בית הדין הארצי לעבודה אישר לאחרונה, באופן תקדימי, ניהול תביעה ייצוגית נגד חברת השמירה יבטח, בגין אי-הפרשה לפנסיה. זאת, חרף קיומו של הסכם קיבוצי המסדיר את יחסי העבודה בין החברה לעובדיה, והעובדה כי לפי חוק עובד המועסק לפי הסכם שכר קיבוצי אינו יכול להגיש תביעה ייצוגית.
השופטת ורדה וירט-ליבנה, בהסכמת הנשיאה נילי ארד, השופט עמירם רבינוביץ ונציגי העובדים והמעבידים, קבעו כי "בנסיבות בהן ארגון העובדים לא דאג לעובדי החברה על מנת שיקבלו את הזכויות המגיעות להם, לא עשה די על מנת לאכוף את ההסכם הקיבוצי, וכאשר ההסכם הקיבוצי הוא בבחינת אות מתה אשר המעביד אינו מקיים את הוראותיו - אין לזקוף לחובתו של העובד בהליך זה את הפנייה הישירה למסלול של תובענה ייצוגית טרם פנייה מראש לארגון העובדים היציג בחברה".
ההחלטה התקדימית ניתנה בעניינו של ארז חבושה, עובד חברת השמירה יבטח בע"מ, שהגיש לבית הדין האזורי תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד החברה, בטענה כי לא שולמו לא כל זכויותיו הסוציאליות ובהן הפרשות לקרן פנסיה.
בית הדין האזורי קיבל את הבקשה וקבע כי מחומר הראיות עלה כי ארגון העובדים לא דאג שעובדי יבטח יקבלו את הזכויות המגיעות להם, באופן ש"משמעות הקביעה שלא להתיר הגשת תביעה ייצוגית תהא שהעובד כפרט יישאר קרח מכאן ומכאן".
לפיכך, נקבע כי לצורך חוק תובענות ייצוגיות, ולצורך זה בלבד, לא חל הסכם קיבוצי על מערכת היחסים שבין העובד לחברה.
תכלית החוק
בערעור שהגישה לבית הדין הארצי, טענה החברה כי מאחר שחוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר לנהל הליך ייצוגי הנוגע לזכויות עובדים כשישנו הסכם קיבוצי, לא ניתן לנהל נגדה תביעה ייצוגית. ההסתדרות, שהצטרפה להליך, תמכה בטיעוני החברה.
השופטת וירט-ליבנה ציינה כי מאז כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות הוגשו תביעות רבות של עובדי שמירה ועובדי קבלן מוחלשים, והתברר כי כל חברות השמירה שנגדן הוגשו התובענות לא שילמו לאורך כל השנים עבור ההפרשות לפנסיה של העובד. "תובענה ייצוגית תהא הדרך היעילה וההוגנת מבין הדרכים האפשריות להכרעה במחלוקת", קבעה.
בית הדין ציין כי יבטח לא פעלה לפי ההסכמי הקיבוציים, אך בבואה להתגונן בפני התביעה פתאום ניערה מהם את האבק, כדי לחסום את הדרך בפני אישורה התביעה כייצוגית.
"קשה לקבל תוצאה זו... מחד ישלחו את העובד לארגון העובדים, שכמובן אין לו כל כוח לאכוף על אותו ארגון לפתוח בהליך של סכסוך קיבוצי; ומאידך תישלל ממנו האפשרות, באמצעות כלי התובענה הייצוגית, לאכוף על המעסיק לשלם לעובדיו את אותה זכות בסיסית וחשובה מאין כמוה".
על כן נקבע כי "ככלל במקום עבודה מאורגן יש להימנע מלאשר תובענה ייצוגית, על-פי החריג הקבוע בחוק. אולם, לבית הדין נתון שיקול-הדעת לאשר תובענה ייצוגית גם במקרים בהם נסיבות העניין, תכלית החוק ושיקולי צדק יחייבו את אישורה".