תהיה או לא תהיה? האם את הזמרים בכיכר המדינה יחליפו צמיגים בוערים? הספקולנטים הכלכליים, הפוליטיקאים, וכמובן, ציבור הצרכנים, מנסים להמר אם גם את קיץ 2012 נזכור כקיץ של מחאות נגד יוקר המחיה.
מאז פרוץ המחאה התרחשו כמה צעדים שנועדו לתת מענה לזעם על יוקר המחיה, כמו למשל חינוך חינם לילדי הגן מגיל 3, אבל התחושה הרווחת היא שעד כה נעשה מעט מדי ומאוחר מדי.
"גלובס" קיבץ ארבעה מיוזמי מחאות קיץ 2011 ושמע מכולם הבטחות למחאות מתחדשות - והפעם "בדרך שלא הכרנו קודם", כפי שאומרת אורלי ארושס, ממארגנות מחאת העגלות. רובם לא ממהרים להשתמש במילה 'אלימות', אבל בין השורות ניתן להבין שאיפוק ונימוס לא בהכרח יהיו בלקסיקון של המפגינים בקיץ הקרוב.
איציק אלרוב, מיוזמי מחאת הקוטג', מדגיש אמנם כי המחאה חיה ובועטת ואפילו שולחת את זרועותיה לדוחות החברתיים של החברות, אבל צופה שינוי אווירה. בני גרוברמן מ"ישראל יקרה לנו" מצהיר כי הוא מתנגד לאלימות; אך זאב גראואר, מיוזמי מחאת הדלק, לא מהסס להיות חריף. גראואר סבור כי תסכול הצרכנים יביא את מארגני המחאה למצב ש"לא נוכל להגיד לא לאלימות". לצד המחאה הוא מספר על התארגנות חברתית שתאגד כמה תנועות.
רשמו ביומן: האירוע הראשון, שמארגנת "ישראל יקרה לנו", מתוכנן כבר ל-12 במאי בכיכר רבין, והוא יהיה "אירוע פלורליסטי" בסגנון הייד פארק, מעין יריד שיאפשר לכל תנועות המחאה להציג את הפעילות החברתית משלהם.
איציק אלרוב, מוביל מחאת הקוטג': "אופי המחאה תלוי ביחס של השלטון"
- האם בקיץ הקרוב המחאה תתחדש - או שמא זו הצרכנית מעולם לא נרגעה?
"המחאה הצרכנית זכתה עד כה לאמון של 96% מאזרחי ישראל, על-פי מחקרים שהתפרסמו בתקשורת", אומר איציק אלרוב, יוזם חרם הקוטג', "והיא מתמשכת ברציפות כבר יותר מ-10 חודשים. אנו רואים זאת בהרגלי הקנייה שהשתנו, בדוחות החברות ובזעם הצרכני שמצליח גם להגן על אינטרסים נוספים. די אם ניזכר בהתקפלות הוועד האולימפי וענקית המזון אסם בפרשיית קמע האולימפיאדה".
- מה יהיו המגמות בקיץ הקרוב? האם נראה דגשים שונים, מטרות אחרות?
"המטרות שלנו לא השתנו במאומה, והן עומדות בעינן מאז תחילת מחאת הקוטג': הובלת המאבק ביוקר המחיה בישראל, תחילה בסעיפי מחירי המזון ואחר-כך בסוגיות יוקר המחיה בדיור, חשמל, דלק, בנקים ומוצרים פיננסיים, פנסיות ועוד. הדגש הוא על מצוקת מעמד הביניים. ברור שגם שכבות המצוקה ייהנו מהוזלת יוקר המחיה".
- ומה יהיו דרכי המחאה? האם צפויה עליית מדרגה?
אלרוב מעדיף לענות בצורה ערטילאית: "אופי המחאה וחומרתה תלויים ביחס השלטון לבעיות האמיתיות של כולנו", הוא אומר. "התעלמות מבעיות אלה היא הרת-אסון למדינה ולא רק לממשלה זו או אחרת. אנו דוגלים בשיתופי-פעולה שונים כדי להביא לשינוי בר-קיימא".
ומה בינתיים? "הגשנו לוועדת קדמי דוח המלצות מפורט. אנו מקווים לראות בקרוב את קבלת המלצות, ונעקוב אחר יישומן באופן מיידי. אנחנו ממתינים לדוחות של מבקר המדינה והממונה על ההגבלים העסקיים בנושאים שונים, ונמשיך לבדוק את כלל תחומי יוקר המחיה ולטפל בהן מול הרשויות השונות, גם בדרכים מחאתיות נעימות פחות".
אורלי ארושס, מחאת האימהות: "הזעקה תעלה מדרגה. האימהות התפכחו"
אורלי ארושס, ממארגנות מחאת האימהות בקיץ האחרון, בטוחה כי מחאתן תחזור בקיץ, ולא בתצורה העדינה של אימהות הצועדות ושרות בשדרות תל-אביב. הפעם, כך היא סבורה, הזעקה תעלה מדרגה.
- האם מחאת אשתקד הצליחה?
"ההצלחה היא בעיקר ברמה התודעתית ופחות ברמה המעשית. ההורים בכלל, והאימהות בפרט, התפכחו, וכעת כולנו מודעים יותר להשלכות של העלויות הבלתי אפשריות של גידול ילדינו.
"עוד הבנו שמשום שבמדינה שבה אנחנו חיים החדירו לנו בעיקר חרדות קיומיות-בטחוניות, לכאורה לא נשאר זמן לעסוק בעניינים החברתיים".
ההתנהלות של מארגנות המחאה, כפי שמגדירה ארושס, משולה להתנהגות של ילד: "ילד שלא מקבל משהו בשלב הבקשה והבכי עובר לשלב של בלגן מסוג אחר. ביבי וחבריו הם כמו ההורים שלנו, ונצטרך לעשות בלגן כדי לקבל מענה לדרישותינו".
- האם את מרגישה שקיבלתן מענה לדרישות ממחאת 2011?
"הכריזו על חוק חינוך חינם מגיל 3, אבל אין מספיק גנים, כך שרוב ההורים ימשיכו לשלם על גנים פרטיים. הכוונה טובה אבל רקובה מבלי היערכות, כך שמהלך פרקטי ומקיף לא נעשה פה בעצם. במקום להתחיל מלמעלה, צריך היה להתחיל מלמטה עם היערכות במספר הגנים.
"גם המענה לבעיית העגלות באוטובוסים קיבל מענה שמבחינתי הוא סתימת פיות: לא משלמים על עגלה לאחר שמקפלים אותה, אבל אימא שעולה לאוטובוס עם תינוק שישן בעגלה לא תקפל אותה, מה גם שקשה לי לראות איך בדיוק אותה אם מחזיקה את התינוק ביד אחד ומקפלת את העגלה ביד שנייה, כך שנוצר מצב מגוחך".
- אילו דרכי מחאה תנקטו?
"אימהות שצועדות עם עגלות ובלונים צהובים התאימו לשלב הראשון של המחאה. מבחינתי השלב הזה חייב לעלות מדרגה. קשה לי להשתמש במושג אלימות כמשהו לגיטימי, אבל אין לי ספק שהדרך הפעם תהיה אסרטיבית בהרבה. ברור לי שהפעם הילדים שלי יישארו בבית.
"עדיין לא גיבשנו את דרכי המחאה, אבל בפייסבוק מרגישים תכונה ומוטיבציה לחדש מהלכים. מכיוון שעד החופש כולנו עסוקים בהישרדות היומיומית, רק בקיץ נוכל להתפנות להילחם על מה שמגיע לנו. אני בטוחה שהפעם ההתייחסות אלינו לא תהיה כאל מחאת הסושי, אלא כאל זעקה אמיתית של כל ההורים לילדים במדינת ישראל".
בני גרוברמן, ישראל יקרה לנו: "לא מתכוונים להיות ארגון גרילה"
"מעולם לא הפסקנו פעילות", אומר בני גרוברמן, ממקימי תנועת "ישראל יקרה לנו", שהתפצלה לפני מספר חודשים מקבוצת חרם הקוטג', שמנתה בתחילת הדרך 5 פעילים מרכזיים - איציק אלרוב, יעקב לבי, דודי מחפוד, יפתח שקד, איל עופר ובני גרוברמן. השניים האחרונים, שהסתייגו משיתוף-הפעולה עם הסטודנטים, הקימו את "ישראל יקרה לנו".
"אנשים הבינו שצריך לשמר רמה מסוימת של פעילות ולהמשיך את המאבק לאורך זמן. הדבר היחיד שאפשר לדבר עליו זה הציבור - עד כמה יסכים להירתם. והציבור נקעה נפשו מיוקר המחיה: מדובר במחירים הגבוהים בעולם, יש פה חונטה של חבורה עסקית שמפקיעה מחירים - זו כבר לא מחאה צרכנית, זה צדק אזרחי".
בניגוד לקיץ הקודם, אומר גרוברמן, מושתתת כיום המחאה על בסיס רחב יותר של שיתוף-פעולה בין הארגונים השונים. "כיום יש פעילות בין קבוצות המחאה, יש מפגשים. הקיץ זה יהיה הרבה יותר ממוסד - בקיץ 2011 אף אחד לא הכיר אחד את השני; באותה תקופה הייתה גם חשדנות מסוימת, לא ידעו עם איזה מסר כל אחד מתהלך".
- המטרות ממוקדות יותר?
"אנחנו בעניין של מעשיות. כולנו חושבים שיש בעיית ריכוזיות ומונופולים - אין הרבה מה לעשות מול הבנקים, ואי-אפשר לא לקנות דלק. ריכזנו מאמץ מעשי, איפה שיש לנו יתר השפעה - וזה מתקשר לכלל המחאה, כי היא מבינה כיום שהיא צריכה להיות מעשית".
- האם דרכי המחאה ישתנו?
"אילו דרכי פעולה יש לציבור? בתחום המחאה הצרכנית אפשר לא לקנות. אפשר לצאת לרחובות, אבל אנחנו נתנגד חד-משמעית לכל דבר שהוא אלים, ויש שיח כזה ברחוב. יש כאלה שחושבים שמחאה של נחמדים לא עובדת. אנחנו לא מתכוונים להיות ארגון גרילה".
זאב גראואר, מיוזמי מחאת הדלק: "לא נוכל להגיד לא לאלימות"
זאב גראואר, מי שהחל למחות נגד התייקרות הדלק עוד כשמחירו נע סביב 7 שקלים לליטר, לא מאמין לאף אחד. לדבריו, בימים אלה מגבשים דעות של התנועות השונות. "אנחנו, כיוזמים וכמובילי מחאות, תמיד מנסים להפיג את הדממה, אלא שבקיץ אני צופה היענות שונה. הציבור מודע יותר ומתוסכל יותר, כי הוא מבין כמה לוקשים הממשלה מכרה לו".
גראואר מתייחס לעלייה האחרונה במחירי הדלק. "בחודש האחרון רצו לייקר את מחיר הדלק ב-25 אגורות לליטר. למה? הרי מחיר הנפט לא עלה, להפך, הייתה ירידה. גם שער הדולר לא השתנה. מה שהיה פה זה תרגיל של משרד האוצר והממשלה - בתחילה הודיעו על עלייה צפויה במחירי הדלק, ואז, כדי להיראות חברתיים וקשובים, הכריז משרד ראש הממשלה על 'בלימת' העלייה ב-5 אגורות".
- באיזה אופן יתחדשו המחאות?
"מדובר על רמות שלא הכרנו עד היום. לא רק שמספר האנשים שימלאו את הרחובות יגדל, אלא שגם תמהיל האנשים יהיה שונה והתגובות שלהם בהתאם. בשנה שעברה מנענו שימוש באלימות. כיום אי-אפשר להגיד לאנשים להתנהג בנחמדות.
"גם כיוזמים אנחנו מבינים שחייבים לשנות הסטיגמה ואת דפוס ההתנהגות שלנו באופן שגם הממשלה, שאטומה מכל הכיוונים, תבין שמאסנו ביחס שלה לציבור. קשה לי להגיד את זה, אבל אני מניח שנראה דפוסים אלימים. אני לא רואה דרך מחאה אחרת. הציבור לא מחפש את הזמרים בכיכר, אלא דוהר לצמתים ולא חושש מעימותים עם המשטרה.
"בשונה ממחאת הקוטג' או הפסק זמן, מחאת הדלק היא אחרת. אי-אפשר שלא לצרוך את המוצר הזה, בין אם בשימוש ישיר במכונית או בשימוש עקיף דרך כל מוצר שאנחנו צורכים. המחאה שלנו היא מול הממשלה ולא מול יצרן או מסחטת כספים אחרת. אם מיכל דלק עולה היום 400 שקל, ואין מענה של תחבורה ציבורית הולמת, אנשים קרובים מאוד לקצה גבול היכולת.
"כפי שחזינו שהדלק יגיע ל-8 שקלים לליטר, אני משוכנע כי המחיר עוד יגיע ל-10 שקלים לליטר דלק. לא איראן או מחיר הנפט העולמי הם הגורמים לכך, אלא המיסוי הממשלתי. הממשלה מוכרת לנו סיפורים פופוליסטיים. עד היום אף אחד לא יודע להסביר את הדיס-פרופורציה בעלייה של מחיר הדלק".
- האם מתגבשת פעילות מעבר להפגנות ברחוב?
"אנחנו מנסים לגבש קואליציה חברתית שתורכב מכל רובדי המחאות והתנועות החברתיות".