1. את האבחנה השגורה בפיו של כל אוהד/עיתונאי/עסקן בכדורגל הישראלי לפיה "יעקב שחר הוא הבעלים מספר 1 בכדורגל הישראלי" מוטב לעדכן. שחר של היום הוא לכל היותר הבעלים הכי עקבי בכדורגל כאן: 20 שנה כבר הוא במכבי חיפה, וגם גילו המתקדם לא אמור לגדוע את הרצף הזה (את העתיד הוא כבר הפקיד ביד בנו אור, שהפך לדמות דומיננטית ביותר בניהול במועדון). רק שאת 20 השנים האלו אפשר לחלק לשתי תקופות ברורות: לפני ואחרי גאידמק.
בין 1992 ל-2005 שפך שחר הון על מכבי חיפה, שהיתה הקבוצה שכל שחקן עם קצת כישרון מעל הממוצע בליגת העל הגיע אליה בסופו של דבר. גם התארים וההצלחות באירופה הגיעו בצרורות. מרגע שנחת האוליגרך בבית"ר ושינה את כללי המשחק הפיננסיים, שחר התחיל להפסיד את רוב הכישרונות הגדולים לטובת הקבוצות מתל-אביב וירושלים (דוגמאות מייצגות מ-2005 ועד היום: זנדברג, עידן טל, אלברמן, ברק יצחקי, אלירן עטר, בוזגלו, ורמוט, שכטר, תמוז). שחר החדש נשאר רק עם שאריות (העונה לדוגמה הוא החתים את חן עזרא המצוין, אבל רק אחרי שבינואר האחרון התפוצצה ברגע האחרון העברתו להפועל ת"א). הבעיה היחידה בסיפור הזה: שחר ממשיך במקביל לשפוך הון תועפות על מכבי חיפה.
רק בשתי העונות האחרונות, כפי שפורסם כאן, סיימה חיפה בהפסד תפעולי כולל של 31 מיליון שקל (וזה עוד לפני הסכם האימוץ של חיפה עם הונדה של שחר). חיפה אמנם ממשיכה להיות קבוצת צמרת גם בעידן החדש הזה, אבל כבר חמש שנים - מאז הגיעה לשמינית גמר גביע אופ"א - היא לא רשמה קמפיין אירופי מוצלח באמת. ליגת האלופות ב-2009/10 תיזכר כנקודת השיא: ביזיון ה-0 נקודות וה-0 שערים.
לנוכח העובדות האלו, ובמידה ופתיחת העונה הנוכחית של חיפה מבשרת משהו על ההמשך, קשה שלא לתהות האם שחר בכלל מנתב את ההשקעה הכספית שלו למקומות הנכונים. ואם לא - האם עדיין אפשר להיאחז בסיסמא של "הבעלים מספר 1"?
2. 100 ק"מ דרומה, אי אפשר שלא להתפעל מהקיץ האקטיבי של חיים רמון בהפועל ת"א. עם פעילות רבה מתחת לרדאר, וללא רעשים תקשורתיים מיותרים (זולת מסיבת עיתונאים מופרזת אחת), רמון הצליח להחיות את המועדון שרק לפני כמה חודשים היה נראה בדרך לאשפתות.
זה התחיל עם רקימת עסקה מורכבת מאין כמותה לרכישת הפועל מידיו של אלי טביב תמורת 12 מיליון שקל; זה המשיך עם אופרציה של עירוב אוהדי הקבוצה במהלכים - עניין משמעותי מאד עבור הישרדותו האישית של רמון במועדון, בהתחשב בעובדה שהקהל של הפועל הוא זה שהקיא החוצה את הבעלים הקודם; זה הסתיים עם שיקום הריסות מופלא: הפועל הולכת לעוד עונה באירופה ומצליחה לשמור על הרקורד המצוין שלה ביבשת (העפילה לשלב בתים אירופי בשש מתוך שבע העונות האחרונות), הפועל ממשיכה למכור הכי הרבה מנויים מבין כל קבוצות ליגת העל, הפועל הולכת לעונה עם תקציב של כ-45 מיליון שקל (להלן: אומנות גיוס הכספים של הפוליטיקאי המקושר והממולח), הפועל מצרפת 10 (!) שחקני רכש חדשים.
גולת הכותרת של מסע הרכש הפומפוזי היא כמובן גילי ורמוט. שחקן הכנף אינו רק שחקן של מספרים (בשנתיים האחרונות שלו בהפועל כבש 14 ובישל 22 שערי ליגה) ואינו רק שחקן כנף - הוא סייען לקישור המרכזי, מתחיל התקפות ומנווט אותן, וחוץ מזה הוא דריבליסט שמספק שואו לקהל.
להפועל ת"א היו כמה קבוצות נהדרות בשנים האחרונות. אבל לקבוצה הנוכחית, שחוליית ההתקפה הקטלנית שלה כוללת את הרביעייה ורמוט-בן חיים-דמארי-תמוז, יש לפחות ברמת הפוטנציאל את היכולת לקרוא על כולן תיגר.