הדרמה שהתחוללה לאחרונה סביב פיטוריו של יו"ר דירקטוריון חברת הרכבת, אורי יוגב, ומינוי מיידי של יו"ר חדש באותה ישיבה, מעלה מחדש את חוסר המודעות לעקרונות יסוד בדבר עצמאות הדירקטוריון והאיסור על דירקטורים לקבל הנחיות כיצד להצביע; ובמקביל האיסור על כל גורם חיצוני, כולל בעל המניות בחברה, להורות לדירקטוריון כיצד להצביע.
בנושא זה הדין אינו שונה בחברה ממשלתית מכל חברה אחרת. רק הדירקטוריון בוחר באחד מחבריו ליו"ר הדירקטוריון, כאשר הבחירה בחברה ממשלתית טעונה גם את אישור השרים, לאחר התייעצות עם הוועדה לבדיקת מינויים (סעיף 24 לחוק החברות הממשלתיות).
שיקול דעת עצמאי בהצבעה
על-פי הדיווח בפרשת הרכבת, כעולה מן העיתונות, שר התחבורה, ישראל כץ, שוחח עם מספר דירקטורים והבהיר להם את עמדתו בדבר רצונו לפטר את יוגב מתפקידו כיו"ר הדירקטוריון, כפי שהכריז בשבוע שקדם על רצונו להחליף את היו"ר באחר.
על-פי הדיווח, היועץ המשפטי של הרכבת שאל אם מי מהמשתתפים שוחח עם השר בנושא, והפנה את תשומת-לב הדירקטורים בישיבה, כי אם השר הנחה את הדירקטורים מטעם משרד התחבורה כיצד להצביע, הדבר פוגם בשיקול דעתם העצמאי והם מנועים מלהשתתף בהצבעה. היועץ המשפטי אף ביקש משני דירקטורים מטעם משרד התחבורה לצאת מהישיבה.
דירקטורית, אשר קולה הכריע בהצבעה, יצאה להתייעצות, וחזרה והודיעה כי אין מניעה שהיא תצביע על-פי עמדת השר.
שאלת עצמאות הדירקטור עולה מדי פעם. לפני זמן ביקש בעל השליטה בבנק דיסקונט לפטר את היו"ר. ואז הודיעו לו מפורשות, גם על-ידי הרגולטור, כי הסמכות לפטר את היו"ר נתונה לדירקטוריון ולא לבעל השליטה.
סעיף 106 לחוק החברות דן בסוגיה זו בהרחבה ובהדגשה מרובה, ואף קיבל חיזוק לאחרונה בתיקון 16 לחוק החברות. הסעיף קובע כי "דירקטור בכשירותו ככזה, יפעיל שיקול-דעת עצמאי בהצבעה בדירקטוריון, לא יהיה צד להסכם הצבעה, ויראו באי-הפעלת שיקול-דעת עצמאי כאמור או בהסכם הצבעה, הפרת חובת אמונים". זו הפרה שאין שיפוי או ביטוח בצידה.
יתר על כן, החוק אף מתייחס לנותן ההוראה וקובע כי "לא יפגע אדם בשיקול-הדעת העצמאי של דירקטור", וכי מי שהפר חובה זו, תחולנה עליו החובות והאחריות של דירקטורים לפי כל דין. דהיינו, גם הוא יימצא בגדר מפר את חובת האמונים על השלכותיה.
קשה לשרים ולבכירים במשרדי הממשלה, כשם שקשה לבעלי שליטה בחברות, להסכים עם העובדה כי הם אינם רשאים להנחות את הדירקטורים שמונו על-ידם כיצד להצביע. ועדת ברק, אשר קדמה לחקיקת חוק החברות הממשלתיות, דנה בנושא זה באריכות וסיכמה את עמדתה במילים אלה:
"בעניין זה קבעה הוועדה עמדה ברורה וחד-משמעית. הדירקטור של חברה ממשלתית חייב לפעול לפי מה שנראה לו בתום-לב כטובתה של החברה הממשלתית. חובת הנאמנות של הדירקטור היא לחברה הממשלתית, ולה בלבד. אין הוא נציג של בעלי המניות, ואין הוא עושה דברם של השרים הממנים. הוא אורגן של החברה, והוא חייב לה, ורק לה, חובת אמון".
הקשר ניתק עם המינוי
הוועדה דנה במפורש בשאלה שהועלתה בפניה - האם רשאית הממשלה להורות לדירקטורים שמונו מטעמה כיצד להצביע, והשיבה על כך נחרצות: "הקשר בין הדירקטור לבעל המניה ניתק עם המינוי. משמונה אדם לדירקטור, עליו לכוון מעשיו לטובתה של החברה. אימוץ עיקרון זה הוא חיוני לשם הבטחת עצמאותה של החברה הממשלתית...".
לפני שנים מספר ביקש השר אריאל (אריק) שרון להורות למפעלי ים המלח (אז בשליטה ממשלתית) להעביר את משרדיה מבאר-שבע למקום אחר. משפנתה החברה ליועץ המשפטי לממשלה, השיב לה פרופ' יצחק זמיר בנחרצות כי השר מנוע מלהתערב בשיקולי הדירקטוריון, והדבר חורג מהוראות הדין, והיה זה אף טרום חוק החברות.
ניתן להבין את הקושי הנפשי העומד בפני בעלי שליטה מחד ובפני הדירקטורים מאידך. זה מבקש להנחות ולהורות, והאחר קשה לו לעמוד בפני רצון השולט. קושי זה חזק אף יותר אצל שרים ומנכ"לים רבים, שכנראה טרם עיכלו את העיקרון החשוב של עצמאות הדירקטוריון. אך קשה מכל להבין כיצד, למרות ההוראה הברורה והמפורשת, חלקם עדיין חוטאים בכך כדבר שבשגרה.
פרופ' יוסף גרוס הוא מומחה לדיני חברות.