בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן קבע, בפסק דין יוצא דופן, כי אישה שלא הייתה בקשר עם בעלה במשך 40 שנה לא תוכל לרשת אותו, על אף שהליכי הגירושים ביניהם מעולם לא הושלמו.
בית המשפט קבע כי בנסיבות בהן האישה והמנוח לא היו בקשר תקופה כה ארוכה, והאישה אף ניהלה מערכת יחסים זוגית עם אדם אחר, יש להעדיף את הפרשנות המהותית של המונח "בן זוג", ולקבוע כי היא אינה זכאית לרשת את המנוח.
בני הזוג נפרדו למעשה לאחר 4 שנות נישואים בלבד, אולם הליך הגירושים ביניהם כאמור מעולם לא הושלם. הבעל עזב את הארץ לצמיתות בעודו נשוי לאישה. בשנת 2007 הבעל נפטר, והאישה הגישה בקשה למתן צו ירושה, בטענה כי היא זכאית לרשת שני שליש מעזבונו, מאחר שהוא נפטר כשהיא עדיין נשואה לו כדין. לדבריה, היא אף הוכרה כאלמנתו במשרד הפנים ובביטוח הלאומי.
עם זאת, האישה הודתה כי במשך כ-40 שנה לא ראתה את המנוח, ולא היה לה כל קשר עמו, וכי ניהלה מערכת יחסים זוגית של ידועה בציבור עם אדם אחר לאורך כ-36 שנים, ונולדו לה ממנו שתי בנות. עוד הודתה האישה כי לאחר שמערכת היחסים עם בן זוגה הסתיימה, הם חילקו את הרכוש המשותף בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ובו הוצהר כי היו ידועים בציבור.
אחיו של המנוח, שהתנגדו לבקשה, טענו כי הנישואים הופסקו בפועל ופקעו לאחר שהמנוח עזב את הארץ ולא היה בקשר עם האישה עוד משנות ה-70. לפיכך, אין לראות בה כמי שזכאית לרשת אותו.
השופטת שפרה גליק קבעה כי האישה אינה זכאית לרשת את המנוח, וכי למרות שאין חולק כי היא הייתה נשואה לו באופן פורמלי בעת פטירתו, הרי שבנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לתת למונח "בן זוג" פרשנות מהותית, השוללת את זכאות האישה לירושה.
"כופפו את החוק למען הצדק"
ומה חושבים על הפסיקה המומחים בדיני משפחה?
לדברי עו"ד רות דיין-וולפנר, "אין ספק כי מדובר בפסק דין שבו כופף בית המשפט את החוק למען הצדק. מעטים השופטים שהיו מוצאים את העוז לתת פסק דין מרחיק לכת כל-כך מבחינה משפטית, המעדיף באופן ברור את הצדק על פני לשון החוק. אין זו הפעם הראשונה שהשופטת גליק נותנת פסקי דין אמיצים, המונחים על-ידי חוש הצדק, ולאו דווקא על-פי פרשנות דווקנית של לשון החוק".
עם זאת, עו"ד דיין-וולפנר מדגישה כי לא בטוח שפסק הדין יעמוד במבחן הערעור בבית המשפט המחוזי, אם אכן יוגש ערעור. "פסק הדין פותח פתח רחב לתביעות העומדות בניגוד לחוק הירושה. כך למשל, בן זוג שהולך לעולמו תוך כדי הליכי גירושים ולא ערך צוואה, לפי פסק הדין - אשתו אינה בת זוגו, וככל הנראה הוא לא רצה להוריש לה את רכושו, ולכן היא לא תירש אותו. אלא שחוק הירושה קובע אחרת, ואם לא יתוקן החוק, בתי המשפט יוצפו בתביעות בהן הם יצטרכו לאמוד את רצונו של המנוח, בהיעדר צוואה".
לדברי עו"ד מורן סמון, "עד כה, החוק והפסיקה קבעו באופן חד-משמעי כי בן זוגו הרשום של המוריש בעת מותו, יהיה זכאי לרשת אותו. כלומר, כדי שאישה לא תירש את בעלה, יש להוכיח את קיומם של הליכי גירושים בבית הדין הרבני או פסק דין המחייב גירושים. כל טענה בנוגע לחיים נפרדים לא התקבלה עד כה בבתי המשפט ובבתי הדין הרבניים, מתוך סברה שאם בני הזוג היו רוצים להיפרד - הם היו עושים כן בחייהם. משלא עשו זאת, הרי שהאישה יכולה לרשת את בעלה.
"על רקע זה, הפסיקה של השופטת שפרה גליק היא בהחלט יוצאת דופן, כיוון שהיא קבעה כי המונח 'בן זוג' אינו מונח טכני בלבד. השופטת קוראת להפסיק את הטכניות שבדברים ולעסוק יותר במהות החוק, בתכליתו ובכוונת המחוקק".
לדברי עו"ד שירי מלכה, "היישום והפרשנות של חוק הירושה לאורך כל השנים לא היו גמישים כלל, וגם כאשר סיפורי החיים של הצדדים היו קשים וקורעי-לב, חויב בית המשפט להסדרים הללו שבחוק. כאן, בפעם הראשונה, בית המשפט מאפשר בחינה מהותית של נסיבות המקרה וגמישות של חוק הירושה. לדעתי, פסק הדין הזה פותח צוהר שלא היה קיים בעבר למקרים דומים - אך תמיד תישאל השאלה מה הגבול".