השופט אורי שהם, מתח ביקורת חריפה על הצעת החוק שתטיל על עורכי דין ועל רואי חשבון חובת דיווח לרשויות כל אימת שמתעורר אצלם חשד כי לקוח שלהם עובר עבירה של הלבנת הון.
בפאנל בנושא "איסור הלבנת הון - רעידת אדמה ביסודות עריכת הדין", שנערך אמש (ג') בכנס לשכת עורכי הדין באילת, ציין שהם, שבאחרונה מונה לבית המשפט העליון, כי "בתיקון הנוכחי צעדו יוזמי התיקון צעד אחד יותר מדי, לפחות במה שקשור לעורכי הדין".
לדבריו, "הצעת החוק מאוד בעייתית, והסכנה בה עלולה להיות כפולה. האחת - שלקוחות לא יוכלו לשים את מבטחם בעורכי הדין. זאת, מעבר לכך שהם יבחרו להם את המשרדים הנוחים יותר, שלא מדווחים. אני חושש שהם לא יפנו לעורכי דין בכלל אלא לאפיקים אחרים כדי להפיג את החשש שידווחו עליהם, וזה לא רצוי. החשש השני הוא שהם לא ימסרו את המידע המלא, יגיעו לייעוץ מקצועי ויסתירו חלק מהדברים, ועקב כך יקבלו ייעוץ לא נכון, ומכאן הדרך לתביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי הדין היא קצרה".
שהם הוסיף כי "לפני שמגישים הצעת חוק כזו בעייתית, צריך לבדוק 'האם כצעקתה'. האם באמת אנשים נזקקים לעורכי הדין כדי להלבין הון, שמא אנו מגיעים לתוצאה שעלולה לגרום נזק רב ושתועלתה מאוד מצומצמת".
לדעת שהם, במבחן בית המשפט הצעת החוק תקבל פרשנות מצומצמת: "הצעת החוק בעייתית גם במישור המעשי. מעבר לזה שהיא עלולה לגרום לנזקים חמורים באמון בין עורך דין ללקוח, לטעמי בתי המשפט יתנו פרשנות מצמצת לחובות הדיווח של עורכי הדין, וידרשו חשד משמעותי לביצוע עבירת הלבנות הון מצידו של עורך הדין, ולכן גם מבחינה זו התוצאה לא תהיה טובה".
שומרי סף או שוטרי סף
מדובר בשופט מכהן שני שמותח ביקורת חריפה על הצעת החוק המקודמת בחודשים האחרונים. זאת, לאחר שבכנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, שהתקיים באילת בפברואר השנה, אמר שופט בית המשפט הכלכלי, חאלד כבוב, לעורכי הדין ביחס להצעת החוק המתגבשת: "אתם על עברי פי-פחת, הילחמו ברעה החולה הזו, עצרו את הידרדרות המקצוע".
מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד אביה אלף, שהשתתפה אף היא בפאנל אמש, נקטה עמדה הפוכה משל השופט שהם. לדבריה, "התפקיד של עורך דין בחברה הדמוקרטית הוא חשוב מאוד. השיח החופשי של הלקוח עם עורך דינו הוא חשוב, אבל אני חייבת לומר בצער רב כי יש עלייה מסוימת בסיוע של עורכי דין לביצוע מעשים פליליים. אני לא מדברת על עורכי הדין שנותנים שירותים למשפחות פשע, אלא על שירות שהוא על הגבול, סוג של עורכי דין - נותני חוות-דעת במחירים נמוכים, שאני לא רוצה לומר שהם חרב להשכיר, אבל הם שוק אפור".
הפאנל עסק בהצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, שהתקבלה בוועדת השרים לחקיקה, שלפיה יחולו על עורכי דין חובות זיהוי והכרת הלקוח כתנאי לעשיית פעולה ברכושו, וחובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על פעולות ברכוש הלקוח, כמו קנייה ומכירה של מקרקעין או עסקים והקמת תאגידים.
לדברי עו"ד אלף, "הניסיון להטיל חובות דיווח מכוח חוק הלבנת הון על עורכי דין והעובדה שזה נעשה בעולם, הם חלק ממגמה אחרת ורחבה יותר של הטלת אחריות על שומרי-סף, רואי חשבון, יועצי מס וכדומה; והשאלה היא: האם עורכי הדין הם שומרי סף או שוטרי סף. אני לא בטוחה".
עם זאת, עו"ד אלף ציינה כי "הצעת החוק לא פוגעת ביסודות עריכת הדין. אין פה רעידת אדמה. יש שקשוק קל, אבל לא פגיעה בליבת המקצוע".
עורכי דין יקבל דימוי של סוכן כפול
פרופ' דוד ליבאי, שהציג את עמדת לשכת עורכי הדין, המתנגדת להטלת חובות הדיווח על עורכי הדין, אמר, כי "ההוראה הזו באה לגייס את עורכי הדין לאיתור של עבירות, להפוך אותנו לרשות מפקחת מטעם המדינה על עוברי חוק הלבנת הון".
לדבריו, "אין תקדים להטלת חובה על עורך דין להלשין על לקוח מאחורי גבו ללא ידיעתו. יש בכך פגיעה בחיסיון ובחובת הסודיות".
ליבאי הוסיף עוד: "אנחנו חוששים שהצעת החוק משלמת מס-שפתיים לחיסיון ולכיבוד סודותיו של הלקוח, כאשר היא מחייבת עורך דין לדווח לרשות על פעולותיו של הלקוח. להנחתי, עורך דין לא יבצע פעולה כשהוא יודע שהעסקה נגועה בהלבנת הון, אבל הרשות תוכל לטעון אחרת, שעורך הדין עצם את עיניו, תתנהל חקירה, ומה שיקרה זה שיסיקו שיש נגדו חשד סובייקטיבי על יסוד נתונים אובייקטיבים".
לסיום טען ליבאי כי אם תתקבל הצעת החוק, "זכות הייצוג של הלקוחות תיפגע. הפועל היוצא מהחוק יהיה שהלקוח לא יוכל לתת אמון ולסמוך על עורך דינו, כיוון שידע שהסודות שלו אינם מוגנים עוד. ללא אמון נפגעת זכותו של הלקוח לייצוג הולם, ומצב זה חותר תחת אושיות המשפט שלנו. עורך דין יקבל דימוי של סוכן כפול, וזו גזירה קשה מדי".
עו"ד פול לנדס, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון אשר יזמה את הצעת החוק, דחה את הביקורת ואמר כי "הצעת החוק רוצה להפוך את החברה לצודקת, למתוקנת ולחברה שבה לא ישתמשו עבריינים בעורכי דין, ברואי חשבון וביועצי מס כדי לבצע עבירות הלבנת הון".
לדברי לנדס, "ברמת החקיקה מדובר ביישור קו עם סטנדרטים בינלאומיים. אנחנו לא מדברים על עורך דין עבריין. הצעת החוק לא חלה על עורך דין עבריין שמשתף פעולה במודע. אנחנו מדברים על עורך דין שבא אליו לקוח, ומבקש שיפתח עבורו חשבון נאמנות. ואותו עורך דין רואה כי מופקדים בחשבון כספים על-ידי אנשים שונים, שלא מתיישב אצלו למה הם עושים זאת או למה הם מעבירים כספים לאוקראינה או לקפריסין. אנחנו גם לא מדברים על ייעוץ ללקוח וגם לא על עורך דין שמתבקש לייצג לקוח בבית המשפט. זה לא חל על ליבת השירותים של עורכי הדין".
לנדס ציין כי "ברשת שנפרשה על מנת למנוע הלבנת הון יש חורים גדולים, בדמות עורכי הדין שלקוחות משתמשים בהם כדי לבצע הלבנות הון. בעולם נקבעו קביעות מידתיות שלפיהן עורכי דין לא צריכים לחקור, אלא לדווח כשנתקלים בסיטואציות חריגות. מדינות רבות בעולם אימצו סטנדרטים בינלאומיים, ואנחנו צריכים ליישר קו עם הסטנדרטיים האלה בעניין הלבנת הון. כל מדינות האיחוד האירופי אימצו את חובות הדיווח והזיהוי שחלות על עורכי דין ועל רואי חשבון".
עו"ד נתי שמחוני, מהסנגורים הבולטים בארץ בתחום עבירות הצאוורון הלבן, הצטרף למבקרים ואמר: "התיקון הזה הוא תיקון שכולו קללה, רעה חולה ויהיה בכייה לדורות. מדובר בפגיעה בקודש הקודשים, בחיסיון בין עורך הדין ללקוח. אנחנו נמצאים במדרון חלקלק. עורכי דין כבר היום נקראים לחקירות כמייצגים, ואם החוק יעבור, המצב יהיה גרוע יותר. מהר מאוד נמצא את עצמנו במקום שבסופו של דבר המקצוע שלנו ייפגע. אסור לנו לתת לכך יד, והיוזמה הזאת ראוי שתעבור מן העולם".
עו"ד שריג דמארי, שותף במשרד דולן-דמארי-מתתיהו, מחבר ספר בתחום איסור הלבנת הון, מומחה מוביל ונציג לשכת עורכי הדין בכנסת בנושא מטעם הרשויות, אמר בדיון: "אנחנו שומעים יותר מדי בזמן האחרון ש'העולם השתנה. תתעוררו. אתם חיים בעבר'. המילים 'העולם השתנה' לבדן אינן יכולות להצדיק את כל המהלכים שמנסים להוביל היום.
"הניסיון המאוד כושל הזה באירופה התחיל מזמן, ויש לנו הרבה שנות ניסיון ללמוד מה קרה בעקבות אותה החלה של כללים דרקוניים על עורכי דין. עורכי דין הם לא נותני שירותים פיננסיים, והניסיון לעשות הפרדה בין עבודתו של עורך הדין, הייצוג והייעוץ שהוא נותן ללקוח, לבין השירותים הפיננסיים שהוא נותן, היא הפרדה מלאכותית. צריך לדאוג גם לציבור הלקוחות ולשמור על זכותם לייצוג הוגן מסור וחסוי.
"באירופה מודדים את עורכי הדין בכמות הדיווחים שהם העבירו, והרשויות באות בטענות כשהמספר נמוך מדי. גישה זו בעייתית מאד, ואם לא נשכיל ללמוד מהיישום הכושל באירופה - ניקלע לאותן צרות ונפגע באופן בלתי הפיך ובלתי מידתי במקצוע עריכת הדין ובזכות הייצוג של הציבו".