו במשרד האוצר שאנחנו פופוליסטים, שמדובר בשוק חופשי, תחרותי ואסור להתערב בו. הממונה על שוק ההון, עודד שריג, בדיוק כמו קודמו ידין ענתבי, המשיך לטעון עד הרגע האחרון שהתחרות בשוק תעשה את העבודה ותוריד את דמי הניהול. האוצר סירב להכיר בכך שמדובר בכשל שוק, שהשילוב בין חולשת הלקוח, עוצמת סוכני הביטוח ובורות הציבור אינו מאפשר תחרות אמיתית על הלקוח. באוצר צדקו, יש תחרות, אבל על לבם של סוכני הביטוח, לא על הלקוח הסופי.
באוקטובר 2010 הציגו באוצר, סוף סוף, תוכנית להפחתת התקרה ל-1.2% בשנת 2015, זה היה צעד קטן בדרך הנכונה, וגם אותו הם ניסו למסמס כפי יכולתם. סביר להניח שאלמלא המחאה בקיץ האחרון, היה האוצר מצליח בכך ודוחה את הפחתת התקרה בשם קדושת האי-התערבות בשוק חופשי. אבל שוק חופשי אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגדיל את רווחת הציבור, וכשהיד הנעלמה של השוק מתחילה להתפרע, לפעמים צריך לחתוך לה אצבע או שתיים.
יש עוד כמה צעדים מתבקשים, שהאוצר נמנע מלנקוט כרגע: למשל, ההפרדה המתבקשת בבעלות בין סוכנויות ביטוח לחברות ביטוח שיוצרת ניגודי עניינים, הגבלה של עמלות סוכני הביטוח והורדת תקרת דמי הניהול גם בקרנות השתלמות. וכמובן, הצעד המרכזי - טיפול בגוויעתן של קופות הגמל עקב תיקון 3. הפתרון ברור - החזרת האפשרות לחיסכון הוני בקופות גמל תוך מתן הטבות מס פנסיוניות העולות ככל שהלקוח משאיר את הכסף לפרק זמן ארוך יותר, נאמר 20-25 שנים. אך בינתיים באוצר בוחרים להתעלם.
בין פסק זמן לפנסיה
ועוד עניין - דמי הניהול נותרו נושא למביני דבר, כמה עיתונאים, שניים-שלושה חברי כנסת. הציבור הרחב נותר בור ועסוק בעניינים ברומו של עולם כמו מחיר פסק זמן של שטראוס. אבל עלות הגבייה העודפת בדמי הניהול היא פי עשרות מונים מכל חיסכון במחיר פסק זמן או קוטג'. מעבר לכך, פסק זמן - חטיף שוקולד משמין ורע לשיניים - לא חייבים לקנות. גם לא מקופלת או סניקרס. פנסיה היא מוצר שחובה לרכוש, ולא רק כי החוק דורש זאת, אלא כי אחרת אנשים ימצאו את עצמם בזקנתם חסרי כול. לכן חינוך פיננסי לציבור הרחב הוא דבר הכרחי, וגם בעניין זה האוצר, למרבה הצער, עסוק בדיבורים ולא במעשים.