א.
משהו מסריח פה.
נתחיל בהפרטת הרכבת. מה קורה שם? כשאתה מתעמק ומנסה לראות מה קורה מאחורי מסך הספינים על האלימות והכוחנות של הוועד, כמו גם על חוסר הכישרון והיושרה של העובדים, אתה מבין שהאלימות, הכוחנות וחוסר הכישרון והיושרה הם נחלתם הכמעט בלעדית של הצד השני - האוצר, משרד התחבורה והנהלת הרכבת.
אלה שמו להם למטרה להפריט את הרכבת, והשיטה שלהם פשוטה, אכזרית ורצופה בחוסר יושרה: דרדר את השירות, הפקר את הנוסעים, זלזל בהם, תוך כדי שאתה מפנה את האש אל הצד החלש, העובדים.
התעלם מדרישותיהם, האשם אותם בכול, הפוך אותם לשנואים על הציבור.
הם אשמים בתאונות (למרות שזה לא נכון לפי בדיקות שנעשו. היצרן אשם).
הם אשמים באיחורים (למרות שזה לא הגיוני).
הם אשמים בכל סכסוכי העבודה (אחרי שהעזו, חוצפנים, להתקומם נגד הפגיעה בהם).
הם נגועים בנפוטיזם (נהג קטר, ממש תואר אצולה העובר מאב לבנו).
הם סחטנים (למה תמיד העובד שנאבק על שכרו הוא הסחטן? למה אנחנו לא מפנים את ההאשמה הזו כלפי המעסיק שסוחט מהעובד את שכרו, זכויותיו וכבודו?).
הם ספק-מושחתים (הם, לא יו"ר הרכבת אורי יוגב שהיה פקודו בצבא של מנכ"ל בומברדייה-ישראל, יוסי דסקל, אבל שכח לדווח על זה לוועדת המינויים. יוגב שכח גם לדווח לוועדה על זה שדסקל כיהן כדירקטור בחברה הפרטית שלו, ווייטווטר. וגם על כך שנטל חלק בפגישה שבה הסכימה רכבת ישראל לשנות בדיעבד את תנאי המכרז של בומברדייה. שמו הושמט באופן מסתורי מהפרוטוקול. המשנה ליועץ המשפטי קבע כי פעולות אלה "מעלות חשש להתנהלות בלתי תקינה ולפגיעה לכאורה בטוהר המידות", אבל בנובמבר 2011 נקבע לבסוף כי אין מניעה משפטית למנות את יוגב ליו"ר דירקטוריון הרכבת. על חברי הוועד הנוכחי אף אחד לא אמר דבר דומה).
הם כוחניים (הם, לא שר התחבורה שבמהלך משא ומתן מכריז על כישלונו וממהר להפריט).
הם קיצוניים (הם, לא האוצר, שמפריט בפונדמנטליסטיות כל מה שזז. הם קיצוניים, לא אורי יוגב שאמר בראיון עיתונאי כי "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן - שבירת העבודה המאורגנת בישראל". גיבור!).
הם מתנגדים לכל התייעלות או הקפדה על בטיחות (שקר גס). ועוד, ועוד.
ככה זה עם שקרים, צריך רק לומר אותם מספיק פעמים והם נהיים אמת.
אה, וכמובן - גילה אדרעי! השטן הגדול, האישה על השלטר. אפנה אתכם לראיון שנתנה אדרעי לעיתון כלכליסט לפני כשנה (28.4.11), ובו תיארה אחד לאחד את מה שקורה היום ברכבת.זו כמעט נבואה. אבל על אדרעי הכי קל לרדת.
מוכרחים להודות שהוועד, מצדו, עשה את כל הטעויות האפשריות. הם בהחלט עשו עבודה קשה לכל מי שניסה לעמוד בצד שלהם. זה שיחק יופי לידיים של חסידי ההפרטה.
ב.
משהו מסריח פה.
כשאתה חושב על הפרטת הרכבת, אני מבקש ממך לחשוב במקביל על עוד שני דברים: איך זה קשור להכרזה על רכבת לאילת ואיך זה קשור להפרטת נמל אילת? מישהו פה מתכנן לחלק כמה קופונים שמנמנים לחברים שלו, זה הרי ברור. אין לי הוכחות לזה, אבל ההוכחה הכי טובה תהיה הזמן. בואו ניפגש בעמוד הזה עוד שנתיים-שלוש.
שאלה: למה לפרק את הרכבת לשלוש חברות - אחת לנדל"ן, אחת לתחזוקה ואחת למטענים?
לא יודע מה אתכם, לי התשובה ברורה כשמש: עדיף לחלק שלושה קופונים יפים לשלושה חתולים שמנמנים. אם התייעלות הייתה מה שעומד בראש מעייני כץ, שטייניץ ויוגב, אז למה לא חברה אחת?
הכסף הגדול באמת מהרכבת לאילת, בשילוב עם הפרטת הנמל שם, יבוא מהמטענים. אין סיבה אחרת להקמת רכבת לאילת. שמונה ועדות (!) הוקמו בשנים האחרונות לבחינת כדאיות הפרויקט, וכולן הובילו למסקנה שאין פה שום כדאיות לציבור.
הימור שלי: מי שלא יזכה במכרז להפרטת נמל אילת, יקבל בונבוניירה במכרז של הובלת המטענים.
ג.
משהו מסריח פה.
אני עושה ארכיון. לפני כשנה (17.4.11) איים ישראל כץ שיסגור את הרכבת תוך ארבעה חודשים. אז היה לו תירוץ אחר, מה זה משנה, תירוצים תמיד יש. כמה ימים אחר כך (21.4.11) גיבה "בכיר באוצר" את כץ ואמר "הרכבת לא מתוכננת טוב מבנית ואי אפשר להמשיך ולשפוך אליה מיליארדי שקלים בשנה".
באמת, למה שהמדינה תשפוך כסף על שירותים לאזרח? אפשר פשוט לזרוק את זה לאיזה טייקון, ודי. המסקנה אחת: הם החליטו להפריט, הם עשו הכול בשביל זה, והם הצליחו. מי הפסיד? אנחנו. אתם. אני.
ד. משהו מסריח פה.
ולא רק ברכבת. נדבר על שכר הבכירים. שכר הבכירים הוא שערורייה - תעסוקתית וכלכלית כמו גם מוסרית. הוקמה ועדה, שבראשה ישב שר המשפטים יעקב נאמן (האיש המקורב ביותר לרה"מ, איש שנחשד בימים אלה בהעלמת מס). ישבה הוועדה, ישבה וחשבה, וחשבה עוד קצת, והגיעה למסקנה המפתיעה: אין להגביל את שכר הבכירים. כן, אני בהלם ממש כמוכם.
זה, כמובן, מוסווה מאחורי מכבסת המילים הרגילה: "מדיניות התגמול תיקבע על-ידי ועדה מיוחדת בדירקטוריון ולאחר מכן תאושר על-ידי אסיפת בעלי המניות, כאשר יידרש רוב של בעלי המניות שאינם בעלי השליטה בחברה", או משהו כזה. במילים אחרות: החגיגה נמשכת. כמה כיף להיות בכיר.
משהו מסריח פה, לא? על הבכירים אף אחד לא אומר שהם "סחטנים" או "קיצוניים" או "מושחתים", וזאת למרות שלקטוף לעצמך בונוס כשהחברה מפסידה נראה לי כמו צעד מושחת בצורה קיצונית.
משהו מסריח גם בהמלצות הסופיות של ועדת הריכוזיות. לפני כחצי שנה פרסמה הוועדה הצהרות דרמטיות שישנו את פני המשק או משהו כזה. השבוע פורסמו המסקנות הסופיות והן רכות-רכות, כמו חמאה בשמש. והחמאה הזו מונחת על ראשינו.
ה. משהו מסריח פה.
מהפרטים שהודלפו מדוח המבקר על פרשת הרפז-אשכנזי-ברק עולה ריח מצחין במיוחד. הפרטים לא חשובים, משנה התמונה הגדולה: בצמרת המדינה יושבים אנשים שאוספים זבל אחד על השני, שעסוקים במאבקי כוח, שמחוברים ליחצנים ציניים, שמזייפים מסמכים.
אותו הריח פחות או יותר עולה מפרשת עוזי ארד והראיון המפורסם, כמו גם מפרשת נתן אשל והפשרה המבזה, כמו גם ממה שקרה אחר כך בלשכת רה"מ. גם כאן הפרטים חשובים פחות מהתמונה בכללה: סירחון.
ו. משהו מסריח פה.
שדרות גבי אשכנזי באור יהודה. מה זה צריך להיות, תגידו לי? זה הרי מופרך לגמרי. ודוורים בעיריית רמת גן מסרבים לחלק לתיבות את הברית החדשה. ובבתי הכלא אין מקום, אז מוציאים לחופשי אנשים כמו בועז יונה, מנכ"ל חפציבה לשעבר, אדם שגנב, שיקר, זייף ופגע במשהו כמו 4,500 משפחות. יפה, לא? אולי אפשר לשנות את שדרות גבי אשכנזי לשדרות בועז יונה. ואם לא שדרה, אז לפחות סמטה. משהו, תנו לבן אדם משהו.
ואיתו שוחרר גם השר בניזרי שסבלו לא יתואר. והעבריין שלום דומרני.
מסריח.
אבל לא הכול שחור, חברים, כי אתם יודעים מה אומרים, שעברנו שינוי תודעתי, שפקחנו את העיניים, שהאזרח-צרכן הישראלי למד לעמוד על שלו. וזה כמובן נכון במאה אחוז, כמו שניסיתי להוכיח בעמוד הזה היום.
הרהור
ישבה הוועדה, ישבה וחשבה, וחשבה עוד, והגיעה למסקנה: אין להגביל את שכר הבכירים. כן, אני בהלם ממש כמוכם