3 ימים לפני ליל הסדר לא היה לנו מושג איפה נערוך אותו, ומשום מה השנה האירוע לא הטריד אותנו יותר מדי. נודה על האמת, גם הפסחולוגים האדוקים לא מתים על תופעות הלוואי של החג - בישולים עד כאבי גב, דודות שעולות על העצבים, דינמיקה קבוצתית נפיצה ואוכל רע.
בגלל חוסר חיבה מופגן לכינוסים מסוג זה ומצוקת משפחה מצומצמת, אנחנו מוזמנים בדרך-כלל לחברים טובים, שלצערנו הרב מאוד נסעו לשנתיים ללאס ווגאס, והותירו אותנו יתומים בשני הרגלים של הציבור החילוני: ראש השנה ופסח.
אז יומיים לפני הסדר, כשהתלבטתי אם להזמין חברים כדי לעבות את השולחן ולהעביר את הבאסה בסבבה, זרק לי בן הזוג, מה דעתך לעשות את הסדר במסעדה?
מסעדה? רעיון ענק. בלי קניות לא פרופורציונליות בסופר, בלי ניקיון יסודי מדי בבית, בלי "אחותי תבוא או תלך לגיס בירושלים?", ובלי מתנות לא שימושיות שמקבלים ואין למי להעביר אותן הלאה. הרי כשבאים למקום נייטרלי, אין צורך לקנות משהו שיפיל את בעלת הבית, המותשת גם ככה, מהרגליים.
שלא לדבר על ההוצאה הכספית הכבדה של כל אלה, שמותירה אותך בצאת החג בלי כוח, ובלי כמה אלפי שקלים בחשבון, גם אם אתה רק מתארח.
שיטוט קצר באינטרנט הניב 4 אופציות אפשריות באזור המרכז: מסעדת "אינדירה" ההודית, שהבטיחה צלחת ברכות ותפריט עשיר; מסעדת "קבאצ'וק" הרוסית האליטיסטית החדשה, שהציעה תפריט רוסי עשיר ומרובה מנות; "סוהו" בראשון-לציון, שמשמעותה אוכל יפני ועמידה בפקקים; ו"התרנגול הכחול", גם קל"ב וגם מסעדה שאנחנו אוהבים.
הזמנו שולחן לשישה, החבאנו לילדים את האפיקומן בבית, כי בכל זאת, מסעדה, לא נעים שיתרוצצו לאנשים בין הרגליים, והתייצבנו שם ברבע לשמונה.
נתחיל מזה שהאולם הפנימי היה מלא, למעט שני שולחנות קטנים, בזוגות, משפחות של 4 ו-6 נפשות, ושני שולחנות של שני שבטים גדולים, שקראו כל מילה בהגדה, ושרו בקולי-קולות. כך שאווירה חגיגית וצוהלת היתה שם, לעיתים צוהלת מדי, מה שהקשה עלינו לשמוע את עצמנו קוראים את דגימת ההגדה שלנו.
על השולחן חיכו לנו הזרוע-חרוסת - מרור-כרפס-ביצה מסורתיים, גפילטע פיש, מצות, שתייה קלה ויין חופשי, וכשהרגשנו שתם בשבילנו הטקס, סימנו למלצרים שהביאו שפע של מנות ראשונות, מנות עיקריות כולל שניצל לילדים, ומנות אחרונות, והכול-הכול ב-380 שקל למבוגר ו-25% הנחה לילד. בסך-הכול שילמנו 2,090 שקל.
לכאורה, המחיר נשמע מופקע, אבל כשנכנסים לחישובי עומק שמשקללים לתוכו את הזמן המבוזבז במסעות קניות היסטריים עד שעת השין, שעות של בישולים, נקיונות לפני ואחרי, הגשה לשולחן, פינוי, דלק, מתנות, אוכל, ולילות נטולי השינה בגלל המתחים הבינמשפחתיים - אין ספק שהפתרון גאוני.
יש לי תחושה שעוד ועוד מסעדות יפתחו את שעריהן בערב הפסח, ויותר ויותר ישראלים שרוצים לשמור על שפיות יבחרו באופציה הזו.