תגיד אברי, אתה רציני? בה-כ-ו-ל אשם נוחי דנקנר? וזה לא שאתה לא צודק בחלק מהשתלחותך בו, אתה כן. וזה לא שהוא לא נציג מובהק של כל אותם טייקונים-כוכבים, הוא כן. אלא שעל הדרך אתה נכשל ומכשיל את כולנו, ולא סתם אלא פעמיים. פעם אחת בכך שאתה מאפשר לאשמים האמיתיים לחמוק, ובכך חוטא לחובתך העיתונאית לחשוף אותם, ופעם שנייה בכך שאתה עצמך מתפרנס מאותו מנגנון עושק של קפיטליזם חזירי, מה שעלול להחשיד אותך בצביעות מביכה.
אז בוא נעשה סדר.
א. האשמים האמיתיים חומקים
כל השתלחות בטייקונים-הכוכבים שאינם משרתים את חובם חדשות לבקרים, שמציעים תספורות נפשעות לציבור המשקיעים תוך גלגול עיניים לשמיים, ושמעזים לא להזרים הון אישי המצוי בשפע, להצלת חברות בפירמידה ההזויה שבנו - כל השתלחות שכזו היא מוצדקת לחלוטין ברמה המוסרית.
ובאמת, איך? איך אדם יכול לישון בשקט בלילה, להסתכל על עצמו במראה ולחיות בשלום עם עצמו, כשהוא משחק אותה פילנתרופ-לאומי בכספים לא לו, מושך מיליונים לו ולמקורביו תוך תשלום שכר מינימום לאלפים מעובדיו, מתחבר אל השכינה דרך עובדי כוכבים ומזלות ועל סמך עצתם מבצע מהלכים פיננסיים מורכבים במיליונים, גם זה מהכסף שלנו... איך?
התשובה קיימת, אבל היא בתחום הפסיכולוגיה הקלינית. בתחום הצדק, המוסר, האנושיות, ההוגנות וההגינות - לא ניתן לקלוט אותה, לא כל שכן, להסבירה.
א-ב-ל, הטחת כל האשמה בנוחי דנקנר היא כשל עובדתי ומיסוך מסוכן ומקומם של האמת. הסחה והסטה מבעיית הליבה, מונעת את הביקורת על מי שהכי צריכים להיות מבוקרים על-ידך כעיתונאי, אברי - ומשום כך מונעת גם תיקון אפשרי. זו מעילה בתפקיד. לא פחות.
אז מה, תשאל: האם הטייקון-הכוכב אינו אשם ב"סיבוב" שהוא עושה עלינו? בוודאי שכן, והוא צריך לשלם את מלוא המחיר. מגיע לו שיעקלו את רכושו עד הפרוטה האחרונה בשירות החוב, מגיע לו לשבת בכלא אם לא יוכל לעשות זאת, מגיע לו לשאת אות קלון לכל ימי חייו ולהיות מודר משוק ההון. כל עונש רלוונטי - מגיע לו.
אבל אסור שהענשתו תהיה במקום זיהוי, חשיפה והוקעה של מי שמופקד על כספי הציבור ואמור לפעול בשירותם, אך במקום זאת מספק לטייקון-הכוכב פלטפורמה ל"קומבינה", יוצק מים על ידיו בחיל ורעדה, מתחכך בו בערבי גאלה חנוט בחליפה יקרה, ומביא לו צ'ק יפה לחתונת צאצאיו - כי הוא הוא הבעיה האמיתית!
למה? כי הטייקון-הכוכב יכול להיות בנאדם מאוד בעייתי, אבל הבה נזכור שמבחינה חוקית קרה אנחנו בסך-הכול שותפים לסיכון ההון המשותף, ואיננו לקוחות שלו. לכן, כל מחוייבות לנו, ציבור המשקיעים היא בחירה מוסרית אישית שלו, שהיא עצמאית מכל חובה חוקית או שירותית.
האם במסגרת אתיקה תאגידית ועסקית מותר היה לצפות שתתבצע הבחירה המוסרית? ודאי. אבל לא ניתן להחיל את אותה אשמה על מי שמנצל את כללי המשחק, לעומת מי שיצר את אותם כללים וממשיך לדבוק בהם!
ובכלל, רובנו קצת פחות שונים מכל הטייקונים-הכוכבים מכפי שנוח לנו לחשוב:
בבית הספר, כשמישהו השיג את התשובות למבחן יום לפני - לא לקחנו?
כשקופאית בסופר נתנה לכם עודף שגוי לטובתכם - תמיד אמרנו?
כשהשיפוצניק מאיים במחיר מפלצתי, אבל מוכן לחתוך חזק במחיר אם זה בלי קבלה - לא התפתינו?
לעוזרת שילמנו דמי חופשה והבראה על-פי חוק?
לקנות ברשתות העושקות את עובדיהן - לא קנינו? אפילו מאז המחאה קנינו. ועוד איך.
אז בוא לא ניתמם ולא נתחסד. זהו הטבע האנושי. אנחנו פשוט עושים את זה בסכומים הרבה יותר קטנים.
חובה ממשלית, לאומית, חוקית, חוזית ושירותית שכזו, יש רק לארבעת השחקנים האחרים בביזיון הפיננסי השוטף אותנו: הממשלה, הכנסת, הבנקים והמוסדיים.
הממשלה הזו, כקודמותיה, תמכור את המדינה ואת כולנו בנזיד עדשים לכל המאפשר לה לשרוד ולדבוק עוד יום בחוסר תרומה ניכרת אך בצמוד לכיסא. לדבר בהקשר שלה על אחריות לאומית או מוסרית היה יכול להיות מצחיק, לולא היה כל-כך עצוב.
הכנסת אמורה לחוקק חוקים בראייה לאומית של טובת הכלל ואיזון בחלוקת המשאבים, אבל מרבית חבריה לא-כשירים בשום היבט רלוונטי, בטח שלא האינטלקטואלי או המוסרי.
הבנקים, אנחנו הלקוחות הישירים שלהם - אבל את הכסף ממשקי הבית שלנו הם מנדבים ברוחב לב לטייקונים-הכוכבים, ולא מאשרים לנו הלוואה של 10,000 שקל בלי שלושה ערבים, שיעבוד המשכורת והערת אזהרה בטאבו של הדירה. וכל זאת, רק בשל משחקי אגו של הנהלותיהם על "למי יש יותר גדול" והתחככות במילייה הנכון בחתונת השנה, כל שנה.
וה-אשמים הגדולים מכולם: המשקיעים המוסדיים. אלה שוועדת בכר העלתה אותנו לעולה להם, ללא כל מנגנוני פיקוח ראויים (כנסת? ממשלה? עוד בדיחות?). המוסדיים קשורים עמנו בחוזה שירות למיקסום רווחים, אך בפועל מתברר שמדובר על רווחיהם שלהם, לא שלנו. הם גוזרים קופון שמן והזוי של דמי ניהול גם בהשקעות מפסידות שנעשו בחוסר אחריות פושע; מפזרים כספינו לכל דורש ובלבד שהפירמידה הפיננסית שלו עומדת על מינוף בלתי אפשרי; וממש מתעקשים שלא לקחת כל בטחונות בני-קיימא, פרט למניות המרכיבות את אותו מינוף, והקורסות כל אימת שהונאת הפונזי הזו מתפוצצת (לפחות הבנקים כן דואגים למינימום בטחונות ולכן הם תמיד תמיד יהיו נושים מועדפים). כן, כן. אלה אותם מוסדיים בדיוק, שאחרי שכל הבלגן כבר קרה, בגללם ישירות, מתראיינים לתקשורת בחזות עאלק-רובין-הודית ונשבעים "להגן על כספי הציבור".
התפקיד שלך ושל חבריך, אברי, זה לעשות להם, לארבעת המופלאים הנ"ל והמוסדיים בראשם, מה שעשיתם לתנובה בקיץ שעבר (ובצדק). כלב השמירה של הדמוקרטיה? נבחת. אבל לא בכיוון המדוייק, מה שמאפשר לשיירה לעבור, גם הפעם.
ב. צביעות מביכה?
זכותך, ככל אזרח, לומר ככל אשר עולה על רוחך. אישית, אני גם מעדיפה אמירה לא-פוליטיקלי-קורקטית כשלך, ועושה זאת בעצמי. אתה איש חכם ומוכשר, שהשיג את כל מה שיש לו בדי עמל ובזכות. על כך מגיע לך כל פרגון אפשרי. לפחות מהצד, נראה שהגשמת את החלום המקצועי-תעסוקתי-כלכלי של כולנו.
א-ב-ל, דווקא קורות-החיים האלה שלך, מציבים את אמירתך במקרה נוחי דנקנר, תחת עננה של צביעות מביכה. וכידוע, מי שגר בבית זכוכית וגו'. בוא נראה:
ראשית, אתה אזרח, המשדר אקטואליה אזרחית, בשכר (מותר להניח), כטאלנט (מותר להניח), כלומר בשכר גבוה מהשכיח או אף הממוצע באותו מקום, בתחנה צבאית. האינך רואה חש נימה של אי-נוחות?
אמנם, גלי צה"ל היא תחנה מוערכת ופופולרית, אך רק שיקולים לא-ענייניים, מאפשרים את המשך קיומה. היא מתוקצבת בעשרות מיליונים בכספי תקציב הביטחון (!) הממומן ממיסינו, לפחות אלה שנותרו אחרי ההפרשות לחרדים - דבר לו אתה לבטח מתנגד, ובצדק. האינך רואה את ההקבלה בין שתי ההפרשות?
בנוסף, גלי צה"ל משדרת "תשדירי שירות" שהם - כל ילד יודע - יופמיזם לפרסום, ובכך היא מתחרה ישירה לערוצים מסחריים, אך מבלי להיות כפופה לרגולציה כלשהי. כלומר, גם אתה, כאחרון הטיקוני-הכוכבים, לוקח מן הקדירה הציבורית, לוקח את המקסימום שאתה יכול להשיג, ובכך מנצל לטובתך מצב חוקי נתון שלא אתה יצרת. האם זה אתי בעיניך?
שנית, מה עם הפרסומת לרשת המרכולים מגה? האין היא בשליטת טייקון-כוכב אחר? כלומר, עבדת בשבילו. כלומר, שוב, גם אתה, ככל אחד מאיתנו, ממקסם את מה שאתה יכול להשיג. האם עובדים רבים ברשת ההיא אינם עובדים בשכר מינימום בעוד ראשי הפירמידה מושכים מיליונים? האין זו "חזירות קפיטליסטית" שנטלת בה חלק מתוך בחירה חופשית?
שלישית, אתה טאלנט בכיר ברשת, אמנם הזכיין הפחות רווחי בערוץ 2 אבל עדיין - מעוז המסחריות הלאומית של כולנו. בתכנית הבוקר שלך, כבכל תכנית בוקר, חלק ניכר מהזמן מוקדש לקדימונים (פרומואים) של תכניות הפריים-טיים של הזכיין. האם כולן סוגה עילית?
ואין לי טענה על-כך. זהו עסק וזה טבעו. ואני גם מאמינה לך לגמרי (ללא כל ציניות!) שבמסגרת הסחי המסחרי הכולל, אתה מנסה לתרום כמה שיותר ל"נקי". זה ניכר. ועדיין, עליך להכיר בכך שזה מקטין מאד את דרגות החופש שלך בבואך לנקוט בגישה של טהרנות וצדקנות לגבי התנהלותם המוסרית-כלכלית של אחרים. אגב, על כך בדיוק נסב המערכון הקולע ההוא ב"ארץ נהדרת", שדאגת לצנזר.
בכבוד רב, אורית-קלייר.
■ הכותבת היא מנכ"ל BossProblem הפורטל להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.