הקלישאה אומרת שהנוער של היום הוא לא הנוער של פעם. מה שבטוח הוא, שכקהל יעד, מתייחסים אליו כדור הולך ונעלם. למעשה אף פעם לא שיגשגה פה תעשייה של הפקות מקור לנוער. אמנם בשנות השמונים והתשעים הפיקו פה כמה תכניות מקור מיתולוגיות כמו "זהו זה" עם פינת "על הברזלים", "שיישאר ביננו" בהנחיית דורון נשר, וכמובן "עניין של זמן". כל אלה היו מלאות תכנים חינוכיים ופסיכולוגיים, שהותאמו במיוחד לגיל ההתבגרות.
מסוף שנות התשעים, עם כניסתם של ערוצי הכבלים והלווין לכל בית בישראל, נראה היה שהיחס אל קהל היעד משתנה, כמו גם קהל היעד עצמו. נוער שצרך על בסיס קבוע את השידורים החיים של MTV, וסדרות כמו ב"בברלי הילס 90210" ו"מלרוז פלייס", הוא מן הסתם לא אותו הנוער התמים שקיבל את המנה השבועית שלו מ"דגראסי" הקנדית.
עשור אחר כך, אי אפשר היה להתייחס לנוער של המילניום כאל אותו הנוער שגדל על "זהו זה" ו"עניין של זמן". העולם כולו היה לכפר גלובלי ואנחנו רצינו להיות על המפה. בני נוער רגישים, שאהבו דרמות פסיכולוגיות, יכלו לצפות ב"שולחן לחמישה" ו"דוסון קריק" עתירות התקציבים.
למה להם להסתפק בהפקות המקור היצירתיות אך דלות התקציב? הנוער של המילניום היה צרכן בוטה, ציני, חשוף לעולם ורעב יותר, וכך גם התייחסו אליו בערוצי הטלוויזיה. הפקת מקור ישראלית שהצליחה לסמן את המעבר הזה הייתה התוכנית החתרנית ופורקת העול "אקזיט", שהתוכן שלה זעק מחוסר דידקטיות.
ההמשך הטבעי לתהליך התפרקות זה, שהקביל להופעת הריאליטי, היה שקהל היעד המתבגר התערבב והתמוסס על פי החלטת קברניטי הברודקאסט (ערוצים 2 ו-10) אל תוך קהל יעד רחב יותר ולפיכך בעל פוטנציאל קנייה גדול יותר משבצת הפריים טיים של אחרי החדשות שינתה את קהל היעד שלה, וכוונה ל"צפייה משפחתית. במבט מלוכסן מהצד אפשר להגיד שיש כאן איזה עיוות מטריד בכך שהבילוי המועדף על הנוער בין השעות 21:00 ל-23:00 - צפייה באח הגדול, המירוץ למיליון או הישרדות - הוא גם הבילוי המועדף על הוריו. במובנים רבים זה קצת כמו שנערה בת 17 תצא ביום שישי לסרט ופאב יחד עם החבר החדש וההורים שלו - דבר מביך, לא סביר וגרוטסקי כשלעצמו.
כך או כך, למעט "איי נוער" ב-HOT וב-yes, הנוער של היום רואה בעיקר תכניות ריאליטי, כאמור כמו הוריו, גם אם הוא לאו דווקא צופה בהן יחד עם הוריו. אביבית ויאנה של מ"הבית" ההוא בנווה אילן הם תחליף מקומי לא רע לברנדה וקלי מבברלי הילס, ערוץ 24 הוא תחליף מקומי מובהק ל-MTV של שנות התשעים וגיבורי התרבות של הנוער בישראל הם בהתאם לרוח הזמן מעין סטראוטיפים של פלחים באוכלוסייה ומעל הכל - הם סלבים.
לקראת החופש הגדול, "חג הטלוויזיה" בן החודשיים של בני הנוער בישראל, בוחן "גלובס" את השידורים המיועדים לנוער בישראל, הערכים המגולמים בהם, והיחס אליהם כצרכנים מצד הגופים המשדרים.
קהל בוגדני
"הנושאים שעוסקים בהם כיום בסדרות נוער הם בעצם אותם נושאים שעסקו בהם בעבר", אומר שי קפון, במאי תוכנית הנוער המצליחה "חצויה" ושחקן אחת מסדרות הנעורים המיתולוגיות שאי פעם שודרו פה, "עניין של זמן". "גיל הנעורים הוא גיל מלא הורמונים בסופו של דבר ולכן כשמנסים לפנות אליו ולגרות אותו לצפות בך, צריך להחדיר בתוך העלילה אלמנטים של רומנטיקה, של מיניות, התנסויות ראשוניות-בתוליות, של עולם חדש ושל פנטזיה", הוא מוסיף.
"ההגדרה של מה זה נוער היא מאוד מורכבת והיא הולכת ונעשית מורכבת עם השנים", אומרת קרני פלזנטל-זיו, סמנכ"ל תוכן בערוץ 10, "כל השאלה של מה זה נוער ומאיזה גיל אתה מתחיל לספור נוער אני חושב שזה תוצאה מהרבה מאוד דברים המושג הזה נוער הוא חמקמק. הוא הלך ונהיה יותר צעיר עם פעם דיברנו בני נוער היינו אומרים 16-18 היום אני חושבת שילדה בת 12 או ילד בן 13 הם כבר בני נוער".
לדבריה, כצופים בני הנוער רחוקים מלהיות קהל נאמן לערוצים מכיוון שהם נאמני תוכן ולא נאמני פלטפורמה. "זה פחות חשוב להם אם זה בערוץ 2 או בערוץ 10, הוט 3, ערוץ הבידור או ב-VOD",טוענת פלזנטל-זיו. "מה שאיכפת להם זה שיש שם תוכן טוב שמתאים להם ושהם יכולים לראות אותו מתי שהם רוצים ואיך שהם רוצים ולכן אי אפשר לבנות עליהם. זה לא שאתה אומר אם אני אצליח להביא את בני הנוער האלה לצפות בי בתוכנית מסוימת הם יישארו נאמנים לי גם ביום שני ושלישי ורביעי. הם יבואו פר תוכן. זאת בניגוד כמובן לקהל טיפה יותר מבוגר שהמקום והמיקום הוא גם חושב להם".
"בערוץ ברודקאסט בוחנים כל דבר מהפן הכספי", מזכירה פלזנטל-זיו, "בני הנוער צופים בטלוויזיה תוך כדי זה שהם עושים 1,001 דברים אחרים. אבל אפילו במובנים כלכליים אי אפשר באמת להסתמך עליהם כי בכלל לא בטוח שהם יצרכו אותה יחד עם הפרסומות בשעה שבה היא משודרת. יכול להיות שהם יקליטו או יראו אותה ב-VOD, או במחשב מאוחר יותר בלי לשלם ברוב המקרים. בניגוד לקהל מבוגר יותר או צעיר יותר, שאנחנו פחות או יותר יכולים להגיד מה סדר היום שלהם. אם אני לדוגמה אעשה, רצועת נוער ב-14:00, האם הם יבואו לצפות או שהם יהיו סגורים בחדר שלהם בפייסבוק, בטוויטר או בהתכוננות למבחן".
לטענת פלזנטל-זיו, דווקא ההיבט "הבוגדני" הזה הוא זה ש"מאפשר" להם לשבת לצד הוריהם ולצפות בתוכן כמו הישרדות או האח הגדול.
- איך בכל זאת פונים לבני נוער כקהל מאובחן?
"כשאנחנו יוצאים לדרך עם תוכנית אנחנו בוודאי חושבים האם זה מקום שבני נוער יבואו אליו או לא יבואו אליו. תוכנית שלא תצליח להביא אותם יהיה לה יותר קשה בבאזז האינטרנטי".
- מעניין שאין תוכנית כלשהי בברודקאסט שבה התוכן הוא מוכוון נוער בלבד?
"יש באמת לא מעט תוכניות, גם אצלנו כמובן, שכשמתחילים בבנייה שלהם די ברור מראש שמוותרים על בני הנוער", עונה פלזנטל-זיו, "רצועת הנוער האחרונה שזכתה להצלחה זה באמת אקזיט שהתחילה בערוץ 10 ונדדה לאחר מכן להוט והצליחה לייצר רעש כזה שעד היום זוכרים את המנחים שלה".
"לא היו תוכניות אחרות שפנו במובהק לנוער", נזכרת רותי רודנר, יוצרת "אקזיט" יחד עם ארז בן הרוש, והעורכת הראשית שלה במהלך שנת פעילותה הראשונה. "זה לא במקרה", מוסיפה רודנר, "כספי הפרסום בערוץ 2 לא מפולחים - אם כבר מפרסמים לצעירים, אז מפרסמים בפריים טיים, ולא משקיעים באופן מהותי ברצועות שלפניו ואחריו".
- עשיתם בחירה מודעת לא לעשות את אקזיט דידקטית או שזרמתם לתוך זה?
"אני מאמינה שבעולם של טלוויזיה מסחרית, ואקזיט הוקם והופק בשביל ערוץ 10, צריך להבדיל בין טלוויזיה תרבותית לטלוויזיה חינוכית. כן - טלוויזיה היא חלק מתרבות, ואתה צריך להרגיש נוח עם עצמך כיוצר גם כשאתה עושה משהו שהוא בהגדרה פרוע ושובר מוסכמות; אבל לא, תפקידם של התוכנית, ושל הערוץ, איננו לחנך. התייחסנו לנושאים קריטיים לנוער כמו הפרעות אכילה, צרות רומנטיות, בניית זהות אישית וחברתית, אבל בדרך שלנו שניסתה להסתכל על הדברים מבפנים ולא מבחוץ", עונה רודנר שמוסיפה גם כי לתוכנית לא היה באותם ימים איזה אב רוחני כלשהן או תוכנית אחרת שעליה התבססו למעט אולי "השראה מתוכניות האולפן של MTV, ופינות כאלה ואחרות בכל מיני פורמטים יפאנים הזויים".
מדור ה-X לדור ה-VOD
בחברות הכבלים והלווין, הוט ו-yes, המצב שונה מאד מזה שקיים בערוצים המסחריים. שם יש ערוצים ותוכניות שמוגדרים כערוצי וסדרות עוגן לצפייה של בני נוער. שלא במפתיע גם בהוט וגם ביס מדווחים על עלייה משמעותית בצפייה של בני הנוער בטלוויזיה בחופשים בכלל ובחופש הגדול בפרט.
את אופי הצפייה של בני הנוער מסביר סמנכ"ל התוכן של הוט, יורם מוקדי: "בני הנוער צופים בטלוויזיה בטווח שעות רחב. הצפייה הליניארית של בני הנוער מתרחשת החל משעות הצהריים עם החזרה מביה"ס, 20:00 בערב שכן בני נוער לרוב פחות מתעניינים בחדשות, ובשעות הלילה". לדבריו, "בני הנוער אינם 'חיים' רק בצפייה הליניארית כפי שהדור המבוגר יותר הורגל אליו. זאת משום שבעידן ה-VOD חלק ניכר מן הצפייה של בני הנוער נעשית במסגרת ה- VOD וללא תלות בשיבוצי הזמן של הערוצים".
נראה כי סמנכ"ל התוכן ב-yes, יונה ויזנטל, מסכים עם הדברים. "בני הנוער כיום טכנולוגיים מאוד. מוצרים כמו yes MAX Total, המאפשר הקלטה ושירותי VOD, נמצאים בצריכה גבוהה מאוד בקרב גילאים אלה שנהנים לצפות עם חבריהם בהקלטות או ב-VOD בסדרות אהובות במיוחד".
ויזנטל מדגיש, כי ב-yes לא חווים זליגה בשעות הפריים טיים לטובת ערוצי הברודקאסט. זאת, לדבריו, משום ששעות אלה מאופיינות בדומה לברודקאסט הישראלי כשעות של "צפייה משפחתית. מיטב הפקות המקור של yes - 'חי בלה, לה לנד', 'נויורק', 'זנזורי' - משודרות בשעות הפריים טיים.
היוצרים: "הפסיכולוגיה האנושית לא משתנה"
"אנחנו כותבות בימים אלה את העונה השלישית של אליפים", מספרות אסתי נמדר-תמאם ושני מלמד-ניצן, התסריטאיות של סדרת הילדים ונוער המצליחה המשודרת ביס. "אני מנחשת מה מעניין את בני הנוער", אמרת נמדר-תמאם, "בהקשר הזה יחסים והרפתקאות הם שני דברים שמעניינים בני נוער - יחסי בנים/בנות, בנים/בנים, חברות, יחסים בין המינים".
- אתן חושבת שאותם נושאים שמככבים אצלכם בסדרה אלה אותם דברים שעניינו בעבר בני נוער לפני 15-20 שנה?
"באופן כללי אני חושבת שהדברים שמעניינים את בני האדם לא משתנים", אומרת נמדר-תמאם שמוסיפה כי "העניין אינו פונקציה של תקופה למרות שהם אולי נצבעים בצבעים קצת אחרים כל פעם מחדש".
מלמד-ניצן מוסיפה: "יש את הפסיכולוגיה האנושית שלא משתנה כל כך. שאלות כמו 'מה אני עושה פה בכלל?', 'מי אני?', 'מה זה להיות בן אדם בעולם הזה?', 'מה זאת אהבה?'. כל השאלות הקיומיות האלה לא משתנות - הרגע משתנה, הסביבה משתנה אבל השאלות הן אותן שאלות. בסביבה שלנו, בפנימיה החקלאית של אליפים, אנחנו משתמשות בעולם שלנו להציף את השאלות האלו".
שי קפון מסכים עם התפיסה לפיה בעוד שהמציאות השתנתה, המהות של בני האדם לא השתנתה. קפון משווה בין הסדרה האוסטרלית הוותיקה, איים אבודים, ששודרה בארץ בשנות השמונים, לבין הסדרה "חצויה" שהוא ביים. לטענתו, בעוד שהסיפורים שונים, ומסגרת הסיפור שונה, התוכן בסופו של דבר הוא אותו תוכן. "בתכל'ס, מה שטמון בתוכניות הנוער זה תהליך התבגרות. בסופו של דבר כשאתה מקלף את הקליפה, למשל בתוכנית כמו האיים האבודים, ששודרה כשאני הייתי ילד, זה סיפור על נערים ונערות שמגיעים לאי בודד ושם הם צריכים ללמוד להיות עצמאיים. בכל סדרה פנטסטית יש את הסצנה שבו יש גיבור שטמונה בו נסיכות והוא בעצמו לא בטוח בה ואז הוא גדל ומגשים את הנסיכות שלו".
- ומה מעניין את בני הנוער?
"בתכלס מה שמעניין את כולם", עונה קפון, "שזה אהבה ורומנטיקה, ואיך אני מול הסביבה שלי או מול החברה שאני חי בתוכה וכמובן איך אני מול בני המין השני".
שי קפון מאפיין את תפיסת ההפקה האמריקאית ככזאת שטוענת כי "הנוער צריך סקס ו-FUN" ואת הסדרות הבריטיות שמתייחסות לנוער ביותר אינטילגנטיות ו"מאתגרות בכל פעם מחדש את התפיסות הישנות". "יש הבדלים גדולים אבל הם מטעים", טוען קפון, "אפשר לחשוב שהנוער האמריקאי הוא הרבה יותר רדוד מהנוער הבריטי אבל תכל'ס כולם עוסקים בדיוק באותן סוגיות".
- יש הבדל בין מה שהזכיינים בחו"ל מבקשים לבין מה שהזכיינים בארץ דורשים?
"בישראל זה שעטנז - קצת מפה וקצת משם. יכול להיות שאנחנו באמת קרובים יותר לשוק האמריקאי אבל בגלל שאנחנו מתוקצבים הרבה פחות מהאמריקאים אנחנו צריכים למצוא פתרונות קריאטיביים וממזריים יותר - אנחנו צריכים לעבוד מהר, וזול ועושים ככל יכולתנו, ליצור את המוצר הכי טוב".
"אנחנו לא מתעסקים בנושאים של מין בשום אופן", אומרות נמדר-תמאם ומלמד-ניצן, "יש הרבה מאוד דברים אלכוהול, סמים קללות דברים שאנחנו לא מתעסקים בהם כי זה מחוץ לטווח הגילאים שלנו. אנחנו מוצאות את הדרכים שלנו לדבר על הדברים שאנחנו חושבות שמעניינים כמו למשל הנושא של יחיד וזהות".
- יש איזה תמהיל של מרכיבים או משהו שצריך להיות בסדרת נוער כדי שהיא תצליח?
"לצערי אני יכול להגיד כן. אני חושב שלפחות כשמציגים תוכנית נועד כלשהי מול הזכיינים אז מאוד ברור, ואני אומר את זה במרכאות כפולות ומכופלות, מה נוער רואה".
"אנחנו עובדות לפי שני דברים", עונה נמדר-תמאם, "הראשון, לפי תחקיר פסיכולוגי שאנחנו עורכות שמבוסס גם על שיחה עם פסיכולוגית אבל רוב הזמן אנחנו חושבות מה אנחנו היינו בגיל הזה, איזה חוויות אנחנו עברנו. הרבה פעמים אנחנו גם לוקחות חוויות שלנו בתור אנשים מבוגרים ועושות להן אדפטציה לגיל הצעיר יותר".
- יש מסרים או ערכים שחשוב לכם שיעברו בסדרות לנוער?
"מה שמעניין אותי זה בעיקר כאן זה להעביר ערכים", אומר נמדר-תמאם. "אנחנו רוצות להציב שאלות בעיקר, לגרום לילדים לחשוב ולבחון את הסביבה שלהם ולהתנהל באופן מוסרי ולחשוב באופן ביקורתי. חשוב לנו גם שתמיד יהיו ריבוי וגיוון של דעות, הומניזם, קבלת האחר, וגם חשובים לנו מסרים פמיניסטיים".
"אני באופן אישי פחות מאמין בהעברת מסרים דידקטיים", עונה קפון, "אני לא מאמין בלתת תשובות אלא בהעלאת סוגיות שמעניינות את קהל הצופים, את הנוער ולא להכריע שם מה ההחלטה הנכונה או הראויה, או מה הערך שצריך להנחות את קבלת ההחלטה אלא יותר בהדגשת בעיה או סוגיה. אני חושב שזה מספיק שנער או נערה רואים בסדרה שמצב כלשהו שמטריד גם אותם מטריד גם אחרים. אם הצלחת לעשות משהו כזה אז עשית את שלך. אני לא מאמין בלתת תשובות. זה הרבה יותר פרקטי להגיע למסקנה כלשהי לבד מאשר שיאכילו אותך בכפית ישר מההתחלה".