במשרד התקשורת, בראשותו של השר הפופולרי משה כחלון, החליטו עם סיום פירוק שוק הסלולר לחזור לרפורמות בשוק השידורים, שכבר החלו במשרד. אתמול (ג') הודיע כחלון על הקמת פלטפורמה נוספת שתתחרה בהוט וב-yes ושתושתת על גבי הפלטפורמה של הטלוויזיה הדיגיטלית עידן+.
המטרה, הצהיר משרד התקשורת, היא להפחית משמעותית את גובה ההוצאה של כל משק-בית על תוכן טלוויזיוני. אבל האם זה באמת ראשיתו של עידן חדש בטלוויזיה? הנה מספר תשובות לשאלות שעשויות לעלות בעקבות הקרב החדש של כחלון.
מה זה עידן+?
עידן+ הוא שמה של הטלוויזיה הדיגיטלית (DTT). במהלך השנה שעברה כובה בישראל לחלוטין השידור האנלוגי (זה שנקלט באמצעות האנטנות על הגג), וכיום אפשר לראות טלוויזיה רק באמצעות חיבור לכבלים וללוויין או באמצעות ממיר דיגיטלי, הוא עידן+.
כדי לצפות בשידורים הללו יש צורך ברכישה חד-פעמית של ממיר (אותו ניתן לרכוש ברשתות החשמל), בעלות של בין 200 ל-500 שקל. בעבור חלק מהציבור הממיר הזה מסובסד.
לאחר רכישת הממיר, אין צורך לשלם דמי מנוי, ואפשר לראות, כרגע, 6 ערוצים באופן חופשי - 1, 2, 99 (כנסת), 10, 33 ו-23 של החינוכית.
איך יתפתח המערך?
בשנתיים הקרובות, כך לפי חוק שאושר באחרונה בכנסת, יורחבו השידורים ל-18 ערוצים. כבר בעתיד הקרוב יעלו על פני המערך גם הערוצים הייעודיים דוברי הרוסית (ערוץ 9) והערבית (הלא טיוי). בהמשך יעלו עליו גם כל תחנות הרדיו וערוצי ה-HD.
השינוי הדרמטי ביותר הוא עלייה של ערוצים נושאיים - ערוצי נישה כמו ילדים או ספורט, שיתפרנסו מפרסומות או שיהיו ערוצים בתשלום נפרד. החוק עדיין לא פיצח את המודל של הערוצים הללו שגורמים להרבה חשש בקרב תעשיית המדיה המקומית, והמחוקק החליט לבחון את הנושא בשלב מאוחר יותר.
למי זה נועד?
שר התקשורת, בראייתו החברתית, ייעד את כניסתו של עידן+ לציבור שעד היום לא הייתה לו טלוויזיה מסיבות כלכליות (ולא דתיות או אחרות). כלומר, מה שנהוג לכנות השכבות החלשות. ואולם, כיום בישראל יש בין 200 ל-300 אלף בתי-אב שמחזיקים בממיר ה-DTT, ולכן קשה להאמין שמרביתם נופלים תחת קטגוריה זו.
לפי ההערכה, חלק ניכר מהציבור שרוכש כיום את הממיר הדיגיטלי הוא זה שצורך את עיקר התוכן שלו באופן פיראטי מהאינטרנט ומעדיף להסתפק בפריים-טיים של הברודקאסט הישראלי, או שמאס בחברות התוכן הקיימות מסיבות שונות.
מה מציע משרד התקשורת כיום?
מי שהקים ופיתח את פלטפורמת ה-DTT היא הרשות השנייה בראשותו של מנשה סמירה, המנכ"ל שזה מכבר סיים את תפקידו.
כחלון מבקש כעת להפריט את המערך ואת הניהול שלו ולהעביר אותו לחברה חיצונית. בכך הוא מבקש למעשה להקים פלטפורמה רביעית נוספת - כזו שתתווסף ל-הוט, yes ולעידן+ הנוכחי.
החברה החדשה תציע לנו תוכן באמצעות הטלוויזיה הדיגיטלית (ספרתית) שיולבש על העידן (עידן+, אם תרצו). כלומר, אותו ממיר, אותם ערוצים בסיסיים, ובנוסף עוד ערוצים אחרים ותכנים מסוימים לפי דרישה - VOD.
הדבר ייאלץ תיקון חקיקה, ומי שכבר הביעה עניין היא חברת פרטנר, שככל הנראה תיקח חלק במכרז כזה אם יקום. לא ירחק היום שגם חברת סלקום, שעובדת על מיזם משלה, תקפוץ על העגלה.
האם מדובר בבשורה חדשה?
למעשה זו טכנולוגיה קיימת שרק היה צריך להושיט את היד ולגעת בה. אחרי הכול, במדינות רבות בעולם, בעיקר בבריטניה, מערך הטלוויזיה הדיגיטלית משמש פלטפורמה משגשגת לכל דבר.
משרד התקשורת, שעודד את כניסת החברות הסלולריות לעולם התוכן, היה חייב נוכחות משלו בשינוי הצפוי גם כך בתקופה הקרובה. סלקום ופרטנר מובילות בעצמן את הקמת הפלטפורמה שתתחרה מול הוט ו-yes, אלא שהן רוצות לעשות זאת על בסיס העידן (לטובת הערוצים הבסיסיים), בתוספת תכנים שיגיעו מהאינטרנט ולא מהטלוויזיה הדיגיטלית עצמה, כפי שמציע כעת כחלון.
מהפכה צרכנית?
המאבק כאן הוא סביב חבילת הבסיס. כלומר, מתן אפשרות לכל אחד מהצופים לקבל בחבילת הבסיס שלו כמה שיותר ערוצים בכמה שפחות כסף.
שלל ההצעות - החל מעידן+ הקיים, דרך זה המוצע כיום ועד האלטרנטיבה של חברות הסלולר - מדברות על בסיס זול של עד 100 שקל לערך. הדבר מביא כבר היום את הוט ו-yes (שלא נרדמות בשמירה כמו חברות הסלולר ערב עלייתו של כחלון על הבסטיליה) לנסח חבילות צרות ומצומצמות משלהן.
ואולם, השאלה העיקרית היא מה יקרה כאשר אנחנו כצופים נרצה עוד תוכן שלא יוצע בחבילות הבסיס הללו. למשל, את משחקי היורו שמוצעים היום בחלקם על-ידי ערוץ עצמאי. אז, על מנת לפרנס את החברות ואת שוק היצירה וההפקה המקומי, יגבו מאתנו הרבה יותר כסף בעבור כל ערוץ או תוכנית.
האם זו באמת אלטרנטיבה להוט ו-yes?
לא ממש, כי זה לא בדיוק אותו מוצר. כל אחד יהיה צריך להחליט עד כמה חשובים לו התכנים בטלוויזיה. שפע תכנים כמו שיש בחברות שקיימות ופועלות היום, לא צפוי להיות שם. לא מגוון חבילות של סרטים, ספורט וילדים.
פלטפורמת העידן+ המורחבת, בגרסתה הדיגיטלית, לא יכולה לשאת על גבה יותר מדי תכנים, והיא מוגבלת מאוד (לכן כרגע ההרחבה שלה תהיה רק עוד שנתיים).
ועם זאת, מרבית הציבור בישראל לא באמת רוצה כל-כך הרבה תוכן ומסתפק בהרבה פחות - כל עוד זה זול. מי שזה השיקול בעבורו, ימצא באופציות החדשות אלטרנטיבה.
איך החברה החדשה תרוויח, אם הפלטפורמה מוגבלת?
החברה החדשה תהיה חייבת לקבל מהמדינה שורה של תמריצים והטבות על מנת שהיא תיקח את המושכות מידי הרשות השנייה. לכן נראה כי חברת פרטנר תעדיף לקחת לידיה את הפלטפורמה הזו, מאשר להקים בעצמה פלטפורמה מבוססת רשת אינטרנט. היא תוכל גם להציע ערוצים נוספים משלה ותיאלץ לשאת על גבה הרחבה כזו או אחרת של התשתית הדיגיטלית, באמצעותה מועבר התוכן. ייתכן כי הפלטפורמה הרביעית תשלב בין השתיים.
יש לזכור כי מדובר בשיטה של זיכיון, בעידן שבו כל גוף יכול לעשות זאת באופן חופשי ללא תלות או צורך במדינה. זיכיון, כבר הוכיח שוק התקשורת הישראלי, הוא מתכון לאסון.
מה צריך לעשות כדי להוציא את המהלך לפועל?
בראש ובראשונה יש לשנות את הגישה כלפי השחקניות הנוכחיות. בתקופה הקרובה עלינו לעקוב אחרי הוט ו-yes ולנסות להבין מדוע הן נראות שוות-נפש לנוכח המהפכה הזו, שמאיימת עליהן, לכאורה.
אין ספק כי הקמה של פלטפורמות נוספות אמורה לשנות את כללי הפיקוח והרגולציה מול השחקניות הקיימות, והן יקבלו ככל הנראה הקלות מסוימות, במיוחד לאור העובדה שהן "ילדות טובות" שלא רק שאינן משמיעות ביקורת, אלא גם יציעו בקרוב חבילת בסיס וולנטרית.
כמו כן, נשאלת השאלה אילו כללי רגולציה יחולו על החברה החדשה שתקום, ובד-בבד איזו רגולציה תושתת על החברות הסלולריות שיקימו את המיזמים שלהן. ההערכה היא כי במסגרת המיזוג הרגולטורי שהשר כחלון מוביל באחרונה, יוסדר גם נושא זה.
חשוב יותר הוא נושא הפיקוח על תכנים באינטרנט - שכן זה האיום הרציני על הפלטפורמות הטלוויזיוניות. ועדה שהובילה מועצת הכבלים והלוויין בראשות היו"ר היוצא, ניצן חן, סיימה דיונים ארוכים ללא כל החלטה, וכעת נותרו שפע תכנים - פיראטיים וחוקיים - שמאיימים על הצפייה בגופים שקיבלו רישיון מהמדינה. בנושא זה חייבים במשרד התקשורת לטפל בהקדם.
