יצאתי מבית המשפט מנצחת, אבל הפסדתי. הפסדתי לעבריינות הקטנה, השקטה, התחמנית, זו שדופקת את כולנו (כמעט) ביומיום.
לפני כשנתיים שיפצתי את דירתי שיפוץ כולל. בחרתי בקבלן שהגיש הצעת מחיר בינונית, כזו שנראתה הגיונית עבור מי שלקחה הלוואה דחוקה נוספת על הר המשכנתא האינסופי. העבודה החלה, והקבלן, כמו כל אחיו למקצוע, ביקש תוספת כאן ותוספת שם, אבל לזה התכוננתי; לאותם 30% שמכינים אותך מראש להוסיף על הצעת המחיר הראשונית.
כ-3 שבועות לפני תום העבודה השאיר לי ה'מקצוען' מכתב בדירה הריקה והעשויה בחלקה, ובה כתב שאם לא אוסיף לו סכום מסוים, הוא אינו חוזר לעבודה. ניסיונות להחזירו, למרות ניסיון הסחטנות, לא צלח. אני מניחה שקיבל עבודה אחרת, מכניסה יותר - ופשוט נעלם.
אין לתאר אלא כסיוט את תחושת חוסר האונים לנוכח דירה ערומה לפני עבודות הגמר. הקבלן המצוין שהשגתי תוך יומיים העמיד תנאים שלא יכולתי להתווכח איתם במצבי העגום: סכום השלמת עבודה גבוה וללא קבלות.
העבודה הסתיימה ביום בו הייתי צריכה לעזוב את הדירה ששכרתי לתקופת השיפוצים. הדירה המשופצת יצאה יפה, והמשכנתא וההלוואות נסקו, נוכח הנסיבות, לגבהים מטורפים.
אחרי חצי שנה מרגיעה, החלטתי שצדק חייב להיעשות, הרי לא ייתכן שייצא הקבלן הנוטש פטור ללא כלום. ענייה כמו שהייתי החלטתי לפנות לבית הדין לתביעות קטנות, מפלטו של האזרח הקטן, המקום בו אין צורך בעורך דין שייצג אותך, ורק הוצאות מינימליות נדרשות לתובע והמשפט אורך זמן קצר. האמנם?
שנה וחצי של ביורוקרטיה - אימות כתובת במשרד הפנים, פקסים, שליח של שירות הדואר שנפסל על-ידי שופטת אחת ושליח פרטי שנפסל על-ידי אחרת, מוניות, צילומים ובירורים טלפוניים - שני דיונים בבית משפט באמצע יום העבודה ולבסוף נזיפות מהשופטת על כך שלא דרשתי חשבוניות מהקבלן שהציל אותי - ולזכותי נפסק סכום קטן מהנתבע והוצאות משפט של 200 שקל. היא הציעה לי לבטל את התביעה ולעבור לבית המשפט המחוזי, וזה כבר כולל, אתם יודעים, עורכי דין ושנים של ביורוקרטיה וסחבת. ידיה כבולות בתנאים הנוכחיים.
באותו זמן הנתבע סירב לקבל לידיו את כתב התביעה, לא הגיש כתב הגנה ולא הופיע לאף דיון. הוא כנראה ידע, מנוסה שכמותו, שגם אם יתעלם מהתביעה, לא יישלם שקל אחד סמלי, גם אחרי שאפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל. כן, אם היה נופל על אדם עקשן יותר אולי היה בבעיה, אבל הוא בנה על האדם הסביר, זה שיש לו חיים וסבלנות מוגבלת, זה שייכנע בסוף ויכריז על תבוסה לנוכח המערכת.
אין לי טענות על החלטת בית המשפט. זה דואג לתנאי התובע ותנאי הנתבע ומשתדל להיות הוגן לשני הצדדים, אבל מצד שני יצאתי נזופה ובתחושת החמצה: איך זה שאני כקורבן של רמאי מקבלת יחס זהה לשלו, כשהוא לא משתף-פעולה עם המערכת ומתעלם ממנה וכנראה לא בפעם הראשונה?
עדיף להיות בריא ועשיר מעני וחולה. אם תהיה עשיר ובריא תוכל לשמן את המערכת, לקחת עורך דין ממולח ולהמתין שנים לצדק אמיתי, אולי. גם אז לא בטוח.
בתעשיית התיחמונים והעבריינות הקטנה, הפושע יתנהל שנים באותה דרך, והקורבן ינסה להיות זהיר אבל יידפק שוב ושוב - אבל היי, זה רק כסף. העיקר הבריאות.