"ללקוח שלך יש דברים יותר חשובים לנהל", אמרה הבוקר (א') שופטת השלום ריבה ניב לעו"ד אלי זהר, פרקליטו של אהוד אולמרט. זו כמובן לא אמירה נוראה, אלא פשוט מיותרת, וגם, במקרה זה, בלתי הוגנת.
קודם כל, מהו דבר חשוב זו שאלה סובייקטיבית, ומה שנראה לא חשוב לאחד, יכול לבעור בעצמותיו של האחר. פה מדובר בתביעת הדיבה של אולמרט נגד פרקליט המדינה, ואם בכלל, דברי השופטת היו צריכים להיות מכוונים לנתבע משה לדור ולא לתובע אולמרט. כי העניין פה הוא לא מה שלדור אמר, אלא הנסיבות.
שערורייה בלתי מוכחת
בראיון ל"הארץ" בפברואר 2011, התייחס לדור להלוואה שקיבל אולמרט מאיש העסקים ג'ו אלמליח, כינה אותה "שערורייתית" ואמר כי ההלוואה לא הוחזרה. אין ספק שריח לא טוב נודף מאותה "הלוואה", שנראית כמענק של איש עסקים אינטרסנטי.
אבל הפרשה הזאת לא נדונה בבית משפט, ואולמרט אמר שההלוואה הוחזרה. אבל החומרה היתרה נובעת מכך שלדור הוא התובע במשפטיו הפליליים של אולמרט. זו כשלעצמה תופעה מקוממת. פרקליט המדינה מגיש כתב אישום נגד אזרח - ובמקביל מכפיש אותו בתקשורת באמצעות סיפור שלא הוכח משפטית?
לדור והסוב-יודיצה
אולי יותר חמורה העובדה שלדור עבר כאן עבירה, לכאורה, על חוק הסוב-יודיצה. זו אינה סתם עבירה, אלא פלילית. על פניו נראה כי לדור לא סתם דיבר, אלא התכוון להשפיע בדבריו על יחסו של בית המשפט לאולמרט בתביעות האחרות נגדו, והכוונה הזאת מהווה אחד ממרכיבי העבירה.
מה שאולמרט מבקש זו התנצלות ופיצוי. כנראה לא רק כדי להגן על שמו, אלא גם כדי לפגוע באמינותו של האיש שהגיש נגדו את התביעות הפליליות. ואם תתלווה לכך גם השפלה מסוימת של לדור, אז בוודאי שטוב מבחינתו של אולמרט. אבל המניעים של אולמרט להגשת תביעת הדיבה נגד לדור אינם רלוונטיים. מה שקובע הם הדברים שאמר לדור.
היועץ, לא בורר
הבוקר (א'), לאחר שהתברר כי ניסיון גישור אחד נכשל, החליטה השופטת ניב לשלוח את הצדדים לניסיון נוסף. מי שחסר כאן אינו עוד בורר, אלא הבוס של לדור, היועץ המשפטי יהודה וינשטיין. מדוע הוא נותן לסאגה הזאת להימשך? מדוע הוא מעמיד ללדור פרקליטים משירות המדינה המבזבזים את זמנם ואת כספו של הציבור, כאשר נראה שלדור נהג לפחות שלא כשורה, אם לא יותר מכך?
מדוע וינשטיין אינו דורש מלדור לעשות את הדבר ההגון והנכון: להתנצל ולהודות בטעות שעשה - במקום לבזבז את זמנה של הפרקליטות, ושל הפרקליט לדור, בהגנה על מעשה שנראה לא ראוי ולא הגון? או אם לאמץ את דברי השופטת, האם אין ללדור ולפרקליטות דברים יותר חשובים לעשות מאשר הגנה על מעשה שאינו ראוי להגנה?