עו"ד כנרת רצון-פיקובסקי, שהסתכסכה בעבר עם השופטת המחוזית מיכל אגמון-גונן, מערערת לבית המשפט העליון על פסק דינה של השופטת בתביעה שהגישה. לטענתה, פסק הדין, "על סגנונו, ניסוחו וקביעותיו, נגוע בחשש ממשי למשוא-פנים".
"גלובס" חשף לפני כחודשיים כי השופטת אגמון-גונן לא פסלה את עצמה מלדון בתביעת זכויות יוצרים שהגישה רצון נגד מכללת מגמות ואחרים, ודחתה את תביעתה תוך חיובה בהוצאות משפט חריגות בסך 106 אלף שקל. זאת, על אף שאגמון-גונן הסתכסכה בעבר עם רצון כשעבדו ביחד בבית המשפט עליון.
רצון עירערה לעליון על פסק הדין, בטענה כי יש לקרוא את החלטת אגמון-גונן על רקע הסכסוך האישי מימי עבודתן המשותפת, וכי פסק דינה נגוע בחשש למשוא-פנים.
לדבריה, "לאורך כל ניהול התובענה היו הצדדים עדים להעדפה ברורה וחד-משמעית של צד להליך על-ידי בית המשפט... כך שקיומו של חשש כבד לכך שפסק הדין נגוע במשוא-פנים ממשי הפך כמעט ודאי".
רצון טוענת כי חשבה שלסכסוכי העבר ביניהן לא תהיה השפעה על פסק הדין, אולם "סברה זו הלכה ונסדקה לאטה... עד לקריאת פסק הדין".
לטענתה, אגמון-גונן גילתה כלפיה יחס עוין ומפלה, שלווה "בהתערבות לא ראויה מצד בית המשפט הנכבד בחקירות וטענות הצדדים במהלך דיוני ההוכחות".
לכן, לטענתה, "לא ניתן להתעלם מהתחושה כי פסק הדין נכתב לאורו של הסכסוך האישי בין כבוד השופטת והמערערתן".
יחסים מעורערים
אגמון ורצון עבדו יחד בשנות ה-90 בבית המשפט העליון - אגמון-גונן כרשמת ועוזרת הנשיא לשעבר אהרן ברק; ורצון כראש מדור בקרה ושיבוץ בעליון, שגם ניהלה את מערכת היומן. במהלך עבודתן המשותפת עלו היחסים בין השתיים על שרטון.
בהמשך פרשה רצון מהעבודה בעליון והפכה למרצה לדיני ניירות ערך ולבעלת עסק מצליח להכשרת יועצי השקעות, ואילו אגמון-גונן התקדמה והפכה לשופטת מחוזית מוערכת.
באוקטובר 2007 הגישה רצון למחוזי בתל-אביב תביעת זכויות יוצרים נגד עו"ד זוהר מור, מכללת מגמות והוצאת ספרי המשפט "בורסי", בטענה כי הנתבעים העתיקו ממנה את ספרי ההכנה לבחינת רשות ניירות ערך.
רצון הופתעה לגלות כי למרות הסכסוך החריף ביניהן בעבר, שובץ התיק שלה לדיון בפני השופטת אגמון-גונן, שלא פסלה את עצמה מלדון בתביעה.
אגמון-גונן דחתה את התביעה של רצון, תוך שהיא מותחת עליה יקורת נוקבת. "עו"ד רצון גילתה דפוס התנהגות קבוע של הפעלת איומים ולחצים, על מנת להביא לסילוק מתחריה משוק ההכנה לבחינת רשות ניירות ערך", פסקה.