מחיר הדלק צפוי לזנק בסוף השבוע ביותר מ-50 אגורות לליטר ולחצות את קו ה-8 שקלים. ההתייקרות הזו מסעירה את הכותבים ואת המגיבים בפייסבוק, באתרי החדשות ובשאר הפורומים הציבוריים והתקשורתיים. "סוחטים אתכם - ואתם שותקים", כתב אתמול ב"גלובס" בעל הטור יוסי פרנק ואף השווה את "הפרופגנדה הממשלתית" על מחירי הדלק למכונות התעמולה של משטרים קומוניסטיים.
ד"ר מיכאל שראל, הממונה הטרי על כלכלה והכנסות המדינה באוצר, סבור שההתקפות על המיסוי על הדלק מבוססות ברובן על אי הכרת העובדות לאשורן. הוא מאמין כי המיסוי הגבוה על הדלק מוצדק מבחינה כלכלית וחברתית וכי המדינה אינה אשמה בהתייקרות מחירי הבנזין. נכון, המדינה מרוויחה מההתייקרות ולא מעט, אך שראל עדיין משוכנע כי זו תהיה טעות קשה להשתמש ברווח כדי לצמצם את ההתייקרויות.
שראל ראוי לנקודת זכות על הסכמתו להתראיין בנושא כה רגיש. סוגיית המיסוי על הדלק היא נושא שאף שר אינו מעז לדבר עליו - אלא אם הוא קורא להפחתת המיסוי, כמו שר האנרגיה ד"ר עוזי לנדאו.
"המיסוי על הדלק לא השתנה"
תוצאות סקר עולמי שערכה לאחרונה סוכנות בלומברג תדלקו את הזעם הציבורי: מחיר הבנזין בארץ הוא מהגבוהים בעולם ויותר מ-50% ממנו הם מיסוי שגובה המדינה. מס הבלו מהווה כ-40% ממחיר הבנזין בתחנות הדלק. המע"מ מוסיף 16% ומהשבוע הבא: 17%. המע"מ מוטל גם על מרכיב הבלו, כך שמדובר בכפל מס.
"המיסוי על הדלק לא השתנה מהותית בשנים האחרונות", טוען שראל, "המע"מ מוטל על הבנזין כפי שהוא מוטל על כל מוצר אחר. הבלו עלה מאז 2007 ב-69 אגורות לליטר בסך הכול, שמתוכן 39 אגורות היו כתוצאה מההצמדה של הבלו למדד. כלומר הגידול נטו במס היה 30 אגורות בלבד".
- אבל עדיין נטל המס מקומם וגבוה יחסית למדינות אחרות.
"אני לא מכיר את הבדיקה של בלומברג, אבל מזכיר שההכנסה מבלו לא הולכת לאוצר או לבכיריו ולא מייצרת תועלת אישית. אנחנו במשטר פיסקאלי שיש בו יעד גירעון שתקציב המדינה חייב לעמוד בו. אם נגבה שקל אחד פחות ממס מסוים, נצטרך להשלים אותו במס אחר. המשמעות של כל הפחתת מסים בבלו תהיה העלאת מסים אחרת, ואני לא בטוח שלהעלאת מסים אחרים תהיה השפעה פחות מעוותת ופחות פוגעת באזרחים מאשר להעלאת הבלו".
- כלומר, הבלו הוא מס צודק?
"הבלו הוא מס פרוגרסיבי, למרות שיש מסים יותר פרוגרסיביים ממנו. בדרך כלל משווים את הבלו למע"מ כי שניהם מסים עקיפים ושניהם 'מועמדים טבעיים' להעלאה כשהממשלה צריכה לעמוד ביעדים פיסקאליים. הבלו מס יותר פרוגרסיבי מהמע"מ ונופל יותר על בעלי הכנסות גבוהות. זה בפירוש מס יותר צודק מהמע"מ".
- אתה מזהיר שהורדת הבלו תפגע בהכנסות המדינה אבל בינתיים הכנסות המדינה רק גדלו בזכות התייקרות הדלק.
"ההכנסות מהבלו לא גדלו כי הוא מוטל לפי ליטר. ההכנסות מהמע"מ גדלו, כי המס הוא בשיעור יחסי למחיר".
לדברי ד"ר שראל, התשובה לשאלה בכמה גדלו הכנסות המדינה מהמע"מ תלויה בשנה שאליה משווים. "הצפי ב-2012 הוא להכנסות של 1.63 מיליארד שקל - זה לפני העלייה בשיעור המע"מ", הוא אומר, "ב-2009 למשל מחירי הבנזין היו נמוכים וההכנסות ממע"מ היו 960 מיליון שקל. אז במקרה הזה, שהוא כאמור קיצוני, הגידול הוא של 700 מיליון שקל בשנה. לעומת זאת, ב-2007 גביית המע"מ על הבנזין הייתה 1.32 מיליארד שקל, כך שהפער הוא רק 300 מיליון שקל - שזה אחוז אפסי מהכנסות המדינה ממסים שמגיעות ל-220 מיליארד שקל בשנה".
- אבל למה לא להשתמש ברווח הזה להורדת מחירי הבנזין?
"השאלה היא מהי המדיניות הנכונה. אם נציע להוריד את הבלו ב-300 מיליון שקל בגלל הגידול בהכנסות ממע"מ, נצטרך באותה מידה להעלות את המיסוי על מוצרים אחרים שההכנסות ממע"מ עליהם ירדו, נניח מכשירי טלוויזיה. לנקוט מדיניות שמתערבת במע"מ ומקזזת עליות וירידות בהכנסות ממיסוי על מוצרים אלה ואחרים - זו פשוט לא מדיניות נכונה".
בתפקידו הקודם בשוק הפרטי עסק שראל לא מעט במחירי הנפט ומשום כך הוא אינו מהסס לטעון שחלק ניכר מהזעם בציבור ובקרב הפרשנים הכלכליים - מקורו באי הבנה של שוק הנפט העולמי.
- אז איך ייתכן שמחיר הבנזין באוקטובר 2007 עמד על 5.97 שקל לליטר, כששער הדולר היה דומה להיום ומחיר חבית נפט היה נמוך ב-4 דולר בלבד ממחירה היום? לאן נעלמו 2 שקלים?
"מחיר הבנזין בישראל נקבע על פי בורסת לאוורה (בדרום צרפת) ומושפע בעיקר ממחיר הנפט מסוג ברנט שנמכר באירופה. הפרשנים הכלכליים ואנשי שוק ההון רגילים לבדוק את מחיר הנפט האמריקני, מסוג WTI, שבאמת היה 92 דולר ב-2007 לעומת 96 היום. אבל באותה תקופה עלה מחיר הברנט מ-78.2 ל-115.7 דולר לחבית - שזה פער של עשרות אחוזים".
- אז התפיסה שלנפט יש מחיר עולמי אחיד פשוט לא נכונה. איך אתה מסביר את הפער בין מחירי הנפט האירופי והאמריקני?
"הסיבות לכך יכולות להיות שהמתיחות באיראן משפיעה יותר על השוק האירופי כי הוא נתפס כבעל תלות גדולה יותר בנפט מהמפרץ הפרסי. בנוסף, בארה"ב יש היום עודף גדול של יכולת זיקוק, שמקטינה את המרווחים, ויש ייצור מוגבר של גז טבעי מפצלים".
- גם תעריף החשמל היה אמור לזנק ביותר מ-30% אבל הממשלה פרסה את ההתייקרות על פני 3 שנים.
"יש הבדל מאוד גדול בין המקרים. בחשמל הממשלה ידעה שמדובר במצב זמני ושבעתיד הקרוב, ב-2013, יהיה לנו גז מתמר. היה ברור שמדובר על תקופת ביניים מוגבלת בזמן שהיא לא מאוד ארוכה ולכן היה היגיון לגשר על התקופה הזו באמצעות סבסוד. בבנזין זה ממש לא כך. העלייה האחרונה לא מגדילה את הסיכוי שהמחיר יירד וגם לא שיעלה עוד יותר. במקרה של הנפט העולמי אנחנו לחלוטין לא יודעים אם ההתייקרות היא תופעה זמנית או קבועה ת מבחינה היסטורית.
"לכן, אם המדינה תיכנס להפחתת מסים על סמך הנחה שהשינוי זמני, היא עלולה להיקלע למצב פיסקאלי מאוד לא בריא ובסופו של דבר העלויות עלולות להיות מאוד גבוהות ולהימשך לאורך זמן, כשמבחינה פוליטית כבר לא יהיה קל לסגת מההחלטה (לסבסד את מחיר הבנזין)".
"נכון יותר למסות את הדלק"
ניסיון העבר הקרוב מראה שהפחתות מס על הדלק אינן בלתי הפיכות. רה"מ בנימין נתניהו הפחית ארבע פעמים בשנתיים האחרונות את מחיר הבלו באופן זמני והצליח למנוע ממחיר הדלק לחצות את קו ה-8 שקלים לליטר בנזין בשירות מלא. בכל פעם נעמד האוצר על רגליו האחוריות והתנגד לכל הפחתה בבלו. הסיבה ברורה: כשבכל שנה נמכרים בישראל 3.7 מיליארד ליטר בנזין, כל אגורה פחות בבלו מפחיתה את הכנסות המדינה ממסים ב-37 מיליון שקל בחישוב שנתי. שראל טוען שהורדת הבלו אינה נכונה מסיבות נוספות.
"אנחנו מנסים להגיע למיסוי אופטימלי של מוצרים ושירותים שונים במשק", הוא אומר, "הדלק לתחבורה הפרטית מייצר השפעות חיצוניות שליליות, זיהום אוויר, תאונות דרכים, גודש תנועה וכו'. לכן אנחנו מאמינים שנכון למסות אותו יותר מכמעט כל פעילות אחרת במשק".
- למרות הזינוק במחיר הדלק, צריכת הבנזין לא יורדת. אתם לא מצליחים לגרום לציבור לנסוע פחות. אתם רק מענישים אותו.
"אני לא חושב שנערך עד היום בישראל מחקר אמפירי שבדק את הקשר בין מחיר הבנזין לצריכה, אבל מחקרים בארה"ב מצאו שיש קשר כזה. אני לא פוסל את האפשרות שבישראל ההשפעה פחות חזקה ושאולי יש גם השפעה לשימוש הנרחב בליסינג, אבל גם אם המס לא משנה התנהגות, יש היגיון בהטלת המס כגורם מעניש. הרציונל הוא שמי שמזהם הוא זה שמשלם. זה היגיון דומה לזה שמאחורי הטלת קנסות על מפעל מזהם. גם אם המפעל ממשיך לזהם זו עדיין פעולה חיובית כי היא מאפשרת לממשלה להפחית מסים למפעלים שלא מזהמים והיתר ייהנו מכך. יש בזה גם היגיון חברתי וגם היגיון כלכלי".
מי שלא סובל מהעונש של המיסוי על הדלק הם השרים ופקידי הממשלה הבכירים, שמקבלים רכב מהעבודה. כ-300 אלף איש במדינה זוכים להטבה הזו ונכון להיום אדישים לחלוטין לעלייה במחיר הבנזין. הסיבה: המס שמשלמים מקבלי רכב מהעבודה הוא כאחוז משווי הרכב, ללא קשר לעלויות הנסיעה. התוצאה: ככל שמחיר הדלק עולה כך עולה גם שווי ההטבה.
- איך העובדה שאתם מציגים את המס על הדלק כאמצעי חינוך וענישה מתיישבת עם העובדה שאותה שיטה מתמרצת את מקבלי הרכב הצמוד לבזבז דלק?
"זה נכון בטווח הקצר, אבל לא בטווח הארוך. בעבר כבר היו שינויים במיסוי שהוכנסו על מנת לשקף את העלות האמיתית של הרכב. אני מניח שאם נראה שמחירי הדלק ימשיכו לעלות ונגלה ששווי ההטבה עולה כתוצאה מכך, סביר להניח שנראה שינויים בהתאם בשווי ההטבה הזקופה על רכב צמוד. מעבר לזה אני יודע שיש הרבה חברות שהתחילו לאחרונה להגביל את העובדים בשימוש בדלק במספר הק"מ או כמות הליטרים שהם יכולים להשתמש בהם ומעבר לזה הדלק על חשבונם".
"הסקר של בלומברג לא משקף את המציאות"
בדיקת בלומברג שהראתה כי ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם מבחינת גובה מחיר הבנזין אינה משקפת תמונה מדויקת של המציאות, כך טוענים באוצר. על פי דובר האוצר, "הסקר של בלומברג אינו מראה את הנתונים האמיתיים בישראל משתי סיבות. הראשונה היא שבלומברג בחנו בישראל את מחירו של בנזין 98 ולא בנזין 95, שאותו מתדלקים רוב הנהגים. בנוסף, בבלומברג הסתמכו על שער חליפין לא מעודכן, טעות שהעלתה את המחיר היחסי בישראל".
תוצאות הסקר של בלומברג עוררו הדים רבים בתקשורת בישראל. סוכנות הידיעות ערכה מבחן השוואתי ב-60 מדינות בעולם של מחירי הדלק. המדינות דורגו לפי שני מדדים עיקריים: מחיר הבנזין ו"הכאב בכיס" או גובה האחוז מתוך ההכנסה היומית הממוצעת שנדרש לצורך רכישת גלון אחד של דלק. במדד מחיר הבנזין דורגה ישראל שלישית אחרי נורבגיה וטורקיה אך בשל ההכנסה הממוצעת הגבוהה יחסית דורגה ישראל במקום ה-31 במדד ה"כאב בכיס". הבדיקה התבססה על נתוני הבנק העולמי לגבי צריכת דלקים ונתוני ה-OECD לגבי סבסוד דלקים.
"נטל ההוצאה על דלק בארץ גבוה ב-46% מבאירופה"
נטל ההוצאה על בנזין שמוטל על הצרכן הישראלי גבוה ב-46% מהנטל על הצרכן האירופאי הממוצע, כך עולה מבדיקה שערך האנליסט ערן יונגר ממגדל שוקי הון.
מחירי הבנזין בישראל אינם גבוהים ממחירי הדלק באירופה מבחינה אבסולוטית ועומדים על כ-1.5 אירו בממוצע לעומת הממוצע הכלל-אירופי שעומד על 1.8 אירו לליטר.
אך כשמביאים בחשבון את השכר הממוצע התמונה משתנה. "בניגוד לגרף מחיר הדלק שמראה כי מחיר הדלק בישראל באמת אינו גבוה ממחיר הדלק באירופה, השוואה לנתוני השכר הממוצע בכל מדינה מביאה למסקנה שהנטל בישראל אכן גבוה משמעותית", אומר יונגר.
יונגר ערך את ההשוואה בהתאם לתצרוכת הדלק המקומית הממוצעת לרכב העומדת על 139 ליטר לחודש (על פי נסועה ממוצעת של 16,700 קילומטר לשנה) והשווה את אותה כמות צריכה לשכר הממוצע לשכר החודשי הממוצע ולמחיר הדלק בכל מדינה.
השוואת ההוצאה על דלק כאחוז מהשכר מעלה כי ההוצאה על דלק בישראל עומדת על 14.5% בממוצע לעומת הממוצע האירופי העומד על 10%.
המדינה שבה אחוז ההוצאה הוא הנמוך ביותר היא ארה"ב (כ-3%), ולעומת זאת במדינות מזרח אירופה שיעורי ההוצאה גבוהים אף מאלה של ישראל. ואולם המגמה בשנים האחרונות מבשרת רעות: מהבדיקה שערך יונגר עולה כי ההוצאה הממוצעת של משק בית על דלק בחמש וחצי השנים האחרונות עלתה ב-38%.
