1. כסף
אנחנו, האנשים הרגילים שלא עשו שום אקזיט, לא בנו אימפריה ממונפת ואין להם סכומים עם המון אפסים בחשבון הבנק, נוטים לעקוב בהערצה מהולה בביטול עצמי אחרי אלה שיש להם. בעלי ההון, רובנו משוכנעים, יודעים מה הם עושים, לפחות בכל הנוגע לעסקים. אחרת איך הם עשו את זה?
יום אחד, כשעדיין עבדתי בעיתון "מעריב", נדהמנו לשמוע שהעיתון נרכש על-ידי אחד, זקי רכיב. לפי ההערכות המושכלות שלנו, העובדים, לא היה לעיתון אופק כלכלי, אבל רכיב, כך סיפרו, עשה דוקטורט במתמטיקה, אז הנחנו שהוא ערך את החישובים הנכונים ושהוא יודע מה הוא עושה.
חלפו רק כמה חודשים, ורכיב נמלט מ"מעריב" עם הזנב בין הרגליים, אחרי שבדרך איבד כמה וכמה מיליונים. דוקטור או לא - משהו בחישובים שעשה לא הסתדר.
ואז בא נוחי דנקנר. הוא התקבל אצל העיתונאים בתערובת של חששות ותקוות. חששות מפני ניגוד העניינים שארב בכל פינה; תקוות מפני שדנקנר, כולנו האמנו, הוא אחד שיודע מה הוא עושה. הרי בגלל זה הוא נוחי דנקנר.
חלפו רק כמה שבועות, וכבר הבנו ש-50% מהתחזיות התגשמו: למרבה הצער, זה היה החלק של החששות. התקוות התפוגגו. התברר שאפילו לדנקנר אין לפעמים מושג מה הוא עושה. אני מקווה שאתם מאמינים לי שאני לא כותב את זה מפני שאני ממפוטרי "עידן נוחי" ב"מעריב".
עכשיו גם דנקנר וגם קבוצת אי.די.בי. בורחים מהזירה הזו בריצת אמוק, תוך כדי הפסדים של 150-300 מיליון שקל, לפי הערכות שונות.
זה הזמן לקוות שאיש העסקים שלמה בן-צבי, שרכש מהם את "מעריב", יודע מה הוא עושה. מצד אחד, לבן-צבי, בשונה משני קודמיו, יש קילומטראז' ארוך בתקשורת הישראלית, תחום שבו הניסיון הוא קריטי.
מצד שני, לאורך הדרך הזו הוא כבר צבר כמה נפילות: הוא סגר ערוץ טלוויזיה ("תכלת"), עיתון ("ישראלי") ואפילו "מקור ראשון", מוצר אינטליגנטי וראוי עם תפיסת עולם מגובשת, ידע תקופות קשות, לרבות כאלה שבהן השכר התעכב במשך חודשים.
ימים יגידו אם לבן-צבי יש נוסחה סודית שתהפוך את "מעריב" (או "מעריב/מקור ראשון") לגוף שלא שותה עשרות מיליונים ברבעון.
כעיתונאי, אני רק יכול לקוות שתימצא נוסחה כזו. גם מפני שהיא תחזיר מעט את השפיות לטירוף המערכות שמאיים למוטט את התקשורת הישראלית, וגם מפני שזה יאפשר לנו, העיתונאים התמימים, לחזור ולהאמין שאולי בכל זאת יש בעלי הון שיודעים מה הם עושים.
2. פוליטיקה
בהנחה שתושלם עסקת "בן צבי-מעריב", אפשר יהיה לערוך טקס חגיגי ולקבור באופן רשמי את המיתוס (שכבר מזמן אינו קשור למציאות) על העיתונות הישראלית השמאלנית.
מפת היומונים החדשה תכלול - לצד העיתונים הכלכליים - עיתון אחד שממוקם בשמאל ("הארץ"), אחד במרכז ("ידיעות"), אחד בימין (העיתון של בן-צבי, בהנחה שהמתנחל מאפרת לא מתכוון לפזול לפתע למצביעי חד"ש) ואחד בלשכת ראש הממשלה ("ישראל היום"). אין צורך בקלפי כדי להכריז על ניצחון בנוק-אאוט לימין.
בצמרת התקשורת יש רבים המשוכנעים כי העתיד של העיתונות - בוודאי המודפסת - טמון בפילנתרופיה. מודל רווחי לא נראה באופק, ואת העיתונים יחזיקו בעלי הון או גופים שיהיו מוכנים ומסוגלים לדמם מזומנים כדי להשפיע על פני החברה הישראלית.